שאול המלך
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאול המלך, בן קיש משבט בנימין היה, לפי המסופר בתנ"ך, הראשון למלכי ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למאה ה-11 לפני הספירה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מייסד המלכות
לאחר כיבוש הארץ ותקופת ההתנחלות, שנמשכה כמאתיים שנים, ובה השבטים היו מפולגים ומפורדים, ביקשו בני ישראל משמואל הנביא שישים עליהם מלך "ככל הגויים". ה' בחר בשאול, "בחור וטוב, ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה, גבוה מכל העם" (שמואל א' ט', ב), שריד משבט בנימין, שכמעט ונכחד עקב מעשה פילגש בגבעה, והוא הוכתר למלך בידי שמואל הנביא, תחילה בטקס נסתר בו ראשו נמשח בשמן זית כמנהג מלכי קדם, ולאחר מכן בטקס גלוי לעיני ראשי העם, טקס שבו מרוב צניעותו נחבא אל הכלים ולא נמצא. לאחר ששאול הוכיח את עצמו במלחמה נגד נחש העמוני הומלך בפעם השלישית בנוכחות כל העם.
שאול איחד את שבטי ישראל בחוזקה וכביטוי התנ"ך "לכד את המלוכה", מרד בשלטון הפלשתים בעזרת בנו יהונתן, ייסד צבא סדיר שבראשו עמד בן דודו אבנר בן נר, וייצב את גבולות הממלכה על האזור ההררי של יהודה שומרון והגליל, כאשר הוא נלחם כנגד עמון ומואב במזרח, פלשתים במערב, צובא בצפון ועמלק בדרום, ולכולם הנחיל תבוסות קשות.[1] שאול התאפיין בכך שהיה מלך צבאי רב עוצמה וכריזמטי, וסמלו המסחרי הוא החנית, כאשר מלחמותיו הן מלחמות הגנתיות, באין בררה.
שאול מתואר בתנ"ך כמלך דתי[2], סגפן[3], צנוע[4] ופוריטני[5], הנלחם בעבודת האלילים בעם ישראל[6]. דתיותו קשורה אולי למצבי הנבואה שתכפו עליו מספר פעמים, עד שנטבעה האימרה "הגם שאול בנביאים?" מצבי נבואה אלו, אולי היו גם הסיבה למצבי הרוח העזים שפקדוהו לאחר שהודח מהמלוכה בידי שמואל, על אי ציות לציווי להשמיד את כל עמלק או בשל חוסר ציותו לנביא, חז"ל סוברים שהחטא שבגללו הודח היה הריגת כהני נוב.
בסיפור הפותח את ההכרות עם שאול, אנו פוגשים אותו כבן מסור ההולך לחפש את אתונות אביו בחצי מארץ ישראל ולבסוף מוצא את המלוכה. כל סיפור האתונות ארוך ולא ברור. ייתכן שהמספר רצה להראות את המסירות הגדולה שיש לו לאביו ואת דבקותו הרבה במשימה שמקבל, דבר שאחר כך משרת את עם ישראל, וייתכן שיש כאן סיפור המעיד על גיד האכילס שלו, אופיו התלותי והמרצה של שאול שבתחילה תלוי באביו ומבקש לרצותו ולאחר מכן תלוי בנביא שמואל וזקוק לו בצעדים קשים ובמלחמות.
[עריכה] רדיפתו את דוד
מאז ששאול מתגלה בחולשתו כנגד גלית, ושימשו של דוד זורח, מסופר ששאול מקנא בו וחושש מפניו ומנסה להורגו כאשר תוקפים אותו מצבי רוח רעים. בעוד בניו יהונתן ומיכל אוהבים אותו ודורשים את קרבתו וטובתו, שאול יודע שהוא המלך הבא שיפסיק את שושלת מלוכתו, ובגלל ידיעתו הוא רודף אותו, מנסה להורגו ואף מתייחס בגסות לבנו ממשיכו. אך גם כאשר הוא רודף אותו, שנאתו לא שלימה, ואהבתו לדוד חוזרת ומתגלת, כאשר הוא קורא לו בני בשניים מהמקרים שבהם הם נפגשים, ואך מברך אותו שיצליח "ברוך אתה בני דוד, גם עשו תעשה וגם יכול תוכל".
במהלך הרדיפות לדוד הייתה פעמיים האפשרות לפגוע בחייו של שאול, אך הוא לא עשה זאת, מחמת יראת הכבוד שרכש לשאול. וכאשר אנשיו ניסו לשדלו לפגוע בשאול הוא אומר "חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה" (שמואל א' כ"ו 11) באחד הפעמים הוא מכנה אותו אף אבי ובאחרת אדוני המלך. לבסוף לאחר רדיפה ארוכה, דוד נאלץ לעזוב את גבול ישראל. במהלך רדיפת שאול את דוד שנחשד כמורד במלכות, הוא חושד בכהני נוב ששיתפו פעולה עם דוד ותומכים בו והורגם, מעשה שנחשב לכתם הגדול ביותר במלכותו.
