שמעון גרשון רוזנברג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שמעון גרשון רוזנברג (נולד 1950), המוכר בעיקר בשם הרב שג"ר, הוא ראש ישיבת שיח יצחק באפרת, הידוע בעיקר כפילוסוף דתי המוביל הגות ציונות דתית הנטועה בחסידות ובפוסט מודרניזם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
הרב שג"ר נולד וגדל בירושלים, בוגר ישיבת נתיב מאיר וישיבת ההסדר כרם ביבנה. את הכינוי שג"ר שבו הוא מוכר לרוב, קיבל בישיבה התיכונית כאשר אחד הרבנים ראה את ראשי התיבות על נרתיק הטלית שלו, והתחיל לכנות אותו כך בתור הלצה. בשנות השמונים לימד כר"מ דומיננטי בישיבת הכותל, ובעקבות התרכזות תלמידים 'פילוסופים' סביבו התבקש לעזוב את ישיבת ההסדר הממוסדת. ב1984 היה ממקימי מקור חיים (הישיבה הגבוהה שהקים הרב עדין שטיינזלץ במטרה לתת מקום לתפיסות חדשניות יותר) לשם עבר יחד עם קבוצה מחסידיו מישיבת הכותל. במקור חיים כיהן בפועל כראש הישיבה יחד עם הרב מנחם פרומן, ועזב אתה ב1988. במקביל לתפקידיו השונים למד שג"ר בישיבות מקובלים שונות בירושלים. בעבר עמד גם בראש בית המדרש של 'המרכז לציונות דתית מעלה' ובראש בית המדרש של בית מורשה. כיום מכהן כראש ישיבת שיח יצחק (יחד עם הרב יאיר דרייפוס) וראש בית המדרש 'עורי'. מתגורר בשכונת קריית משה בירושלים.
[עריכה] הגותו ודרכו
הרב שג"ר הוא דמות רוחנית ייחודית בהגות הציונות דתית. ספרו כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית הוא למעשה ניסיון לתת מענה דתי להלכי הרוח המנשבים היום בעולם הכללי, תוך ראייה כי יש בתורה כלים להתמודד עם אותם רוחות. הרב שג"ר מקבל חלק נכבד מהטיעונים הפוסטמודרניים, ומזהה ביניהם רעיונות ומושגים בקבלה ובחסידות. בספרו 'כלים שבורים' הוא טוען כי דווקא הדהקונסטרוקציה, אותה הוא מזהה עם שבירת הכלים הקבלית, פותחת פתח לאופציה דתית, בכך שהיא נותנת לאדם את היכולת ליצור בחופשיות את עולמו הדתי. עמדתו זו, כפי שהוצגה בספר, עוררה התנגדות רחבה מצד הרואים בהכנסת הפוסטמודרניזם לבית המדרש דבר שעלול להוביל לכפירה בשל עמדתו הספקנית. עם זאת, בניגוד לרבנים חדשניים אחרים, לא הושמעו טענות אישיות נגדו במהלך הפולמוס החריף שנוצר סביב הספר.
תפיסתו של הרב שג"ר מדגישה את הפן הרוחני-האינדייווידואלי ולא רק את הפן הלאומי, כמו התפיסה ששלטה עד היום. הוא פוסל את הדרך החרדלי"ת ורואה צורך בכך שבני התורה ישתלבו בתחומים רבים (ולאו דווקא צבאיים או מנהליים, כפי שמקובל לעודד בציבור הדתי-לאומי) כמו גם תמיכה בתלמידיו לעסוק באמנות (הרב שג"ר עצמו כותב ומפרסם שירה). בכך הוא דומה לרבנים צעירים רבים בציונות הדתית. הרב שג"ר היה אחד הראשונים שהעמידו את החסידות בסדר היום הדתי-לאומי וראה בה ובתפיסות מיסטיקה יהודיות אחרות, את התשובה לפוסטמודרניזם והניו-אייג' העולמי והישראלי. האג'נדה החסידית מאפיינת את רוב תלמידיו.
ב-2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חתם על גילוי דעת של קבוצת רבנים מן הציונות הדתית שהביע התנגדות לסרבנות בצה"ל. מהרבנים הפעילים בתחום החברתי, בין השאר בארגון במעגלי צדק.
[עריכה] תלמידיו והשפעתו
לרב שג"ר תלמידים רבים, אך ספריו ורעיונותיו תופסים מקום בעיקר בחסידות החדשה המתפתחת בציבור הציוני דתי (מקום המושפע ממנו ישירות הוא ישיבת עתניאל וראשה הרב בנימין קלמנזון). בשל רעיונותיו החדשניים ספריו נלמדים בעיקר בישיבות הנחשבות לפתוחות, והגותו עדיין לא פרצה בצורה מקיפה לגרעין הקשה של הישיבות הציוניות הדתיות. בזכות שפתו ותחומי עיסוקו הוא זוכה להערכה במוסדות אקדמיים ואמנותיים, ורבים מתלמידיו גם מתעסקים בתחומים אלו.
