שחפית כהה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| שחפית כהה | |
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: אין חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | שחפיתיים |
| סוג: | שחפית |
| מין: | שחפית כהה |
| שם מדעי | |
 Sterna fuscata |
|
שְחָפִית כֵּהָה (שם מדעי: Sterna fuscata) עוף־מים ממשפחת השחפיתיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תאור
שחפית בגודל בינוני בצבעי שחור ולבן אופייניים. לשחפית הכהה כנפיים וזנב ארוכים. אורך גופה 35-45 ס"מ, אורך הכנף 29 ס"מ, מוטת כנפיים 80-95 ס"מ ומשקלה 170-190 גרם.
צבע גבה של השחפית שחור, וגחונה לבן. כיפת הראש שחורה עם מצח לבן, כשקו שחור משורטט מהמקור לעיניים. זנב ממוזלג מאוד בצבע שחור, למעט נוצות הקצה הלבנות. רגלים ומקור שחורים כשקצה המקור משונן. קשתית העין בצבע חום כהה. פרט להתנהגות בעת החיזור קשה להבדיל בין הזכר לנקבה.
דומה לשחפית רסן (Sterna anaethetus), אך גדולה ממנה וכהה יותר בגבה, כמו כן אין לשחפית הכהה גבות לבנות ודפוס תחתית הכנף האופייניים לשחפית הרסן.
[עריכה] תפוצה
השחפית הכהה היא עוף נודד. תפוצת השחפית הכהה משתרעת באזורים טרופיים בכל האוקיינוסים, עם חדירת מה לאזורים סובטרופיים. השחפית הכהה מזדמנת לעתים נדירות לראש מפרץ אילת בחודשים יולי-אוגוסט, לעתים בלהקות קטנות. השחפית היא אורחת נדירה במערב אירופה. מחוץ לעונת הקינון היא נודדת ברחבי הרצועה הטרופית של האוקיינוסים, בעיקר במים עשירים בפלנקטון המהווה את המזון לטרף העיקרי של השחפית דגים ודיונונים. זוהי השחפית הפלגית ביותר (כלומר שבית גידולה העיקרי הוא מרחבי הים הפתוח) ולעתים היא עוקבת אחר ספינות בלילה.
[עריכה] מזון
עיקר מזונה של השחפית הכהה הם דגים ודיונונים, כמו כן סרטנים, לעתים חרקים ואשפה המושלכת מאוניות. שיטת הצייד העיקרית של השחפית היא לעוף סמוך לפני המים כשראשה ומקורה נוטה כלפי מטה, ומשהיא מבחינה בטרף היא מרחפת-מרפרפת, וברגע המתאים צונחת-צוללת אנכית, תופסת את הטרף ובולעת אותו תוך מעוף. דגים מעופפים נלכדים באוויר. השחפית אינה מסוגלת לשחות ולעתים רחוקות נצפתה כשהיא נחה על פני המים, שכן נוצותיה אינן חסינות ממים. ניזונה בלילה מדגי מים עמוקים המתקרבים לפני המים רק בחשכה.
[עריכה] קינון
השחפית הכהה מקננת כל השנה במקומות מסוימים, או בעונה מסוימת במקומות אחרים. בדרך כלל במושבות גדולות ואף גדולות מאד, כשלעתים זוגות בודדים מיישבים אזורים חדשים. השחפית נוהגת לקנן באיי אלמוגים, או באיים סלעיים באזור הטרופי. רוב אתרי הקינון הם על אדמה חולית שטוחה או שבה יש מעט צמחיה. השחפית מעדיפה מקום מסתור מתחת לצמחיה במקומות בה היא קיימת. הקן הוא גומה חפורה בקרקע. השחפית מטילה ביצה אחת בלבד שצבעה לבן מנומר. זמן הדגירה 28-30 יום. שני ההורים משתתפים בדגירה.
פלומת האפרוח חומה עם כתמים מפוזרים בגוון חום כהה. האפרוחים נהיים עצמאים אחרי 55-60 יום. השחפית מתחילה לקנן בגילאים 6-8 שנה. אורך חייה עד 35 שנה.
[עריכה] השחפית הכהה והאדם
השחפית הכהה אינה במצב סכנה. זהו אחד מעופות המים הנפוצים ביותר, האוכלוסייה העולמית נאמדת ביותר מ-20 מיליון זוגות. רוב אתרי הקינון הם מחוץ להישג ידו של האדם, אך קיימים מקרים שבהם האדם נהג לאסוף את ביצי העוף.
- באיי סיישל ביצי השחפית הכהה נחשבים מעדן ואף מיוצאים לחו"ל ולכן חלה ירידה במספר העופות המקננים באי Desnoeufs. לפיכך הוטל איסור זמני על איסוף הביצים באי זה, אם כי ב"אי הציפורים" (Bird Island) נמשך איסוף הביצים.
- אתר הקינון באיון "מוטו נוי" שמול אי הפסחא היה נבזז במשך שנים על ידי התושבים במסגרת פולחן "איש הציפור".
[עריכה] תתי מין ותפוצה
- S. f. fuscata – מפרץ מקסיקו עד איי הודו המערבית. מקרים בודדים של קינון בפלורידה ובדרום קרוליינה. תת המין מצוי גם בדרום האוקיינוס האטלנטי.
- S. f. nubilosa - הים האדום, מפרץ עדן האוקיינוס ההודי והפיליפינים. תת מין זה מגיע לעתים רחוקות למפרץ אילת.
- S. f. infuscata – אינדונזיה.
- S. f. serrata – גיניאה החדשה, אוסטרליה וקלדוניה החדשה.
- S. f. kermadeci – איי קרמדק.
- S. f. oahuensis – איי בונין, עד הוואי ודרומית בכל האוקיינוס השקט.
- S. f. cressalis – איים ממערב למקסיקו ומרכז אמריקה עד איי גלפאגוס.
- S. f. luctuosa – איי חואן הרננדז.
