שחפית הקוטב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שחפית הקוטב
זוג שחפיות קוטב
מצב שימור
מצב שימור: אין חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
משפחה:	שחפיתיים
סוג:	שחפית
מין:	שחפית הקוטב
שם מדעי
Sterna paradisaea
תחום תפוצה
אתרי רבייה (אדום), אתרי חריפה (טורקיז), נתיבי נדידה (ירוק)

שחפית הקוטב או שחפית ארקטית (שם מדעי: Sterna paradisaea) היא מין עוף ימי המשתייך לסוג שחפית שבמשפחת השחפיתיים. אתרי הרבייה של שחפית הקוטב נמצאים באזורים ארקטיים וסובארקטיים של אסיה, אירופה וצפון אמריקה. שחפית הקוטב היא מהמינים המיטיבים לנדוד בעולם החי: מדי שנה היא נודדת משטחי הרבייה הצפוניים שלה לאוקיינוס שבקרבת אנטארקטיקה וחזרה; זוהי הנדידה המחזורית הארוכה ביותר בין כל בעלי החיים.

שחפיות קוטב הן עופות בינוניים בגודלם. אורכן נע בין 33 ל-39 סנטימטרים, ומוטת כנפיהן נעה בין 76 ל-85 סנטימטרים. צבע נוצותיה של שחפית הקוטב נע בין אפור ללבן. המקור והרגליים אדומים, הלחיים, החזה והצוואר לבנים, ואילו העורף והמצח שחורים. נוצות השכם חומות, וחלקן נוטות לצבע לבן. צדן העליון של הכנפיים אפור, וקצותיהן אפורים עד שחורים. צבעו של הזנב, המסועף למספר קצוות, נוטה ללבן.

אסטרטגיית הרבייה של המין היא גידול מספר מצוצמם של צאצאים, המטופלים בצורה טובה ומוגנים היטב; ההורים מאכילים את האפרוחים בדגים למשך זמן רב, ומסייעים להם לעוף דרומה בחורף.

שחפית הקוטב היא עוף מאריך-חיים יחסית, ופרטים רבים מגיעים לגיל עשרים. תזונתה מתבססת בעיקר על דגים וחסרי חוליות ימיים קטני ממדים. המין נפוץ מאוד, ועל פי ההערכות השונות קיימים כמיליון פרטים. התנודות והמגמות החלות באוכלוסיית שחפית הקוטב אינן ידועות כהלכה, אך ידוע שבני האדם גרמו להקטנת האוכלוסיות באזורי התפוצה הדרומיים.

[עריכה] תפוצה ונדידה

שחפית הקוטב ידועה בנדידתה הארוכה. אחת לשנה כל שחפית קוטב בוגרת נודדת מן הקוטב הצפוני לזה הדרומי ועוברת מרחק של 19,000 קילומטרים לערך, וכך עוברת באזורים רבים בכדור הארץ; אך אתרי הרבייה שלה ממוקמים בקוטב הצפוני. בקיץ הצפוני היא מצויה באזורי חופים וסלעים באזורים קרים של צפון אמריקה ואירואסיה. לאחר תום נדידתה דרומה, בחורף הדרומי היא נפוצה באזורים ימיים, עד הקצה הדרומי של אנטארקטיקה ^[1]. שטחם הכולל של האזורים שבהם מצוי המין עומד על עשרה מיליון קילומטרים רבועים בקירוב ^[2].

בשל נדידתה הארוכה של השחפית, הציפור חווה שני קיצים בכל שנה ורואה יותר אור-יום מכל יצור אחר ^[3]. פרט בוגר ממוצע יעבור במהלך חייו מרחק הזהה למסע מכדור הארץ לירח ובחזרה ^[4]. דוגמה אחת לכישורי התעופה יוצאי הדופן של מין זה היא שחפית הקוטב שנלכדה וסומנה כאפרוח בלתי-מנוצה באיי פארן שבצפון בריטניה בקיץ של שנת 1982, ונלכדה שוב במלבורן שבאוסטרליה באוקטובר של אותה השנה. כלומר, הציפור עברה בנדידתה מעל הים יותר מ-22,000 קילומטרים בשלושה חודשים שעברו מאז הגיעו של האפרוח לבגרות ^[5]. דוגמה נוספת היא אפרוח שסומן בלייברדור שבקנדה ב-23 ביולי 1928 ונמצא בדרום אפריקה ארבעה חודשים לאחר מכן ^[6].

