שילה (אתר מקראי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק באתר מקראי. לערך העוסק ביישוב הקהילתי שילה, ראו שילה (יישוב).

שילה הייתה עיר ישראלית בנחלת שבט אפרים בדרום השומרון בתקופה שבין ההתנחלות בארץ כנען לבין הקמת ממלכת ישראל המאוחדת. בתקופה זו שימשה כמרכז הדתי-פולחני של שבטי ישראל, וכנראה אף כבירה בפועל. על-פי הממצאים הארכיאולוגיים, שילה חרבה זמן מה בטרם יסד שאול את הממלכה, ואחת ההשערות היא כי כישלון שבטי ישראל להגן על בירתם היה הגורם העיקרי לכינון שלטון המלוכה, שהחליף את צורת הממשל המתוארת בספר שופטים.

גם לאחר החורבן הוסיפה שילה להתקיים עד ימי הביניים.

[עריכה] גאוגרפיה

העיר ממוקמת בדרום השומרון, בתחומי המועצה האיזורית מטה בנימין. מדרום לעיר שוכן היישוב שילה ועמק שילה, ומצפון הכפר הערבי כֵּרְיוּת ונחל שילה.

[עריכה] זיהוי האתר

מיקומו של האתר מוזכר לראשונה בספר שמואל א', ובו אנו מקבלים פרטים מפורטים להפליא: "הנה חג ה' בשילה מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה בית אל שכמה ומנגב ללבונה". בתקופות מאוחרות יותר מיקום האתר מוזכר על ידי הירונימוס, בתרגומו לספר צפניה, ועל ידי אב הכנסייה אבסביוס, המציין כי היא רחוקה 12 מילין משכם ובמפת מידבא. האתר מוזכר לאחר מכן גם במאה ה-14 על ידי הנוסע אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח", ובשנת 1838 האתר זוהה מחדש על ידי אדוארד רובינסון. הודות לזיהויים אנו יודעים כיום בוודאות את מיקומה המדויק של שילה.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – משכן שילה

[עריכה] שילה המקראית

האזכור הראשון של שילה בתנ"ך הוא בברכת יעקב ליהודה בספר בראשית: "עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים", אך לא מסופר שם על שילה כעיר, אלא כחזון כלשהו. בספר יהושע שילה מוזכרת לראשונה כעיר, כאשר יהושע מפיל את הגורלות על חלוקת הארץ לנחלות שבטי ישראל. בספר שופטים פרק ח' מצויין כי פסל מיכיהו התקיים כל ימות היות המשכן בשילה. שני פרקים הלאה משם מסופר על בני שבט בנימין שחטפו את בנות שילה אשר חוללו בכרמים לאחר סיפור פילגש בגבעה.

בתחילת ספר שמואל א' מסופר לראשונה על שילה כמרכז דתי: מסופר על אלקנה ומשפחתו, אשר כללה את נשותיו חנה ופנינה וילדיו, אשר עלתה לשילה לזבוח להשתחוות ולזבוח לה'. שמה מתרחשת הפגישה בין חנה אשת אלקנה, שהייתה עקרה, לבין עלי הכהן. כיוון שהייתה עקרה, התפללה חנה מרות על מנת לשאול מה' בן, ובתמורה לכך היא תקדיש את חייו לעבודת ה'. עלי רואה אותה, ובסופו של דבר מבטיח לה כי בקשתה תתגשם, וכך היא יולדת למעשה את הנביא שמואל.

לאחר סיפור זה יוצא עם ישראל למלחמה בפלישתים, ובסופו של דבר עם ישראל מפסיד במלחמה. העם לא נכנע, לוקח איתו את ארון הברית משילה והולך להילחם שנית, אך שוב מפסיד, וארון הברית נלקח בשבי. לאחר שנשלח לשילה שליח מן המלחמה על מנת לבשר לעלי הכהן על מה שקרה, הוא שובר את מפרקתו ומת.

[עריכה] חורבן שילה

לאחר הארוע של נפילת ארון הברית בשבי, משערים כי אירע חורבן שילה, והגיע הקץ להיותה מרכז דתי. חורבן שילה מוזכר במקורות תנכיי"ם מאוחרים יותר: בנבואת ירמיהו - "לכו אל מקומי אשר בשילו...וראו מה עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל" ו"כשילו יהיה גורל הבית הזה"; ובספר תהילים - "ויטש משכן שילה".

ממצאים מעידים כי גם לאחר חורבנה של שילה, המשיך להתקיים בה יישוב יהודי עד לשנת 722 לפנה"ס, עם תבוסת ממלכת ישראל לאשור וחורבן שאר הערים הישראליות. בין תושבי שילה לאחר החורבן הראשון נמנה הנביא אחיה, שנודע בכינויו "השילוני".

[עריכה] ימי הביניים - היום

מימי בית ראשון ועד לימי הביניים התקיימה עלייה לרגל לשילה. בתחילה היו אלו היהודים, לאחריהם הנוצרים, שבתקופה הביזנטית הקימו בעיר שתי כנסיות, הבאזיליקה וכנסיית הצליינים, ולאחר מכן, בתקופה הערבית הגיעו לעיר המוסלמים, אשר הסבו נזק רב למבנים שהיו במקום, כשלקחו מהם חלקים לבניית בניניהם. אחד הבנינים שהשאירו אחריהם הערבים הוא "מסגד השישים" (ג'אמיע א-סיתין) אשר נבנה כנראה בסביבות המאות התשיעית והעשירית, ובו חלקים מהכנסיות הביזנטיות, ומשוער כי בית הכנסת שעליו סיפר אשתורי הפרחי משמש כבסיס המבנה, זאת לפי מספר סממנים יהודיים המצויים בו.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ביקרו בעיר מספר משלחות מחקר ארכאולוגיות, אשר החלו את החפירה במקום. כיום האתר מהווה מרכז מבקרים ארכאולוגי, ומתקיימים בו סיורים מודרכים.

[עריכה] שרידים

למרגלות היישוב שילה, במרכז המבקרים "תל שילה" המשמר את השרידים העתיקים משילה הקדומה, נמצאים שרידי העיר שילה, ועוד כמה גם בניינים מתקופות שונות: פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות עתיקות, מסגד עתיק, שרידי בתים ובית כנסת עתיק ומקום שבו משערים כי בו היה המשכן. בשנים 1926-1931 באה משלחת ארכיאולוגים מדנמרק, וחשפה שרידים עתיקים במקום. חפירה נוספת נערכה על ידי ישראל פינקלשטיין בשנת 1981. (ניתן לקרוא את סיכום החפירה בקישור המובא בנספחים לקמן).

בשנת 2006 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-3 לספירה), בה פסיפס גדול, המזהה את המקום בודאות כשילה.