אירוויזיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תחרות הזמר של האירוויזיון (באנגלית: Eurovision Song Contest בצרפתית: Concours Eurovision de la chanson), היא תחרות שירים שנתית, שמארגן איגוד השידור האירופי (EBU/UER). בתחרות לוקחות חלק תחנות שידור ממלכתיות שחברות באיגוד. התחרות משודרת בטלוויזיה וברדיו ברחבי אירופה, בערוצי התחנות המשתתפות, החל משנת 1956. הפופולריות של התחרות הביאה לכך שהיא שודרה ועדיין משודרת גם במדינות שונות ברחבי העולם שאינן חברות מלאות בארגון (למשל, באוסטרליה). בשנים האחרונות הועבר שידור התחרות גם באינטרנט. התחרות נערכת מדי שנה במוצאי שבת באביב (כיום בדרך כלל במאי, אולם בעבר גם באפריל או בסוף מרץ).

תוכן עניינים 1 ההיסטוריה של התחרות 2 המשתתפות בתחרות 3 שיטת חצי הגמר 4 כללי התחרות 5 בחירת השיר הזוכה 5.1 היסטוריה של שיטת הניקוד 6 השירים מייצגים מדינות 7 השפה 7.1 "אירוויזיון הילדים" 8 המדינות הזוכות 9 ישראל והאירוויזיון 9.1 השתתפות ישראל באירוויזיון 9.2 אירוח האירוויזיון 9.3 היעדרות מהתחרות 9.4 בחירת השיר הישראלי 9.5 השירים שנשלחו במשך השנים 9.6 ישראלים בייצוג מדינות אחרות 9.7 פופולריות האירוויזיון בישראל 10 אירוויזיון 1969 11 השמות הגדולים של האירוויזיון 12 תחרות היובל 13 הערות שוליים 14 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההיסטוריה של התחרות

איגוד השידור האירופי נוצר כחלק משיתוף הפעולה בין מדינות אירופה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה, ולאור התפתחות שידורי הרדיו והטלוויזיה. האיגוד הקים רשת שאפשרה העברה סדירה של שידורים חיים, לכל המדינות החברות. בהשראת פסטיבל סן רמו האיטלקי, הוחלט לייסד תחרות שירים שנתית שתועבר בשידור חי לכל המדינות המשתתפות.

תחרות הזמר הראשונה של האירוויזיון התקיימה ב-24 במאי 1956, בלוגאנו שבשווייץ, והשתתפו בה שבע מדינות. כל מדינה שלחה שני שירים. נציגת שווייץ, ליז אסיה, המארחת הראשונה של האירוויזיון, היא זו שזכתה. שנה לאחר מכן נערכה התחרות בפרנקפורט, גרמניה. מהתחרות השלישית ואילך נקבע שמארחת האירוויזיון תהיה המדינה שזכתה בשנה הקודמת. מכלל זה היו רק חריגות מעטות, בדרך-כלל במקרים שבהם תחנת השידור המקומית לא עמדה בנטל הכלכלי של ארגון המופע. המדינה המארחת רשאית לשלב בשידור סרטונים המתארים אתרים שונים במדינה המארחת, או קטעי שירה ומחול מהתרבות המקומית. לאור העובדה שהתחרות משודרת לקהל גדול במספר רב של מדינות, היא נחשבת כלי למשיכת תיירים מקרב מיליוני הצופים. המשלחות המתחרות מצולמות, בדרך כלל, בשלל אתרים תיירותים ברחבי המדינה, ואמנים פופולריים מהמדינה המארחת משולבים בקטעי המעבר בין השירים, או בהמתנה לבחירת השיר הזוכה. מסוף שנות ה-80 משמש האירוויזיון גם כלי פרסום, בעיקר באמצעות מתן חסות לשידור כולו או פרסומת סמויה המשולבת בקטעי המעבר.

[עריכה] המשתתפות בתחרות

שם התחרות בא משמה של רשת ההפצה Eurovision TV Distribution Network, שמנוהלת על ידי איגוד השידור האירופי, ויכולה להגיע לקהל טלוויזיה פוטנציאלי של יותר ממיליארד נפשות. כל מדינה שרשת השידור שלה חברה מלאה באיגוד רשאית להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון. מלכתחילה כלל הארגון גופי שידור במדינות מערב אירופה. מאוחר יותר התרחב הארגון וכלל גם גופי שידור ממלכתיים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה. מדינות מחוץ לאירופה שחברות בארגון הן למשל: ישראל, מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה, מצרים, ירדן,לבנון, סוריה ולוב. מבין המדינות האלה, ישראל היא היחידה שמשתתפת באופן סדיר באירוויזיון (מאז 1973). מרוקו השתתפה פעם אחת בתחרות של שנת 1980. ירדן משדרת את התחרות כמעט מדי שנה, אך לא משתתפת בה. לבנון ביקשה להשתתף בתחרות של שנת 2005, אולם חזרה בה אחרי שהובהר לה שתהיה חייבת לשדר גם את השיר הישראלי (החוק הלבנוני קובע חרם על ישראל). לאחר התפרקות ברית המועצות, אוחד איגוד השידור האירופי עם איגוד השידור של מדינות מזרח אירופה. מדינות מזרח אירופה, ביניהן גם רוסיה, הפכו למשתתפות דומיננטיות בתחרות. כיום חברות באיגוד גם מדינות בקווקז. ריבוי הבקשות להצטרף לתחרות, הביא לכך שהתחרות פוצלה לשני שלבים (מאז 2004), המשודרים בשני ערבים נפרדים באותו שבוע. כמו כן, הוחלט שמספר המדינות המשתתפות לא יעלה על 40, אך בסופו של דבר איגוד השידור האירופי לא הצליח לעמוד בהחלטה. בשנת 2007 אושרה השתתפותן של רשתות שידור מ-43 מדינות. הדבר יהיה כרוך בהארכת שידור חצי-הגמר. אורכו של הגמר לא ישתנה כיוון שמספר העולות מחצי הגמר לגמר נשאר כפי שהיה. מספר המשתתפות בתחרות של 2005 היה 39 (לאחר פרישת לבנון). ב-2006 השתתפו 37 מדינות (לאחר פרישת סרביה ומונטנגרו, בשל מחלוקת בין הסרבים למונטנגרים באשר לשיר הזוכה).