שחפית הקוטב בדרך כלל נודדת הרחק מהחוף ^[7]. עקב כך, נדיר לראות אותה על היבשה שלא באזורי הקינון והרבייה.

[עריכה] מראה וטקסונומיה

שחפית הקוטב בפינלנד

שחפית הקוטב בעת תעופה

שחפית הקוטב היא עוף בגודל בינוני, ואורכה נע בין 33 ל-36 סנטימטרים מקצה המקור לקצה הזנב. מוטת הכנפיים נעה בין 76 ל-85 סנטימטרים ^[7]. משקל פרט בוגר נע בין 86 ל-127 גרם. צבע המקור אדום כהה, וכך גם הרגליים הקצרות וכפות הרגליים בעלות קרומי השחייה. הזנב מסתעף לשני חלקים או יותר.

נוצותיהם של פרטים בוגרים לבנות או אפורות, להוציא את אזור העורף והמצח וחלקו העליון של הראש השחורים והלחיים הלבנים. צבע נוצות הכנפיים העליונות אפור חיוור. הזנב לבן, ופלג הגוף התחתון אפור חיוור. דו הצורתיות הזוויגית מעטה, כלומר הזכר והנקבה דומים במראהם החיצוני. פלומת החורף דומה מאוד לזו הקיצית, אך הראש מעט בהיר יותר והמקור כהה יותר ^[7].

הפרטים הצעירים שונים מהבוגרים בצבע המקור הכהה יותר; בצבע הרגליים - שחור במקום אדום; בנוצות הכנפיים, להן מראה "קשקשי"; בקצוות הכנפיים, להן צבע כהה יותר מלבוגרים; בשורש הכנף השחור; ובזנב הקצר יותר ^[7]. בסמוך ללידתם, לאפרוחים הצעירים חזה לבן, פנים שחורות ושאר הגוף חום-שחור, וזאת במטרה להסוות את האפרוח בינות הצמחייה.

למין מגוון רחב של קריאות. שתי הקריאות הנפוצות ביותר הן קריאת האזהרה, המושמעת כאשר טורפים אפשריים כגון בני אדם או יונקים אחרים נכנסים לתחום מושבת הקינון, וקריאת הפרסום או ההודעה ^[8]. קריאה זו מושמעת בעת חזרת פרט למושבת הקינון או בעת התקלות אגרסיבית בין שני פרטים. קריאת הפרסום ייחודית לכל פרט ופרט ובכך מסייעת גם לזיהוי הפרטים השונים. שמונה סוגי קולות נוספים תוארו, החל מקריאת הבקשה שמשמיעות הנקבות בעת ההזדווגות ועד קריאת ההתקפה המושמעת בעת התקפה על איומים.

מבחינה חיצונית דומה שחפית הקוטב לשחפית הוורדרדה והשחפית המצויה, אם כי צבעיה וקריאותיה שונים מעט. בהשוואה לשחפית המצויה, לשחפית הקוטב יש זנב ארוך יותר ומקור בצבע הומוגני יותר, ואילו בהשוואה לשחפית הוורדרדה, לשחפית הקוטב יש כנפיים ארוכות יותר בעלות צבעים מעט כהים יותר. קריאת שחפית הקוטב צורמת יותר מזו של השחפית המצויה, ושונה במידה ניכרת מקריאתה של השחפית הוורדרדה ^[9].

מבחינה פילוגנטית, שחפית הקוטב קרובה ביותר למספר מיני שחפיתיים הנפוצים בקוטב הדרומי, דוגמת ה-Sterna hirundinacea, ה-Sterna virgata וה-Sterna vittata ^[10]. ניתן להבחין בין שחפית הקוטב לשלושת המינים הללו בקלות, בעיקר בגלל שוני בתקופות אשר בהן עוטים המינים השונים פלומת חורף.

