רשימת שינדלר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| רשימת שינדלר | |
|---|---|
 |
|
| שם הסרט במקור: | Schindler's List |
| בימוי: | סטיבן שפילברג |
| הפקה: | סטיבן שפילברג |
| תסריט: | תומס קנילי |
| שחקנים ראשיים: | ליאם ניסן בן קינגסלי רייף פיינס |
| מוזיקה: | ג'ון ויליאמס |
| חברת הפצה: | Universal Pictures |
| תאריך יציאה לאקרנים: | 15 בדצמבר 1993 |
| משך הקרנה: | 195 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית עברית גרמנית פולנית |
| תקציב: | 25 מליון דולר |
| פרסים: | שבעה פרסי אוסקר |
| דף הסרט ב-IMDb | |
רשימת שינדלר (באנגלית: Schindler's List) הוא סרט קולנוע של הבמאי האמריקאי סטיבן שפילברג, המבוסס על ספר בשם זהה, אשר מספר את סיפורו האמיתי של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר, שעסק בתקופת השואה בהצלת חייהם של יהודים רבים ממכונת ההשמדה הנאצית.
שינדלר, שהיה בעליהם של מפעלי תעשייה, שיחד קציני צבא גרמני כדי לאפשר לו להעסיק עוד יהודים, על אף סיכון חייו שלו. הוא העסיק במפעלו כ-1,200 יהודים. לעת זיקנה הוכר שינדלר על ידי מדינת ישראל כחסיד אומות העולם ואף נקבר בירושלים.
הסרט רשימת שינדלר זכה בפרס האוסקר בשנת 1993.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
הסרט מתחיל עם הצגת תפילה יהודית.
[עריכה] פלישת גרמניה לפולין
הצבא הגרמני מביס את הצבא הפולני במהלך הפותח של מלחמת העולם השנייה באירופה. היהודים החיים בפולין הכבושה מצווים לעבור למרכזי הערים. עלילת הסרט מתחילה בתקהלות של יהודים מכל המדינה, דתיים וחילוניים, עשירים ועניים, המגיעים לתחנת הרכבת בקרקוב, ועומדים בטורים לפני פקידי ממשל עם מכונות כתיבה ורשימות.
באותה העת, מגיע אזרח גרמני לקרקוב, אוסקר שינדלר. שינדלר, לפני כן איש עסקים כושל בגרמניה, הגיע לפולין במטרה לנצל את המלחמה ואת הכיבוש כדי לשפר את מצבו הכלכלי (בדומה לאזרחים גרמנים רבים אחרים באותה התקופה). שינדלר במהרה מתחבר עם שלטונות הכיבוש, כחבר במפלגה הנאצית ובהרעפת מתנות ושוחד על מפקדי הצבא והאס אס שכעת מנהלים את דרום פולין.
[עריכה] המפעל של שינדלר
כאשר הוא זוכה בקרבה ובהוקרה של פקידי המממשל הנאצי, רצה שינדלר להשתלט על מפעל ליצור כלי בישול, כלי בית ותעשיית ציפוי אמייל אשר היה בבעלות יהודים. לשינדלר לא היה הכסף הדרוש לקניית המפעל, ובנוסף כישוריו המנהליים כפי שהתבטאו בעברו העסקי הכושל לא התאימו לניהול המפעל. במטרה להשתלט בכל זאת על המפעל יצר שינדלר קשר עם יהודי בשם יצחק שטרן, בעל תפקיד ביודנראט המקומי ובעל קשרים עם הקהילה היהודית העסקית שירדה למחתרת. שינדלר מציע לאנשי העסקים היהודיים עסקה שנוכח מצבם הנואש אינם יכולים לסרב לה. על פי תנאי העסקה היהודים יממנו עבור שינדלר את רכישת המפעל, ובתמורה יקבלו חלק קטן מהסירים והמחבתות שייוצרו בו. העסקה נרקמה מתוך ניצול מצוקת היהודים על ידי שינדלר בהכירו את קשיי הקיום היום יומי בגטו ואת העובדה שבגטו יכלו היהודים לסחור בחליפין בכלי המטבח ובכך להשיג מזון. כמו כן, ניצל שינדלר את העובדה כי על פי החוק הנאצי שהונהג בפולין הכבושה אסור היה ליהודי לעסוק במסחר או להיות בעל רכוש.
לאחר ששינדלר משתלט על המפעל, הוא משמר את יחסיו הקרובים עם פקידי הממשל בעזרת טובות הנאה שהוא מחלק להם מרווחיו מתוך רצון לשיתוף פעולה עימם. בפועל המפעל מנוהל ללא הפרעה מצד המפקדים הנאציים על ידי יצחק שטרן ופועליו הם יהודים ששכרם הנמוך משולם על פי החוק לממשל הנאצי (ולא לפועלים עצמם). נוכח נסיבות הפעילות המיוחדות של המפעל (העסקת עובדי כפיה יהודים), הוא הופך לרווחי מאוד ובעליו החדש - שינדלר הופך לעשיר ומקדיש את זמנו לחיי מותרות והוללות. בחלוף הזמן עם החמרת תנאי החיים של היהודים משתמש שטרן במעמדו כדי לעזור לאחיו היהודים, שכעת קובצו בגטו בקרקוב. עובדים במפעל של שינדלר מורשים לצאת מחוץ לגטו, ומוכרזים כ"עובדים חיוניים", ובכך זכו לחסינות מגרוש מהגטו אל מחנות ההשמדה בפשיטות ליליות של הגסטאפו. שטרן משתמש בכישוריו ואת כושר הניהול והארגון שלו כדי לסייע ליהודים רבים ככל האפשר לקבל את המעמד של "עובדים חיוניים" על ידי הנאצים, וביניהם ילדים (ילדי העובדים במפעל), זקנים (הורי העובדים) ואפילו הנכים שהיו בדרך כלל הראשונים להישלח למחנות ההשמדה. שינדלר שמודע למתרחש, אינו שבע רצון, אולם אינו נוקט פעולה כדי להפסיק את המתרחש ובכך למעשה מאפשר את הצלתם של יהודים רבים.