[עריכה] שיטת חצי הגמר

בשנת 2004 הונהגה לראשונה שיטת חצי הגמר של תחרות האירוויזיון.
חצי הגמר נועד לסנן חלק מהשירים, כדי שבתחרות העיקרית ("הגמר") ישתתפו 24 שירים בלבד.
על-פי השיטה הזאת, 14 מדינות מבטיחות את מקומן בגמר - 10 הזוכות במקומות הראשונים באירוויזיון הקודם, ובנוסף להן 4 המממנות העיקריות של התחרות - בריטניה, צרפת, גרמניה וספרד. במקרה שבין 10 המקומות הראשונים כלולה גם אחת או יותר מארבע המשתתפות "הגדולות", מאפשרים למדינות הממוקמות 11-14 להשתתף בגמר (לפי מספר המשתתפות הגדולות ש"פינו" את מקומן). אל המדינות שהבטיחו את מקומן, מצטרפות 10 מדינות נוספות שזכו ב-10 המקומות הראשונים בחצי הגמר. בתום חצי הגמר מוקראים שמות המדינות המצטרפות לגמר באופן אקראי ובלי לציין את דירוגן, כדי למנוע השפעה על הצבעת הצופים בגמר.

[עריכה] כללי התחרות

כללי התחרות (שחלים גם על הגמר וגם על חצי הגמר) מחייבים שהשירים יהיו מקוריים וחדשים. חשיפת השירים לציבור מותרת רק זמן מוגבל לפני התחרות. כל שיר חייב להיות בן שלוש דקות לכל היותר. הזמרים וזמרי הליווי חייבים לבצע את השירים בקולם. עד 1998 גם המוזיקה הייתה מנוגנת באופן חי על-ידי תזמורת, אבל מ-1999 ואילך הזמרים מלוּוים ב"פלייבק" (מוזיקה מוקלטת מראש). ה"פלייבק" יכול לכלול רק כלי נגינה ואסור לכלול בו קולות של בני אדם.
מאז 1990 מוגבל גיל הזמרים המשתתפים, כך שיום הולדתם ה-16 חייב להיות בשנה שבה מתקיימת התחרות לכל המאוחר (כלומר, בפועל, גיל 15 וחצי ומעלה).
עד שנת 1970 יכלו להשתתף בתחרות סולנים או צמדים. החל מ-1971 מותרים הרכבים של עד 6 זמרים (כולל זמרי ליווי ורקדנים).
הזמרים אינם חייבים להיות אזרחי המדינה שהם מייצגים, אם כי בשנים מסוימות חלה חובה על המדינות לשלוח שירים בשפת המדינה בלבד, כך שהזמר היה חייב לדעת לשיר בשפת המדינה שהוא מייצג (ראו פירוט להלן).

[עריכה] בחירת השיר הזוכה

מאז 1998 נבחר השיר הזוכה בשיטה המכונה Televoting. בשיטה זו הצופים בבית מתבקשים לבחור את השיר הטוב ביותר לדעתם באמצעות חיוג למספר טלפון מסוים, או באמצעות שליחת מסרון (SMS). ההצבעה מתקיימת בכל מדינה בנפרד. מספר הטלפון שמתייחס למדינה מסוימת חסום ברשת הטלפונים של אותה מדינה, כך שהצופים אינם יכולים להצביע למדינתם. כמו כן, אי אפשר להצביע באמצעות חיוג בינלאומי. בחצי הגמר רשאיות לקיים את ההצבעה המדינות המשתתפות, ובנוסף להן מדינות שמשתתפות בגמר, המחויבות לשדר את חצי הגמר במלואו. תחרות הגמר משודרת בכל המדינות שהשתתפו בחצי הגמר ובגמר, ובכולן מתקיימת ההצבעה. כל מדינה מעניקה נקודות ל-10 המדינות שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר. המדינה שקיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר מקבלת 12 נקודות, הבאה אחריה 10 נקודות, השלישית בדירוג - 8, ומכאן ואילך 1-7 נקודות בהתאם לדירוג המקומי. המדינה הזוכה היא זו שמספר הנקודות שלה הגבוה ביותר לאחר סיכום הנקודות מכל המדינות. במקרה של שוויון, זוכה המדינה שקיבלה ניקוד ממספר גדול יותר של מדינות, לדוגמה, מדינה שקיבלה 200 נקודות מ-20 מדינות, תגבר על זו שקיבלה 200 נקודות מ-15 מדינות (בעבר היה נהוג שובר-שוויון מעט שונה. לפירוט שיטות הניקוד השונות שנהגו בתחרות האירוויזיון, ראו להלן).