[עריכה] רבייה

שחפית קוטב דוגרת על ביציה

ביצי שחפית הקוטב בעלות צבעי הסוואה

שחפית הקוטב היא מונוגמית, ובמרבית הפעמים היא חוזרת לאותה מושבת קינון מדי שנה ^[11]. שחפית הקוטב מגיעה לבגרות מינית בגיל שלוש או ארבע שנים ^[12] . החיזור משוכלל, בייחוד בקרב פרטים המקננים בפעם הראשונה. הוא מתחיל במצג תעופה שבו תרדוף הנקבה אחרי הזכר בתעופה עד לאזורים גבוהים ואז תרד באיטיות. תצוגה זו מלווה מצג דגים של הזכר, במהלכו יציע הזכר לנקבה דגים שצד עבורה. על הקרקע, החיזור כולל הליכה מהירה עם זנב מורם וכנפיים מונמכות. לאחר מכן, הזכר והנקבה בדרך כלל יעופפו ויקיפו זה את זו.

הזכר והנקבה יחדיו בוחרים את אתר הקינון ושניהם מגינים עליו. במשך זמן זה, הזכר ימשיך להאכיל את הנקבה בדגים. ההזדווגות מתחילה מעט לאחר מכן. ההזדווגות מתרחשת במושבות גדולות על גבי חוף הים, איים ובמקרים מסוימים גם באדמת טונדרה בקרבת המים. לעתים קרובות, בעת עונת ההזדווגות מתערבבים להקי שחפית הקוטב עם להקי שחפית מצויה. הנקבה מטילה בין ביצה אחת לשלוש בכל תטולה, כאשר הממוצע הוא שתי ביצים ^[7].

שחפית הקוטב היא מן התוקפניות שבשחפיות. היא מגינה בעוז על אתר הקינון שלה ועל אפרוחיה, ובמצב של סכנה לא תהסס לתקוף טורפים גדולים ביניהם האדם, בדרך כלל על ידי ניקור הראש והעורף. אף על פי ששחפית הקוטב קטנה מדי בשביל לגרום לנזק רציני, תקיפותיה עלולות לגרום לדימום ^[3]. בשל הגנתה האגרסיבית על אזור מחייתה, יכולים עופות אחרים להפיק תועלת מקינון באזורים שבהם היא מקננת.

הקן הוא גומה לא גדולה יחסית בקרקע, ולעתים היא מסומנת או מרופדת על ידי סיבים, עשבים או חומרים אחרים. צבע הביצים מנומר בחום או ירוק-שחור והן מוסוות בקרקע ^[7]. הזכר והנקבה חולקים ביניהם את הדגירה על הביצים. האפרוחים בוקעים מן הביצה לאחר 22 עד 27 ימים והם מצמיחים נוצות לאחר 21 עד 24 ימים מבקיעתם ^[7]. במידה שההורים חשים הפרעות ויוצאים מן הקן לעתים קרובות, תקופת הדגירה יכולה להתארך עד 34 ימים ^[8].

האפרוחים נולדים כשלגופם פלומת נוצות רכה. עם היוולדם הם לא חסרי אונים לחלוטין כמו גוזלי עופות מסוימים אך גם לא עצמאיים, והם זקוקים לטיפול הוריהם. האפרוחים מתחילים לשוטט מסביב לקן ולחקור את סביבתם בין יום אחד לשלושה ימים לאחר הבקיעה ^[13], אבל בדרך כלל הם לא מתרחקים מקנם. שני ההורים דואגים לאפרוחים ומגינים עליהם ^[7]. תזונת האפרוחים מתבססת בעיקר על דגים, וההורים מביאים לאפרוחיהם דגים גדולים וטובים יותר משהם אוכלים בעצמם ^[8]. הזכרים מביאים לאפרוחים יותר מזון משהנקבות מביאות. ההאכלה על ידי ההורים נמשכת בדרך כלל עד כחודש לפני שהאפרוחים מגיעים לעצמאות ^[7]. לאחר שהצמיחו נוצות בוגרים, לומדים האפרוחים שיטות ציד שיסייעו להם לספק מזון לעצמם, כולל צלילה אל תוך המים כדי לצוד דגים. אחרי שהגיעו לבגרות, יעופו הגוזלים דרומה בעזרת הוריהם ^[14].

