שאטו פטרוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שאטו פטרוס (Château Pétrus), אחד היקבים הטובים בעולם ובין היינות היקרים בתבל, המייצר יין אדום הנושא שם זה. נמצא בכפר פומרול שבאזור בורדו, בדרום-מערב צרפת.
פטרוס היא אחוזה בת 11.5 הקטאר (28.2 אקרים). היבול הממוצע הוא 36 הקטוליטר להקטאר וצפיפות הגידולים היא 6500 גפנים להקטאר. לא נחסך אף סכום כסף כדי להפיק את היינות הטובים ביותר שאפשר. הם יכולים להתיישן במשך עשרות שנים.
תוכן עניינים |
[עריכה] דרך עשיית היין
היין מיוצר מתשעים וחמישה אחוזים ענבי מרלו וחמישה אחוזים קברנה פרנק, כשבבצירים המשובחים ובעיקר בשנים האחרונות, מכיל מאה אחוזים ענבי מרלו. גיל הגפנים הוא 35 שנים בממוצע, ומיוצר בתסיסה ומסמוס של עשרים עד עשרים וארבעה ימים במיכלי בטון מבוקרי טמפרטורה. היין הוא בעל יכולת התיישנות של עשרות שנים. היינן הראשי הוא ז'אן קלוד ברו, שלמד בקליפורניה.
היקב מפיק 25,000 עד 30,000 בקבוקי יין מדי שנה, הנמכרים במחיר התחלתי של 600 דולרים ומאמירים לעתים בבצירים משובחים ויינות נדירים למחירים של עשרות אלפי דולרים.
הבצירים המשובחים ביותר של היקב הם: 1921, 1929, 1945, 1947, 1948, 1950, 1961, 1970, 1971, 1975, 1989, 1990, 1998, 2000, 2003.
[עריכה] הסיבה לאיכות היין ולמחיר היינות
הטרואר: הכרם שוכן על ה"לולאה" של פטרוס - תל בגובה 40 מטר מעל פני הים, ושאינה אופיינית ליקבים בסביבה. פעולת המים והרוחות יישרו וחספסו אותו במשך מיליוני שנים, ויצרו קרקע קשה לעיבוד. בבורדו הכרמים הטובים ביותר ממוקמים, בדרך כלל, בגבעה מעל פני השטח (מדובר בגובה של עשרות מטרים).
אדמת השאטו מורכבת מחרסית בחלק העליון, המעורבת עם אבנים וברזל ורוויה במינרלים, תרכובת אידאלית עבור עינב המרלו, העדין בדרך כלל ופה בזכות הקרקע מתמלא בעוצמה. פטרוס נמצא במרכז אזור חצץ שחופף את אזור סנט אמיליון, ואחראי לאיכותם יוצאת הדופן של היינות. הניקוז בקרקע הוא מושלם.
פומרול הוא אזור רגיש לקפאון, והדבר מצמצם את פוטנציאל היבול בגפנים, ויוצר יינות בעלי ריכוז גבוה יותר מהרגיל. הגפנים מוגבלות לשמונה נבטים בכל גפן, ונגזמות אם יש צורך בכך. גוזמים גם אשכולות בריאים ביולי אם יש צורך בכך, על מנת לשמור על ריכוז הפרי, דבר שיהיה שיגעון בכל יקב אחר.
גיל הגפנים הגבוה מפיק מחד תפוקה כמותית נמוכה יותר, אך מאידך, מוסיף לריכוז הפרי בעינב. בחורף קשה מצפים גפנים צעירות בכיסוי פלסטיק להגן עליהם, דבר שלא עזר בכפור העז של שנת 1991, עת נהרס כל היבול.
הקציר נעשה על ידי צוות מיומן של 180 קוטפים, העובדים אצל מואיז, שנשמרים במיוחד עבור שאטו פטרוס. ביום שהענבים הגיעו לבשלות מושלמת וישנו איום של גשם, כל הצוות מטפל אך ורק בפטרוס. הם קוטפים רק אחרי הצהרים, עת החמה אידתה את הטל, והענבים חמים ויבשים, אחרת ריכוז הפרי ידלדל.
התסיסה נעשית בטמפרטורה גבוהה של 29 עד 32 מעלות צלזיוס, המעלה את רמת הפקת הצבע מקליפת העינב. התסיסה נעשית במשך עשרים עד עשרים וחמישה ימים במיכלי בטון, המלווים במערכות לוויסות והורדת חום התסיסה. מוספות אף בקטריות לקטיות בתסיסה האלכוהולית הראשונית, על מנת לסיים את התסיסה השנייה. היין מטוהר, אך לא מסונן. יישון היין נעשה במאה אחוזים של חביות עץ (חומר גלם) אלון חדשות במשך 18 עד 22 חודשים.