[עריכה] היסטוריה של שיטת הניקוד

במשך השנים היו שינויים מפליגים בשיטת השיפוט והניקוד. במהלך שנות השישים נוסו שלוש שיטות הצבעה:

• 1957 - בכל מדינה יושב צוות שיפוט בן 10 אנשים. כל חבר בצוות מעניק נקודה לשיר אחד ממדינה אחרת (ראו להלן).
• 1962 - כל מדינה מעניקה 1-3 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
• 1963 - כל מדינה מעניקה 1-5 נקודות לחמשת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית.
• 1964-1966 - כל מדינה מעניקה 1, 3 או 5 נקודות לשלושת השירים המועדפים מהמדינות האחרות, כל שיר בהתאם לדירוגו בהצבעה המקומית. אפשרויות אחרות: מדינה יכולה להעניק 6 ו-3 נקודות לשני השירים הטובים ביותר, או 9 נקודות לשיר אחד בלבד (בפועל, רק בלגיה ניצלה את אחת האפשרויות החלופיות ב-1965, והעניקה נקודות לשני שירים בלבד).

בשנים 1957-1961, 1967-1970, ובשנת 1974, היה נהוג חבר שופטים (jury) בן 10 חברים, שבו כל שופט היה מצביע לשיר האהוב עליו. לפיכך, סך כל הנקודות שמדינה הייתה חייבת להעניק היה 10 נקודות בדיוק. כל חבר שופטים היה מסכם את הנקודות שניתנו אצלו, ומדווח את התוצאות בשידור חי באמצעות הטלפון למנחה התחרות. השיטה הזו קרסה בשנת 1969, כשהתברר ש-4 מדינות זכו במקום הראשון, ולא הייתה שיטת "שובר-שוויון". בעקבות זאת החרימו חלק מהמשתתפות את התחרות בשנת 1970. בין השנים 1971-1973 נוסתה שיטה אחרת, שבה כל מדינה שלחה אל המדינה המארחת שני שופטים, אחד מעל גיל 25 ואחד מתחת לגיל 25 עם פער של לפחות 10 שנים ביניהם. כל שופט היה רשאי להעניק בין 1-5 נקודות לכל שיר. לפיכך כל מדינה הייתה יכולה לקבל עד 10 נקודות מכל צוות שיפוט, אך לא הייתה מגבלה על מספר הנקודות הכולל שניתן בכל צוות שיפוט. היעדר המגבלה הזאת היה המגרעת העיקרית של השיטה, ובנוסף העובדה שהשופטים ישבו באולפן התחרות וניסו לפעמים "לגנוב את ההצגה" בזמן ההצבעה, לא מצאה חן בעיני מארגני התחרות. ב-1974 חזרו לשיטת 10 השופטים. ב-1975 הונהגה שיטה דומה לשיטה הנהוגה היום. בכל מדינה ישב חבר שופטים וצפה בתחרות על מסכי טלוויזיה. אסור היה למנות כשופטים אנשים שעיסוקם במוזיקה או באמרגנות, וכמו כן השופטים היו צריכים להיות גברים ונשים בגילאים שונים. כל שופט העניק בין 1-5 נקודות לכל שיר, מיד לאחר השמעתו. בתום התחרות סוכמו הנקודות בכל חבר שופטים, והשירים דורגו. 10 השירים שדורגו ראשונים קיבלו נקודות באופן הבא: השיר במקום הראשון קיבל 12 נקודות מחבר השופטים, השני - 10 נקודות, השלישי - 8 נקודות, והיתר 1-7 לפי מקומם בדירוג. לכל חבר שופטים היה דובר שדיווח למנחי התחרות את התוצאות באמצעות הטלפון, או, מ-1995, באמצעות שידור לווייני, באנגלית או בצרפתית. ב-1997 נעשה ניסיון ב-5 מדינות להחליף את שיטת חבר השופטים בשיטת Televoting, ולאור הצלחתו, זוהי השיטה המחייבת בכל המדינות המשתתפות מאז 1998.

[עריכה] השירים מייצגים מדינות

בשונה מתחרויות זמר אחרות, באירוויזיון מוצגים השירים בעיקר על פי שמות המדינות, ופחות על-פי שם השיר, המחברים או המבצעים. בקטעי המעבר מוצג שם המדינה או הדגל שלה בצורה בולטת יותר משמות היוצרים והמבצעים של השיר. על לוח ההצבעה בשלב בחירת השיר הזוכה מופיעים שמות המדינות ודגליהן, ולא שמות השירים. דבר זה נותן לתחרות אופי של תחרות בין מדינות בדומה לתחרויות ספורט. ייתכן שזו הסיבה לפופולריות הגדולה של התחרות, בעיקר במדינות קטנות או במדינות חדשות.