שחפית הקוטב היא עוף מאריך ימים. תוחלת חיים של 20 שנה אינה נדירה בקרב שחפיות הקוטב, והפרט המבוגר ביותר שתועד מת בגיל 34 שנים ^[15]. יחסית למינים רבים של עופות יבשתיים, שחפית הקוטב מגדלת מספר מועט של אפרוחים מדי שנה ומשקיעה בגידולם אנרגיה רבה. מחקר שנערך באיי פארן הראה כי כ-82% מאפרוחי שחפית הקוטב שבוקעים מדי שנה מגיעים לבגרות ^[16].

[עריכה] אקולוגיה והתנהגות

שחפית הקוטב על גבי בול של איי פארו

תזונת שחפית הקוטב משתנה על פי המקום והזמן, אך היא טורפת ותזונתה מתבססת בדרך כלל על מזון מן החי. ברוב המקרים, אוכלת היא דגים קטנים או סרטנאים ימיים ^[7], אולם הדגים מהווים את החלק הארי בתפריטה. מיני הדגים העיקריים שמהם ניזונה שחפית הקוטב הם מינים מתלהקים כגון הרינג (Clupea), בקלה (Gadidae), מין מסוים של סלמון (Mallotus villosus) ודגים מהמשפחה Ammodytidae, ומיני הסרטנאים העיקריים שמהם ניזונה שחפית הקוטב הם שטצדאים (Amphipoda), סרטנים אמיתיים (Brachyura) וקריל (Euphausiacea). לעתים היא מגוונת את תזונתה עם רכיכות, תולעים ימיות או גרגירי יער ובאזורי הרבייה הצפוניים גם חרקים ^[13].

כמו שאר מיני השחפיות, צדה שחפית הקוטב את הדגים המהווים את תזונתה על ידי צלילה למים. לרוב מתבצע הציד בים הפתוח, אם כי לעתים גם בלגונות מים מתוקים. לפני הצלילה, שחפית הקוטב מעופפת באוויר במקום אחד ומשתדלת לא להזיז את ראשה כדי להתמקד בטרפה. לאחר שבחרה את הטרף על ידי חוש הראייה, היא פותחת בצלילה ותופסת את הדג. לעתים, שחפיות הקוטב מתקרבות לפני המים כדי לתפוס טרף המצוי באזור זה. לעתים היא גם תרדוף אחרי חרקים באוויר באזורי הרבייה הצפוניים ^[13]. נראה גם שלמרות ממדיה הקטנים יחסית, שחפית הקוטב חומסת לעתים מזון מעופות אחרים: היא עטה על העופות בעודם עפים וכתוצאה מהבהלה הם שומטים את טרפם ^[13]. נראה שהעופות המאוימים מהתנהגות זו הם שחפיות קוטב אחרות, שחפיות ממינים אחרים (דוגמת השחפית המצויה) ומיני אלקיים וטבלניים מסוימים ^[8].

בזמן הקינון, שחפית הקוטב פגיעה לתקיפה מצד חולדות ובעלי חיים אחרים ^[1]. אחד מהאיומים האלה מגיע מהשחף הכספי (Larus argentatus) הגדול יותר מן השחפית, שבנוסף לתחרות מצדו על אתרי קינון, גם נוהג לעתים לאכול את ביציה ואפרוחיה של שחפית הקוטב. הסוואת הביצים עוזרת במידת מה למנוע תופעות אלה, וכן בחירת אתרי קינון מרוחקים. בזמן אכילתה, שחפיים (Larida) ומיני שחפיתיים אחרים יציקו לשחפית הקוטב וינסו לגנוב ממנה מזון.

לעתים קרובות אתרי הקינון של שחפית הקוטב משותפים למיני שחפיות אחרות ואף למינים אחרים של עופות ימיים.

[עריכה] שימור

שחפית הקוטב

הגם שהיא מצויה במספרים גדולים ואינה נתונה בסכנת הכחדה, ואף על פי שמצב השימור של המין על פי ארגון ה-IUCN מוגדר כ"ללא חשש", נחשבת שחפית הקוטב למין מאוים במדינות מסוימות. בנוסף, היא נמצאת בין המינים שעליהם חלה אמנת ה-AEW (אמנת העופות הימיים האירואסייתית - אפריקנית) העוסקת בשימור מיני עופות ימיים המצויים בסכנת הכחדה ^[17]. בסוף המאה ה-19 חל צמצום גדול בממדי האוכלוסייה שבניו אינגלנד מפאת ציד השחפית שיועד לתעשיית הכובענות ^[8].