מתלמידיו:
- הרב דוב זינגר (ראש ישיבת מקור חיים)
- הרב ד"ר יהודה ברנדס (ראש בית המדרש של בית מורשה)
- הרב ד"ר בני קלמנזון והרב עמי עולמי (ראשי ישיבת ההסדר בעתניאל)
- המלחין הרב יהושע אנגלמן [בעבר ר"מ בישיבת עתניאל ורבה של קהילת 'יקר' בלונדון]
- שחקן התיאטרון והקולנוע הרב ברוך ברנר
- הרב שמעון דויטש (ראש בית המדרש 'חברותא' האוניברסיטה העברית)
- הרב יצחק מנדלבאום (ראש בית המדרש להתחדשות)
- הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות תל אביב)
- אקדמיה: פרופ' דוד הנשקה, ד"ר אליעזר מלכיאל, ד"ר זוהר מאור, ד"ר צבי מרק.
- המשוררים: פרופ' אדמיאל קוסמן, ר' שלמה שוק (מרבני הישיבה), אבישר הר שפי, נחום פצ'ניק, אלחנן ניר.
- אוהד אזרחי (מייסד קהילת המקום). תלמיד ששנה ופרש ויצא לדרך עצמאית.
[עריכה] מחלתו
בחודש פברואר 2007 נתגלה גידול ממאיר בגופו. דבר זה גרם לו לעזוב את הישיבה באופן זמני, לצורך טיפולים.
שמו ושם אימו למעוניינים להתפלל להחלמתו: שמעון גרשון בן סאסי סופיה
[עריכה] ספריו
- כלים שבורים: תורה וציונות דתית בסביבה פוסט מודרנית (2003)
- על כפות המנעול: דרשות לימי התשובה וליום הכיפורים (2004)
- פור הוא הגורל: דרשות לחג הפורים וחודש אדר (2005)
- שובי נפשי: קובץ פרקי עיין על דרכי התשובה (2001)
- תאנים מתוקות: פרקים בחסידות, בשיתוף שלמה שוק (2002)
- זיכרון ליום ראשון: דרשות לחודש אלול וראש השנה (2000)
- אהבוך עד מוות: עיון רב תחומי בסוגית קידוש השם במסכת סנהדרין (2004)
[עריכה] לקריאה נוספת
- יאיר שלג, הדתיים החדשים: מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, כתר, 2000.
- נפתלי רוטנברג (עורך), הוגים בפרשה: פרשת וישב, הרב שג"ר על רבי נחמן מברסלב, ידיעות אחרונות, 2005.
- אדמיאל קוסמן, מסכת גברים: רב והקצב ועוד סיפורים על גבריות, אהבה ואותנטיות בסיפור האגדה ובסיפור החסידי, כתר, 2002.
- שלמה שוק, מעשה מביטחון, כפי שלמדתי מהרב שג"ר, הוצאת ישיבת שיח יצחק, 2002.
- על האמונה, תפיסת האמונה והלשון של האדמו"ר הזקן לאור משנתו של ויטגנשטיין, כתר, 2005.
- אבישר הר שפי (עורך), גשם: על תעניות וגשמים בעקבות מסכת תענית, הוצאת ישיבת שיח יצחק, 2004.
- משיב הרוח, האנתולוגיה: מבחר שירים תשנ"ה – תשס"ה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
- גרשון קיציס (עורך), מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן מלובלין ומשנתו , הוצאת 'בית', 2005.
- זוהר מאור (עורך), ויקרא את שמם אדם: תורה וחיים מודרניים, הוצאת מכון בינה לעתים, 2005.
- יונתן גארב, יחידי הסגולות יהיו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים, כרמל, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: שמעון גרשון רוזנברג |
- אתר 'ישיבת שיח יצחק'
- יאיר שלג מראיין את הרב שג"ר
- מיתודה ומוטיבציה בהוראת הגמרא, מאמר של הרב שג"ר
- חג הפסח ע"פ 'ליקוטי תורה', שיעור מוקלט של הרב שג"ר
- פאנל לוחמים מבני הישיבות במלחמת יום כיפור: בהשתתפות הרב שג"ר, הרב והסופר חיים סבתו ('תיאום כוונות'), הרב הדרי ואחרים
- השירה בהלכה ובספרות החסידית, הרצאה מוקלטת של הרב שג"ר ב'מכון ון ליר' בירושלים