תקנון התחרות אינו מחייב את היוצרים או המבצעים להיות אזרחי המדינה שאותה הם מייצגים. מדינות קטנות כמו לוקסמבורג, שווייץ, מונקו יוצגו פעמים רבות על-ידי זמרים צרפתים או גרמנים. ב-1971 זכתה מונקו עם שיר בביצוע הזמרת הצרפתייה סברין. הזמרת הצרפתייה אן מרי-דוד הופיעה באירוויזיון פעמיים עבור שתי מדינות שונות - פעם כנציגת לוקסמבורג ב-1973 (וזכתה במקום הראשון), ופעם כנציגת צרפת ב-1979 (וזכתה במקום השלישי). הזמרת ממונקו קורין הרמס ייצגה את לוקסמבורג ב-1983 (וזכתה במקום הראשון). ב-1967 וב-1972 ייצגה הזמרת היווניה ויקי לאנדרוס את לוקסמבורג (ב-1972 זכתה במקום הראשון). אין זו הפעם הראשונה שזמרת יווניה מייצגת את לוקסמבורג. ב-1963 ייצגה אותה הזמרת ננה מושקורי. ב-1974 בחרה לוקסמבורג בזמרת הבריטית איירין שיר, שייצגה ב-1978 את גרמניה. הזמרת הישראלית אסתר עופרים ייצגה את שווייץ בשנת 1963, עוד בטרם היו שידורי טלוויזיה בישראל, וזכתה במקום השני עם שיר בשפה הצרפתית.זמרת ישראלית נוספת שהשתתפה באותה שנה היא כרמלה קורן שייצגה את אוסטריה. בשנת 1986 הזמרת הישראלית תמנע בראוור ייצגה את אוסטריה.בשנת 2005 הזמרת הישראלית אורטל ייצגה את צרפת ובשנת 2006 הזמרת הישראלית ליאל קולט הייתה חברה בלהקת Six4One שייצגה את שווייץ (וכל אחד מחבריה היה בעל לאום שונה, כאשר רק אחד מחברי הלהקה הוא מהחלק דובר האיטלקית בשווייץ).

[עריכה] השפה

במשך שנים רבות כלל תקנון התחרות תנאי שכל שיר המשתתף בתחרות חייב להיות בשפת המדינה שאותה הוא מייצג. בשנות ה-60 וה-70 הפך "חוק השפה" את התחרות ליותר אקזוטית, עם שירים בשפות שבדרך כלל אינן זוכות לחשיפה בינלאומית, כגון פינית, מלטית ועוד. בשנות ה-80 התערער הכלל הזה, כשמדינות רבות שלחו שירים עם פזמון חוזר באנגלית (דבר שהיה מותר כל עוד עיקר השיר מושר בשפת המדינה), או שיר הכולל מספר גדול של מילים ושמות בינלאומיים (למשל השיר דיווה שייצג את ישראל וזכה במקום הראשון ב-1998). כמו כן, נתן הכלל הזה יתרון למדינות רב-לשוניות כמו שווייץ, או למדינות הדוברות שפות מוכרות, כגון בריטניה, צרפת וספרד. "חוק השפה" התקיים ובוטל חליפות. בפעם האחרונה הוא היה נהוג בין 1978 ל-1998 ובוטל ב-1999. הביטול הביא אמנם לריבוי שירים באנגלית, אבל גם לכמה תופעות מעניינות, כגון שירים רב-לשוניים, כמו השיר הגרמני ב-1999 שהיה בגרמנית, טורקית, אנגלית ועברית, ושיר בלגי בג'יבריש בשנת 2003.

הנחיית התחרות חייבת להיעשות באנגלית ובצרפתית. בנוסף להן מותרת גם שפת המדינה המארחת. עקב ריבוי השירים בשנים האחרונות, מוותרים בדרך כלל על חזרה מלאה של דברי ההנחיה בשפות השונות, וכדי לחסוך בזמן מנהלים את ההנחיה בשפה אחת עיקרית (בדרך כלל אנגלית), ומתרגמים רק את עיקרי הדברים לצרפתית ולשפה המקומית.

[עריכה] "אירוויזיון הילדים"

בשנת 2003 נערכה לראשונה גם תחרות "אירוויזיון הילדים" (Juniour Eurovision Song Contest) בהשתתפות 16 מדינות. התחרות נועדה למשתתפים בגילאי 16 ומטה המנועים מלהשתתף באירוויזיון הרשמי בשל מגבלת גיל (הנהוגה בו מאז שנת 1989). הזוכה הראשונה ב"אירוויזיון הילדים", שהתקיים בקופנהגן שבדנמרק, היה הילד דינו ילוסיץ' מקרואטיה, שהיה בן 9 בלבד. בניגוד לאירוויזיון, בתחרות זו המארחת נבחרת על ידי הוועדה המארגנת מטעם איגוד השידור האירופי, כך שבשנת 2004 נערכה התחרות בלילהאמר, נורבגיה , בה זכתה נציגת ספרד. בשנת 2005 התקיימה התחרות בבלגיה וזכתה בה בלארוס, ובשנה הזאת (2006) התקיימה התחרות ברומניה וזכתה בה רוסיה. בשנת 2007 התחרות תערך בהולנד וליטא תששתתף לראשונה. ישראל לא השתתפה ב"אירוויזיון הילדים" בשל חוסר עניין מצד רשות השידור, לה שמורה הזכות לשלוח נציגוּת מטעם ישראל.