ציד שחפית הקוטב ממשיך גם כיום במערב גרינלנד, שם חלה הדרדרות חמורה בתפוצת המין החל משנת 1945 ^[18]. בחלקים הדרומיים של אזורי תפוצתה, חלה ירידה עקבית באוכלוסיית שחפית הקוטב, במידה רבה בשל מחסור במזון שנגרם, ככל הנראה, בעיקר מדיג יתר ^[19]. מכל מקום, רוב האזורים שבהם נפוץ המין כמעט ואינם נגישים, ולא ידוע בהם על המגמות הקיימות בתפוצתו ^[13].

ארגון "Birdlife International" העוסק בשימור עופות שוקל החל משנת 1998 לשנות את מצב השימור של המין ל"סיכון נמוך", ועל פי הערכת הארגון גודל האוכלוסייה העולמית עומד על כמיליון פרטים.

[עריכה] סימוכין

^ ^1.0 ^1.1 Royal Society for the Preservation of Birds. Arctic tern (English). Retrieved on 17 August, 2006.
^ Birdlife International. Arctic Tern - BirdLife Species Factsheet (English). Retrieved on 17 August, 2006.
^ ^3.0 ^3.1 (1985) in S. Cramp: Birds of the Western Palearctic, 87-100. ISBN 0-19-857507-6.
^ British Trust for Ornithology. Terns (Family Sternidae). Retrieved on 31 August, 2006.
^ A. Heavisides; M.S. Hodgson & I Kerr (1983). Birds in Northumbria 1982. Tyneside Bird Club.
^ Birds of Nova Scotia: Arctic Tern . Nova Scotia Museum of Natural History. Retrieved on 22 August, 2006.
^ ^7.0 ^7.1 ^7.2 ^7.3 ^7.4 ^7.5 ^7.6 ^7.7 ^7.8 ^7.9 [1996] in Josep del Hoyo: Handbook of the Birds of the World vol. 3. Lynx Edicions, 653. ISBN 84-87334-20-2.
^ ^8.0 ^8.1 ^8.2 ^8.3 ^8.4 .J. Hatch (2002). in A. Poole; & F. Gill: Arctic Tern (Sterna paradisaea). Philadelphia, PA.: The Birds of North America, 707.
^ Klaus Malling Olson; Hans Larsson (1995). Terns of Europe and North America. Princeton University Press. ISBN 0-7136-4056-1.
^ E.S. Bridge; A.W. Jones; & A.J. Baker. A phylogenetic framework for the terns (Sternini) inferred from mtDNA sequences: implications for taxonomy and plumage evolution . Molecular phylogenetics and Evolution 35 459-69. Retrieved on September 7, 2006.
^ Christopher Perrins: Firefly Encyclopedia of Birds. Firefly Books, 267. ISBN 0-307-13656-6.
^ Oscar Hawksley (1957). Ecology of a breeding population of Arctic Terns . Bird-Banding 28 57–92. Retrieved on September 1, 2006.
^ ^13.0 ^13.1 ^13.2 ^13.3 ^13.4 Ken Kaufman [1996]. Lives of North American birds. Houghton Mifflin, 260. ISBN 0-395-77017-3.
^ National Audubon Society. 'Arctic Tern (Sterna paradisaea). Retrieved on 1 September, 2006.
^ Jeremy J. Hatch (1974). Longevity record for the Arctic Tern . Bird-Banding Volume 45 269–270. Retrieved on September 7, 2006.
^ J.M. Cullen (1957). Plumage, age and mortality in the Arctic Tern, 197–207.
^ AEWA. African Eurasian Waterbird Agreement Annex II: Species list (English).
^ K. Hansen (2001). Threats to wildlife in Greenland, 1–2
^ Steve N.G. Howell; & Alvaro Jaramillo (2006). in Jonathan Alderfer: National Geographic Complete Birds of North America. National Geographic Society, 272-73

BirdLife International (2004). Sterna paradisaea. 2006 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2006. Retrieved on 11 May 2006. Database entry includes justification
Peter Harrison (1983). Seabirds. ISBN 0713646268