[עריכה] סופו
סופו היה טרגי. הוא יוצא למלחמה כנגד פלשתים בהר הגלבוע (מה שמכונה קרב הגלבוע), מתוך ידיעה או אמונה מוקדמת שיהרג. המלחמה מסתיימת בתבוסה ישראלית. בניו של שאול, ביניהם יהונתן, נהרגים, וכשקשתי האויב קרבים אליו, בוחר שאול ליפול על חרבו. על פי גרסתו של הנער בן הגר העמלקי, שמגיע לבשר את מותו לדוד, ובידו הכתר והצמיד שלו, הוא נהרג בידיו, לאחר שנפל על חרבו ועדיין נותר בחיים. (שמואל ב' א', 10)
בזיכרון הלאומי הוא מהווה דגם טרגי של מלך צדיק ומסור, שהודח מתפקידו מסיבה לא מוצדקת. חז"ל אף הם העירו ששאול סולק ממלכות לאחר חטא אחד ודוד לא סולק ממלכותו גם לאחר שחטא פעמיים. (בבלי מסכת יומא דף כב/ב)
מות שאול ובניו הונצח בתנ"ך בקינת דוד (שמואל ב', א': יט-כז), קינתו של דוד המלך על מות שאול ובמיוחד בנו יהונתן, אותו החשיב דוד כאחיו.
בקינה מצוינת בין היתר גבורתו הגדולה של שאול שחרבו לא חוזרת ריקם מדם חללים, שהוא ובנו קלים מנשרים וגיבורים מאריות, ובמיוחד נדיבותו הרבה כלפי בנות ישראל, "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה. הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים. הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן."(שם כד)
[עריכה] דמותו
[עריכה] בדברי חז"ל
בתלמוד ובמדרשים מאדירים את דמותו והוא נחשב למלך צדיק שהסתבך בחטא הקנאה.
כך למשל רב הונא מציין שכאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא מעולם. רב יהודה בשמו של שמואל אומר, שמלכותו לא נמשכה מפני שלא היה בה דופי ורב יהודה בשמו של רב טוען, ששאול נענש מפני שלקה בענוותנות יתר ומחל על כבודו כאשר ביזוהו בני הבליעל בהכתרתו. (יומא דף כב/ב)
ביישנותו מתוארת מספר פעמים. במדרש וברש"י על בסיס המדרש, מפורשת הקללה שהוא מקלל את בנו "בן נעות המרדות" - שכאשר היה צריך לחטוף את אישתו כמתואר בספר שופטים שבני בנימין חטפו מבנות שילה, התבייש שאול ואחינועם העיזה פניה ורצה אחריו ו"חטפה" אותו.
גם במותו רבי יוחנן מציין שמחלו לו על עוונותיו ושהוא בעולם הבא במחיצתו של שמואל הנביא, על סמך הפסוק "מחר אתה עימי" וחכמים הביאו ראיה לדבריהם מהפסוק "והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'" - יצתה בת קול ואמרה בחיר ה'. (ברכות יב/ב)
[עריכה] בספרות
- יוסף האפרתי מטרופלוביץ, מלוכת שאול
- שאול טשרניחובסקי, שאול בעין-דור (טקסט מלא באתר מקראנט)
- אמיר גלבוע, שאול
- יונדב קפלון, שאול אתה לעולם
[עריכה] מטבעות לשון בעברית בעקבות שאול
- חיפש אתונות ומצא מלוכה - מצא יותר משביקש.
- נחבא אל הכלים - מסתתר, בלתי-נראה.
- הגם שאול בנביאים? - פליאה על אדם שנראה שעוסק בדבר שאינו קשור אליו.
- משכמו ומעלה - בעל תכונות נעלות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] לקריאה נוספת
- שמואל א', פרקים ח'-ל"א
[עריכה] מקורות
- 1. ^ (מז) וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: (מח) וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ: (שמואל א' פרק י"ד)
- 2. ^ שוחט את הבהמות של העם כדי שלא יאכלו אבר מן החי. בונה מזבח לה'. שמואל א', י"ד 34-35). צורת דיבורו. מדבר בשפה דתית. (שמואל א', ט"ו 13): "וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַה' הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר ה'" (שמואל א' כ"ג 21): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי." מקפיד לאכול בטהרה, בסעודת ראש החודש. (שמואל א', כ' 26)
- 3. ^ היה נוהג לצום בקרבות. בקרב בפלשתים בתחילת מלכותו.(שמואל א', י"ד 24) בסוף מלכותו בקרב האחרון. "...גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה:" (שמואל א',כ"ח 8):
- 4. ^ צניעותו ופשטותו מתבטאת בתחילה שכאשר מכתירים אותו הוא נחבא אל הכלים. (שמואל א', י' 22) ולאחר שהוכתר כמלך ממשיך לחרוש בשדה כאחד מהעם. וכאשר נחש מלך עמון מאיים במלחמה מוצאים אותו בשדה. (שמואל א', י"א 5) כמו כן ניכר מהפסוקים שלא הקים בית מלכות מפואר והיה למעשה מלך צבאי. הדבר ניכר ממעשה ההתנקשות בבנו, שכאשר ירש את מלכותו גר בבית פשוט.
- 5. ^ מסופר עליו שיש לו אישה אחת (אחינועם) ופלגש אחת (רצפה בת איה). לחלק נכבד מהמלכים והשופטים יש מספר רב של נשים ופלגשים.
- 6. ^ לוחם בעבודה זרה. על שאול מסופר כי הוא הרג את כל בעלות האוב ואת הידעונים, במסגרת המלחמה שלו בעבודה זרה ולכן פחדה ממנו בעל האוב. "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי." (שמואל א כ"ח 9)