[עריכה] המדינות הזוכות

שנה	מדינה	שיר	מבצע	קישור
1956	שווייץ	Refrain	ליס אסיה	אירוויזיון 1956
1957	הולנד	Net Als Toen	קורי ברוקן	אירוויזיון 1957
1958	צרפת	Dors mon amour	אנדרה קלבו	אירוויזיון 1958
1959	הולנד	Een beetje	טדי סחולטן	אירוויזיון 1959
1960	צרפת	Tom Pilibi	ז'קלין בוייר	אירוויזיון 1960
1961	לוקסמבורג	Nous les amoureux	ז'אן קלוד פסקאל	אירוויזיון 1961
1962	צרפת	Un premier amour	איזבל אוברה	אירוויזיון 1962
1963	דנמרק	Dansevise	גרתה ויורגן אינגמן	אירוויזיון 1963
1964	איטליה	Non ho l'età per amarti	ג'יליולה צ'ינקואטי	אירוויזיון 1964
1965	לוקסמבורג	Poupée de cire, poupée de son	פרנס גאל	אירוויזיון 1965
1966	אוסטריה	Merci Chérie	אודו יורגנס	אירוויזיון 1966
1967	בריטניה	Puppet On a String	סנדי שואו	אירוויזיון 1967
1968	ספרד	La, la, la ...	מאסייל	אירוויזיון 1968
1969*	ספרד צרפת הולנד בריטניה	Vivo cantando Un jour, un enfant De troubadour Boom Bang a Bang	סאלומה פרידה בוקארה לני קור לולו	אירוויזיון 1969
1970	אירלנד	All Kinds of Everything	דנה	אירוויזיון 1970
1971	מונקו	Un banc, un arbre, une rue	סברין	אירוויזיון 1971
1972	לוקסמבורג	Après toi	ויקי לאנדרוס	אירוויזיון 1972
1973	לוקסמבורג	Tu te reconnaîtras	אן מארי דוד	אירוויזיון 1973
1974	שבדיה	Waterloo	אבבא	אירוויזיון 1974
1975	הולנד	Ding-a-dong	טיץ' אין	אירוויזיון 1975
1976	בריטניה	Save Your Kisses for Me	אחוות האדם	אירוויזיון 1976
1977	צרפת	L'oiseau et l'enfant	מארי מרים	אירוויזיון 1977
1978	ישראל	אבניבי	יזהר כהן	אירוויזיון 1978
1979	ישראל	הללויה	גלי עטרי וחלב ודבש	אירוויזיון 1979
1980	אירלנד	What's Another Year	ג'וני לוגאן	אירוויזיון 1980
1981	בריטניה	Making Your Mind Up	באקס פיז	אירוויזיון 1981
1982	גרמניה	Ein bisschen Frieden	ניקול	אירוויזיון 1982
1983	לוקסמבורג	Si la vie est cadeau	קורין הרמס	אירוויזיון 1983
1984	שבדיה	Diggi-loo-diggi-ley	הרייס	אירוויזיון 1984
1985	נורבגיה	La det swinge	בוביסוקס	אירוויזיון 1985
1986	בלגיה	J'aime la vie	סנדרה קים	אירוויזיון 1986
1987	אירלנד	Hold Me Now	ג'וני לוגאן	אירוויזיון 1987
1988	שווייץ	Ne partez pas sans moi	סלין דיון	אירוויזיון 1988
1989	יוגוסלביה	Rock Me	ריווה	אירוויזיון 1989
1990	איטליה	Insieme 1992	טוטו קוטוניו	אירוויזיון 1990
1991	שבדיה	Fångad av en stormvind	קרולה	אירוויזיון 1991
1992	אירלנד	Why Me	לינדה מרטין	אירוויזיון 1992
1993	אירלנד	In Your Eyes	נייב קבאנה	אירוויזיון 1993
1994	אירלנד	Rock'n Roll Kids	פול הרינגטון וצ'רלי מקגטיגן	אירוויזיון 1994
1995	נורבגיה	Nocturne	סיקרט גארדן	אירוויזיון 1995
1996	אירלנד	The Voice	איימר קווין	אירוויזיון 1996
1997	בריטניה	Love Shine a Light	קתרינה והגלים	אירוויזיון 1997
1998	ישראל	דיווה	דנה אינטרנשיונל	אירוויזיון 1998
1999	שבדיה	Take Me to Your Heaven	שרלוט נילסן	אירוויזיון 1999
2000	דנמרק	Fly On the Wings of Love	האחים אולסן	אירוויזיון 2000
2001	אסטוניה	Everybody	טאנל פדאר, דייב בנטון ו2XL	אירוויזיון 2001
2002	לטביה	I Wanna	מרי אן	אירוויזיון 2002
2003	תורכיה	Everyway That I Can	סרטאב ארנר	אירוויזיון 2003
2004	אוקראינה	Wild Dances	רוסלנה	אירוויזיון 2004
2005	יוון	My Number One	הלנה פפאריזו	אירוויזיון 2005
2006	פינלנד	Hard Rock Hallelujah	לורדי	אירוויזיון 2006

הערה: (*) בשנת 1969 זכו 4 מדינות, מכיוון שלא היה חוק לגבי הכרעה במצב של תיקו.

[עריכה] ישראל והאירוויזיון

[עריכה] השתתפות ישראל באירוויזיון

ישראל החלה להשתתף באירוויזיון בשנת 1973, כאשר אילנית, אחת הזמרות המצליחות בארץ, נשלחה לייצג את ישראל בתחרות שנערכה בלוקסמבורג, עם השיר "אי שם". אילנית סיימה במקום ה-4 אחרי לוקסמבורג, ספרד ובריטניה.

ישראל זכתה בתחרות האירוויזיון שלוש פעמים:

• ב-22 באפריל 1978 זכה יזהר כהן בתחרות שנערכה בפריז שבצרפת עם השיר "אבניבי" שכתבו אהוד מנור ונורית הירש.
• ב-31 במרץ 1979 זכתה להקת חלב ודבש יחד עם גלי עטרי בתחרות שנערכה בירושלים שבישראל עם השיר "הללויה" שכתבו שמרית אור וקובי אשרת.
• ב-9 במאי 1998 זכתה דנה אינטרנשיונל בתחרות שנערכה בברמינגהאם שבאנגליה, עם השיר "דיווה", שנכתב על ידי יואב גינאי והולחן על ידי צביקה פיק.

כמו-כן, זכתה ישראל פעמיים במקום השני בתחרות, על ידי הזמרים אבי טולדנו עם השיר "הורה" (יורם טהרלב-אבי טולדנו) בשנת 1982 ועפרה חזה עם השיר "חי" (אהוד מנור-אבי טולדנו) בשנת 1983. פעם אחת זכתה ישראל במקום השלישי, על ידי אורנה ומשה דץ עם השיר "כאן", שכתב והלחין עוזי חיטמן בשנת 1991.

