שמרית אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שמרית אור

שמרית אור (נולדה ב-1945), פזמונאית ישראלית, שכתבה עשרות פזמונים לטובי הזמרים בארץ.

אור (במקור אורלנד) נולדה בירושלים, גדלה ביפו ובחיפה. היא בתו של המשורר יעקב אורלנד. חיה ויצרה רוב שנותיה בתל אביב וכיום היא תושבת פרדס חנה.

שירה המולחן הראשון היה "סתיו" אותו ביצעו הצמד חדווה ודויד ללחן של שלום חנוך, שהיה חברה בתקופה בה למדה בבית הספר למשחק בית צבי. היא שיחקה שנה אחת בתיאטרון הקאמרי והשתתפה בגרסאות המקוריות של מחזות הזמר "עוץ לי גוץ לי" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". לאחר מכן פרשה מעולם המשחק והחלה ליצור שירים.

שירה המוכר ביותר הוא "הללויה", אשר זכה במקום הראשון בתחרות האירוויזיון בשנת 1979 בביצוע גלי עטרי ולהקת חלב ודבש. שיר זה נמכר בלמעלה משני מיליון עותקים בעולם, תורגם לעשרות שפות ומושר עד היום. השיר הגיע למקום החמישי במצעד הפזמונים הבריטי "טופ אוף דה פופ" ונבחר לשיר השנה בישראל. בהמשך הייתה אור הכותבת הראשית של "חלב ודבש" בגלגוליה השונים.

בין פזמוניה הידועים: "שיר היונה" (נתנאלה), "אולי עוד קיץ", "יחד" (חלב ודבש), "צרות טובות" (השלושרים), "אצלי הכול בסדר", "תני לי יד" מהסרט "מאחורי הסורגים" (בועז שרעבי), "אל הדרך" (אילנית), "עוד תראי את הדרך" (מתי כספי), "נסיך החלומות" (ולנטינו) ו"יש לך שמש" (גלי עטרי), "אמת או חובה" (ריקי גל) ועוד. שיריה "כל חיי" בביצוע אבי טולדנו ו"גלגל ענק" בביצוע "חלב ודבש" נבחרו כשירי השנה במצעדים השנתיים ברדיו.

במהלך שנות השמונים תרגמה אור שירים רבים שהפכו ללהיטים אף הם, דוגמת "אני חוזר הביתה" שהושר רבות על ידי החיילים בתקופת מלחמת לבנון, "כמו שאת" ועוד. במקביל פתחה סלון לעיצוב שמלות כלה, שנסגר בשנת 2000.

אור התבלטה מאוד גם בגזרת קדמי האירוויזיון, ולאורך השנים התחרו 15 משיריה בתחרות הקדם אירוויזיון. היא אוחזת בשיא הזכיות במקום השני: "מוזיקה נשארת" (1982), "שירו שיר אמן" (1983), "נגני לי בללייקה" (1986) ו"די לי די" (1987). עוד משיריה בתחרות: "קרנבל" (מקום 3, 1981), "סרנדה" (1981), "אל האור" (1982), "להימלאיה" (1982), "ירושלם" (1987), "ידידיי" (1989), "אני מאמין" (1989), "נגני הרמוניקה" (1992) והניצחון השני בתחרות עם השיר "אין דבר" (2001) שהגיע למקום ה-16 באירוויזיון. מלחין השיר, יאיר קלינגר, שינה את העיבוד בניגוד לדעתה של אור, ובשל זאת היא סירבה להשתתף במשלחת לאירוויזיון.

לצד שירי פופ קלילים, כתבה אור גם טקסטים אישיים ופוליטיים. ראוי לציון התקליט "שם" של יהודית רביץ בו כתבה את כל המילים, בהם שירי מחאה פוליטיים (שיר הנושא) וחברתיים ("ללב אין מין" העוסק בהומואים ולסביות, "נשים יושבות בחדרים" המתייחס לאלמנות מלחמת לבנון).

בינואר 2002 הוענק לאור פרס "נוצת הזהב" לשנת תשס"א (2001) מטעם אקו"ם על מפעל חיים בתחום הפזמונאות [1].

אור פעילה בחיים הציבוריים ושימשה בשנים 1998-2003 כחברת מועצת פרדס חנה בשנת 1999 התמודדה לכנסת ברשימת מרצ, אך לא נבחרה. בשנים האחרונות התפרסמה גם בפעילותה למען חולי הכליות לאחר שחלתה בעצמה ונזקקה לניתוח השתלת כליה. מיטב אמני ישראל התגייסו בערב משיריה ומשירי אביה שכל הכנסותיו היוו קודש לניתוח, אותו עברה בחו"ל.

בשנת 2006 חזרה אור אל הבמה והיא מעלה ערב משיריה הנועד לציין 40 שנות כתיבה. לראשונה היא מבצעת את שיריה בעצמה לצד זמרים ונגנים.