[עריכה] הצלת היהודים
בחלוף הזמן ומשנעשים תנאי הקיום של היהודים לבלתי אנושיים הופך המפעל לאזור מוגן ובטוח לעובדיו מפני גרוש להשמדה ופרעות שרירותיות. על אף ששינדלר הבחין בקליטת עובדים יהודים לצורך הזה בלבד, העלים עין באי נחת ובכך למעשה תרם להצלת יהודים. לאחר חיסולו האכזרי של הגטו אשר נוהל כמערכה צבאית, על ידי מפקד הגטו אמון גות החלו להתעורר בשינדלר רגשות חמלה והוא למד (על אף התעמולה האנטישמית משולחת הרסן) להוקיר את עובדיו היהודים והחל לעזור באופן אקטיבי להצלתם. ככל שחלף הזמן העז שינדלר ליזום קליטת יהודים למפעלו גם אם לא היה בהם צורך עיסקי. בסוף המלחמה נדרש שינדלר להעתיק את מפעלו מערבה נוכח החזית הרוסית המתקרבת. בתקופה זו שקדו יצחק שטרן ושינדלר על הרשימה של העובדים הנחוצים שלא יישלחו להשמדה. רשימה זו הייתה בפועל לרשימת הצלה. משנכבש המפעל על ידי בעלות הברית שוחררו העובדים לחופשי וחייהם ניצלו. בנוסף לכך, בימיה האחרונים של המלחמה כאשר רשת הרכבות הנאצית הייתה משובשת נמצאו על ידי שינדלר מספר קרונות להובלת בקר שבתוכם יהודים שחלקם מתים ורובם גוססים. שינדלר החליט להצילם ולמרות המצב הכלכלי הקשה שאליו נקלע המפעל קיים אותם בחצר המפעל ובכך הציל רבים מהם.
[עריכה] ניתוח הסרט
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] הביקורת על הסרט
אחת הביקורות כלפי הסרט טענה שהיהודים הוצגו בו באופן סטריאוטיפי, כדמויות שאוהבות כסף, מצד אחד והדמויות כנועות מצד שני. תשומת הלב הייתה ממוקדת בעיקר ביהודים שניצלו, ואילו הנספים נשארו עפ"י רוב עלומים. במאי הסרט הואשם בכך שהתחמק מטיפול ממשי בזוועות השואה, והציג תמונה רכה של המציאות האמיתית. נטען כי אנשים רבים שאין להם ידע מוקדם על השואה, ויצפו בסרט, עלולים לחשוב שהרבה יותר יהודים ניצלו ממה שקרה באמת. אבל רוב הביקורות היו חיוביות מאוד, וחוץ מהנושא של השואה ואיך להציגה, הסרט היה עשוי בצורה קולנועית נפלאה. חלק מהמבקרים טענו שהסוף לא התאים לשאר הסרט והיה רגשני מידי, אך בסך הכול הסרט קטף את רוב פרסי המבקרים והצליח הצלחה בלתי רגילה יחסית לסרט לא לילדים שצולם בשחור לבן.
[עריכה] פס-קול הסרט
את פס-הקול של "רשימת שינדלר" הלחין, ניצח והפיק המוזיקאי ג'ון ויליאמס. פס-הקול מורכב ברובו ממוזיקה תזמורתית כשכלי הנגינה המוביל הנו כינור, עליו מנגן נגן הכינור יצחק פרלמן. בחלק מהשירים שולבה מקהלה. את אלבום פס-הקול חותם השיר "ירושלים של זהב", אך בסרט עצמו הוחלף הביצוע בעקבות החלטתו של שפילברג.
על גבי עטיפת האלבום כתב שפילברג מספר מילות הערכה לעבודתו של וויליאמס לסרט זה: "הפתרון שמצא וויליאמס (לפס-הקול) הוא עדין ופשוט. רוב הסרטים, עליהם עבדנו יחד, דרשו מאיתנו שיתוף פעולה מלא. עובדה זו התקיימה בסרטים כדוגמת "אינדיאנה ג'ונס" או "מלתעות". כל אחד מאיתנו נדרש להתנתק מסגנונו האישי ולהתחיל מחדש. זהו בהחלט אלבום המיועד להאזנה בעיניים עצומות ועם לב פתוח".
[עריכה] השפעת הסרט על תודעת השואה בעולם
הסרט היה לסרט מצליח מאד. במאי הסרט היהודי, סטיבן ספילברג הצליח לעורר עניין בשואת יהודי אירופה בחוגים שלא ידעו אודותיה או לא התעניינו בה.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- זאנד, שלמה. הקולנוע כהיסטוריה: לדמיין ולביים את המאה העשרים. תל אביב, עם עובד, 2002. עמ' 254-257, 258.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- "רשימת שינדלר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