ב-21 במאי 2005 העפילה הנציגה הישראלית, שירי מימון, לשלב הגמר עם שירה "השקט שנשאר". בגמר סיימה מימון במקום הרביעי, וסיימה בכך תקופה בת חמש שנים של הישגים נמוכים לישראל.

עד שנת 1978 נקלט שידור האירוויזיון בארץ בשחור-לבן, כיוון שהטלוויזיה הישראלית שידרה בשחור-לבן בלבד ואף מחקה את הצבע מתוכניות שהגיעו מחו"ל (ראו: אנטי מחיקון). בשנת 1978 נקטע השידור זמן קצר לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן-שידור באמצעות לוויין. טקס הענקת הפרס שודר בישראל רק למחרת.

[עריכה] אירוח האירוויזיון

ישראל אירחה את האירוויזיון פעמיים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1979, לאחר הזכייה של יזהר כהן, והשנייה ב-1999, לאחר הזכייה של דנה אינטרנשיונל. את התחרות ב-1979 הנחו דניאל פאר וירדנה ארזי. בשנת 1999 הנחו את התחרות יגאל רביד, דפנה דקל וסיגל שחמון.

שידור האירוויזיון בשנת 1979 היה השידור הצבעוני הראשון של הטלוויזיה הישראלית. שידורים בצבע היו נהוגים באירופה מזה עשר שנים, אולם הטלוויזיה הישראלית שידרה אז בשחור-לבן בלבד. לצורך הפקת האירוויזיון שכרה רשות השידור מצלמות צבעוניות וציוד מיוחד אחר. התפאורה נשלטה באמצעות מחשב, בטכנולוגיה שיושמה בישראל לראשונה. לקראת האירוע נמכרו טלוויזיות צבעוניות רבות ברחבי הארץ.

בשנת 1980 ויתרה רשות השידור על אירוח האירוויזיון בישראל, על אף הזכייה של "הללויה" בשנה שלפני כן, כיוון שלא יכלה לעמוד במעמסה הכספית שנדרשה לאירוח האירוע היקר שנתיים ברציפות. בקשת הרשות מהממשלה להקצות לה תקציב מיוחד נענתה בשלילה. בעקבות הוויתור של רשות השידור פנה איגוד השידור האירופי ל-BBC, אולם הרשת הבריטית סירבה לארח את התחרות, כיוון שכבר אירחה אותה שלוש פעמים במהלך שנות ה-70. בסופו של דבר הסכימה הולנד לארח את התחרות. הארגון נעשה בלחץ של זמן, ולוח הזמנים נקבע ברגע האחרון. בסופו של דבר התברר כי תאריך שנקבע לאירוע נפל על ערב יום הזיכרון בישראל. לפיכך, ישראל כלל לא השתתפה בתחרות של אותה שנה. הטלוויזיה הישראלית הקליטה את האירוע ושידרה אותו במוצאי יום העצמאות של אותה שנה.

[עריכה] היעדרות מהתחרות

מלבד ההיעדרות בשנת 1980, גם ב-1984 וב-1997 נמנעה ישראל מהשתתפות עקב ציון יום השואה או יום הזיכרון. ב-1997 נקבע בחוק שערב יום השואה לא יחול עוד במוצאי שבת כדי למנוע חילול שבת בהכנות לטקסים, אבל רשות השידור כבר איחרה את מועד ההרשמה לתחרות של אותה שנה. בשאר ההזדמנויות שבהן ישראל לא השתתפה (1994, 1996) נבע הדבר מריבוי המדינות המשתתפות, דבר שחייב את איגוד השידור האירופי לסנן מראש את השירים הפחות טובים, או את המדינות שהישגיהן בשנים קודמות היו נמוכים.

בשנת 1980 ניצלה מרוקו את היעדרותה של ישראל והשתתפה באירוויזיון. מרוקו, כמו ארצות ערב האחרות, החרימה בתקופה ההיא את ישראל. ההישג הנמוך בתחרות הביא את מרוקו להחלטה שלא להשתתף עוד בתחרות. ירדן אמנם לא השתתפה מעולם בתחרות, אבל הטלוויזיה הירדנית נהגה לשדר אותה בשידור חי מדי שנה. שידור הטלוויזיה הירדנית היה נקטע לפני שידור השיר הישראלי וחזר רק לאחריו. בשנת 1978 כשהתברר שישראל עומדת לזכות, נקטע השידור הירדני בתואנה של תקלה טכנית. באופן אירוני גם השידור הישראלי נקטע לפני ההודעה על זכיית ישראל, כיוון שרשות השידור לא קנתה די זמן-שידור באמצעות לוויין. במהלך שנות ה- 80' נהגה הטלוויזיה הירדנית להקרין במהלך השיר הישראלי, שקופיות של פרחים או פרסומות. בעקבות הסכם השלום בין שתי המדינות, שידרה הטלוויזיה הירדנית ב-1998 לראשונה את את השיר הישראלי באירוויזיון ואת ההצבעה שבה זכתה ישראל, אבל היא נמנעה משידור האירוויזיון שנערך בירושלים שנה מאוחר יותר, אולי בגלל קטעי קישור רבים שהציגו את ירושלים כבירת ישראל.