אף אמצעי או כסף לא נחסך על מנת להביא את איכות היינות למקסימום. כך למשל בשנת 1988 בזמן הבציר ירד גשם זלעפות באזור פומרול ומשפחת מואיז בעלת השאטו הזמינה מסוקים שירחפו נמוך באוויר, מתוך הנחה שזרם המדחפים ייבש את הכרמים, שהבוצרים עמלו בקטיפתם.
[עריכה] ההיסטוריה של האחוזה
למרות שפטרוס זכה במדליית זהב בתחרות היין הבינלאומית בפריז ב-1878, וצויין לטובה על ידי חברת היין הלונדונית ב-1893, הוא לא זכה לתשומת לב בינלאומית רבה, עד שמאדאם לובה, שהייתה אישתו של הבעלים של מלון לובה בליבורן, רכשה את היקב בשנת 1925 והעלתה אותו לגדולה. תרמו לכך בעיקר הבצירים האגדיים של שנות ה-40, מהשנים 1945, 1947 ו-1950
מסופר שבעת נישואי הזוג המלכותי האנגלי פיליפ ואליזבט, שלחה לובה לחתונה בקבוק מגנום של פטרוס וקיבלה הזמנה לחתונה. בלונדון היא הלכה למסעדה הטובה ביותר "מיראבל" וכשהגיע החשבון, לא היה לה מספיק כסף לשלם, היא נתנה במקום זאת למסעדה תריסר בקבוקים של פטרוס משנת 1945 האגדית.
מאדאם לובה מכרה 49% מן היקב בשנת 1961 למשפחת הנגוסיאנים המהוללת מואיז השולטים בה עד לימינו אנו. לילי לקוסט, אחותה של גברת לובה מכרה את אחזקתה ביקב למשפחת מואיז בשנת 1969 ובשנת 2002 מכרה את זכותה לרווחים מהיקב וכיום הם בעלים של 100% מהיקב.
אבי המשפחה ז'אן פייר מואיז (Jean Pierre Moueix, 1913-2003) היה בעל תרומה מכרעת לשיפור איכות היין בעולם ולהעלאת קרנו של שאטו פטרוס עד טיפוסו לפיסגת היינות בתבל, בד בבד עם שיפור תדמית פומרול ככלל והוא היה גם גאון שיווקי.
מואיז ייסד את הפירמה בעיר ליבורן. בשנת 1937, כשהשוק העיקרי שלו היה בלגיה וצפון אירופה. הצלחתו איפשרה לו לרכוש יקבים נוספים-טרוטנוי ולה פלר פטרוס בשנת 1953, מגדליין ב-1954.
כיום נשלטת האחוזה על ידי שני בניו- ז'אן פרנסוא מואיז ואחיו הצעיר ממנו בשנה כריסטיאן מואיז, שמופקד על עשיית היין, והקים בתחילת שנות השמונים (בציר ראשון ב-1983) את אחד היקבים הטובים באמריקה דומינוס בעמק הנאפה בקליפורניה. המשפחה מעורבת עכשיו בעשרים וארבעה יקבים, רובם בבעלותם וחלקם הם מנהלים או משווקים.
האחוזה המקורית בת ה-12 אקרים הורחבה ב-1969, על ידי הוספת חלק משאטו גאזין, שהגדילה את אחוז המרלו שבה, ומ-1977 עלה המרלו לתשעים וחמישה אחוזים. מבנה האחוזה הוא צנוע ושופץ בשנת 2004.
[עריכה] מקורות
- ענבר, אביטל. התענוגות של יינות בורדו. ירושלים, כתר, 2005.
- ענבר, אביטל. התענוגות של צרפת. תל אביב, אריה ניר מודן, 1997.
- בן-יוסף, מיכאל. ספר היין. ירושלים, כתר, 2003.
- Larouse Gastronomique, Head Gastronomic Comitee Joel Robuchon, Clarkson Potter Publishers,Random House, New York 2001
- .Parker Robert M. Jr. The World's Greatest Wine Estates, Simon and Schuster, New York, 2005.
- Parker Robert M. Jr., Bordeaux, A Consumer guide to the world finest wines, Fourth Edition, Simon & schuster, New York 2003.
- Parker Robert M., Parker's Wine Buyers Guide, Sixth Edition, Simon and Schuster, New York, 2003.
- Stevenson, Tom. The New Sotheby's Wine Encyclopedia, Korling Kindersley, 2001.
- Larousse Pocket Encyclopedia of Wine, Larousse, New York, 2003.
- The Oxford Companion to Wine, Edited by Jancis Robinson, Oxford University Press, Oxford, 1999
- Wine, Domine Andre. Konemann, Germany, 2004