ב-1996 נבחרה הזמרת גלית בל לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון שנערכה באותה השנה באוסלו. בל עצמה לא הופיעה בתחרות האירוויזיון כיוון שבאותה שנה הוחלט למנות ועדה מטעם איגוד השידור האירופי שתנפה את עשרת השירים הכי פחות טובים לדעתה מאלה שהוגשו לתחרות. זאת, כתוצאה מהצורך להתמודד עם מספרם ההולך וגדל של המדינות שביקשו ליטול חלק בתחרות. ניפוי שיר לאחר שנבחר בתחרות מקומית, תוך השקעת משאבים בארגונה, עורר אי-נחת רבה בקרב רשתות השידור המשתתפות באירוויזיון, ולפיכך שונתה המדיניות בשנים שלאחר מכן. בין השנים 1997-2001 הכריז איגוד השידור האירופי בכל שנה מראש על המדינות שממוצע הנקודות שלהן בחמש השנים האחרונות היה נמוך, ולפיכך לא יוכלו להשתתף. גם שיטה זו לא הייתה מוצלחת, כיוון שחלק מהמדינות לא משתתפות בכל שנה, ולפיכך ממוצע הנקודות שלהן התבסס על פחות השתתפויות. בשנים 2002-2003 נופו מראש המדינות שהגיעו למקומות האחרונים בשנה הקודמת. הוחלט לנפות ממקום 15 ומטה, אולם ב-2002 התאפשר לצרף שיר נוסף, ולפיכך ישראל שזכתה ב-2001 במקום ה-16 יכלה להשתתף בתחרות של שנת 2002. ב-2004 הונהגה שיטת חצי הגמר.

[עריכה] בחירת השיר הישראלי

עד היום נבחר השיר הישראלי לאירוויזיון באחת ממספר דרכים:

• ועדה פנימית שבחרה את הזמר והשיר. שיטה זו הונהגה בשנים 1973-1975, 1977, 1990, 1998-2000 וב-2002.
• ועדה פנימית שבחרה את הזמר או הלהקה, ואז בחירה פומבית במשדר מיוחד בין 4 שירים שהוצגו על ידי אותו זמר. שיטה זו ננקטה בשנים 1976 ("שוקולד מנטה מסטיק"), 1988 (ירדנה ארזי), 2003 (ליאור נרקיס), 2004 (דוד ד'אור) ו-2007 (להקת טיפקס).
• שליחת השיר הזוכה בפסטיבל הזמר. שיטה זו נהגה ב-1978 וב-1979, וחייבה את הקדמת הפסטיבל מיום העצמאות לחודשי החורף. גם ב-1980 התכוונה ישראל לשלוח את הזוכים בפסטיבל הזמר לאירוויזיון (להקת "האחים והאחיות" בשירם "פזמון חוזר"), אך נאלצה לבטל את השתתפותה בתחרות.
• אירוע קדם אירוויזיון שבו נבחר שיר אחד מתוך 11-16 שירים, בשיטה דומה לתחרות האירוויזיון עצמה. ביישובים שונים ברחבי הארץ ישבו צוותי שיפוט והעניקו 1-12 נקודות ל-10 השירים הטובים ביותר בעיניהם. ה"קדם-אירוויזיון" הראשון התקיים בשנת 1981. ברוב השנים מאז הוא החליף את פסטיבל הזמר, אם כי היו שנים שבהן התקיימו שני האירועים זה בצד זה.

[עריכה] השירים שנשלחו במשך השנים

שנה	שיר	מבצע	מקום
1973	אי שם	אילנית	4
1974	נתתי לה חיי	כוורת	8
1975	את ואני	שלמה ארצי	11
1976	אמור שלום	שוקולד מנטה מסטיק	6
1977	אהבה היא שיר לשניים	אילנית	11
1978	אבניבי	יזהר כהן	1
1979	הללויה	גלי עטרי וחלב ודבש	1
1981	הלילה	הכל עובר חביבי	7
1982	הורה	אבי טולדנו	2
1983	חי	עופרה חזה	2
1985	עולה עולה	יזהר כהן	5
1986	יבוא יום	מוטי גלעדי ושרי צוריאל	19
1987	שיר הבטלנים	הבטלנים	8
1988	בן אדם	ירדנה ארזי	7
1989	דרך המלך	גילי וגלית	12
1990	שרה ברחובות	ריטה	18
1991	כאן	אורנה ומשה דץ	3
1992	זה רק ספורט	דפנה דקל	6
1993	שירו	שרה'לה שרון	24
1995	אמן	ליאורה	8
1996	שלום עולם	גלית בל	נופה בשלב מוקדם
1998	דיווה	דנה אינטרנשיונל	1
1999	יום הולדת	עדן	5
2000	שמייח	פינג פונג	22
2001	אין דבר	טל סונדק	16
2002	נדליק ביחד נר	שרית חדד	12
2003	מילים לאהבה	ליאור נרקיס	19
2004	להאמין	דוד ד'אור	11 #
2005	השקט שנשאר	שירי מימון	4
2006	זה הזמן	אדי בטלר	23
2007	כפתור אדום	להקת טיפקס

הערה: (#) המיקום בחצי הגמר.

[עריכה] ישראלים בייצוג מדינות אחרות

מלבד אלה שייצגו את ישראל בתחרות, היו גם זמרים ישראלים שייצגו מדינות אחרות.

בשנת 1963 (10 שנים לפני שישראל התחילה להשתתף בעצמה, ובטרם הונהגו שידורי טלוויזיה בישראל) יוצגו שתי מדינות על ידי זמרות ישראליות. כרמלה קורן ייצגה את אוסטריה וסיימה במקום השביעי. אסתר עופרים ייצגה את שווייץ והגיעה למקום השני, בהפרש של שתי נקודות בלבד מהמדינה הזוכה דנמרק. בשלב ההצבעה התחוללה שערורייה-זוטא - כשפנתה המנחה הבריטית, קייטי בויל, אל הדובר הנורבגי, הוא מסר את תוצאות ההצבעה באופן שגוי ובלבל בין מספרי השירים לשמות המדינות שאותן הם ייצגו. ההמנחה ביקשה מהדובר הנורבגי לקרוא שנית את תוצאות ההצבעה, אך הוא ביקש שתעבור אל הצוות השיפוט הבא ותחזור אליו מאוחר יותר. עם תום ההצבעה חזרה המנחה אל הנציג הנורבגי, אולם הניקוד שמסר הפעם היה שונה מזה שמסר קודם לכן. על-פי הניקוד שמסר מלכתחילה הייתה שווייץ אמורה לזכות, ואולם הניקוד שמסר בסופו של דבר הכריע את התוצאה לטובת דנמרק. לפיכך, עלה חשד כי חבר השופטים הנורבגי שינה את הצבעתו ברגע האחרון בניגוד לתקנון. על אף החשד, דיווחו האחרון של הדובר הנורבגי התקבל, והניצחון בתחרות באותה שנה היה של דנמרק.

בשנת 1986 ייצגה הזמרת הישראלית תמנה בראואר את אוסטריה, והגיעה למקום ה-18, מקום אחד מעל ישראל, שלא העניקה לה נקודות.

בשנת 2003 כתבו מירית שם-אור (מילים) וצביקה פיק (לחן) את השיר לאוקראינה, בהשתתפותה הראשונה בתחרות. את השיר ביצע הזמר אולקסנדר פונומיירוב שסיים במקום ה-14. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

בשנת 2005 ייצגה את צרפת בגמר האירוויזיון הזמרת ילידת ישראל אורטל מלכה, שסיימה במקום הלפני האחרון. ישראל העניקה לשיר 5 נקודות.

בשנת 2006 הגיעה שווייץ למקום ה-17 כשיוצגה על ידי ההרכב סיקס פור ואן (six4one) שבו חברה הזמרת הישראלית הצעירה ליאל קולט. ישראל העניקה לשיר 4 נקודות.

[עריכה] פופולריות האירוויזיון בישראל

תחרות האירוויזיון בישראל פופולרית מאוד וזוכה לאחוזי צפייה גבוהים. בישראל (כמו גם במדינות אחרות, בעיקר במרכז אירופה) יש חובבי אירוויזיון מושבעים ("פריקים") הבקיאים בכל פרטי התחרות לאורך השנים (מיקומי כל הזמרים בכל השנים בטבלה, השירים, התלבושות). יש מועדונים שעורכים מסיבות אירוויזיון, שבהן מושמעים שירים מהתחרות.

בריאיון לעיתון ידיעות אחרונות^[1] אמר מנכ"ל רשות השידור מוטי שקלאר: "אני בכלל לא חסיד נלהב של האירויזיון, אני לא זוכר מתי ראיתי אירויזיון ולכן ניצלתי את זה שאין תקציב וביטלתי את הקדם. האירויזיון עצמו, בשל ההיסטוריה שבו והקשרים עם איגוד השידור האירופי, עדיין חשוב לרשות". באותו ריאיון הביע שקלאר את דעתו כי יש לחדש את פסטיבל הזמר, אך בלי קשר להשתתפות בתחרות האירוויזיון.

[עריכה] אירוויזיון 1969

ב-29 במרץ 1969 נערכה תחרות האירוויזיון במדריד שבספרד. התחרות הייתה באותה תקופה פופולרית מאוד, והשתתפו בה 16 מדינות. בסיום ההצבעה הדרמטית והמותחת, 4 מדינות (ספרד, הולנד, צרפת ואנגליה) זכו באותו מספר נקודות. בעקבות התיקו, ארבעת הזמרות הוכרזו כולן כמנצחות, ועלו לשיר את השירים הזוכים זו אחר זו.

לאחר אירוע זה נעשו כמה ניסיונות בשיטות ניקוד אחרות (ראו לעיל). בשיטת הניקוד שקיימת היום (הנהוגה מאז 1975) יש שתי דרכים להכריע במקרה של שוויון.

1. מבין המדינות שהשיגו את סכום הנקודות הגבוה ביותר, המנצחת היא המדינה שקיבלה פעמים רבות יותר את מרב הנקודות, כלומר מדינה שקיבלה 12 נקודות יותר פעמים. אם עדיין אין הכרעה תנצח המדינה שקיבלה 10 נקודות יותר פעמים וכך הלאה. עד היום הופעל הכלל רק פעם אחת, בשנת 1991. השיר השבדי והשיר הצרפתי זכו שניהם במספר הנקודות הגבוה ביותר, וגם קיבלו 12 נקודות מספר זהה של פעמים. שבדיה זכתה כי קיבלה 10 נקודות יותר פעמים מצרפת. שיטה זו נהגה בין 1975 ל-2002.
2. מבין המדינות שהשיגו את סכום הנקודות הגבוה ביותר מנצחת זו שקיבלה נקודות מיותר מדינות, או במילים אחרות, זו שקיבלה 0 נקודות פחות פעמים. אם עדיין לא התקבלה הכרעה, בודקים איזו מדינה קיבלה 12 נקודות יותר פעמים וכן הלאה. שיטה זו נהוגה משנת 2003, ועד כה לא היה צורך להפעילה. אילו נהגה השיטה הזו ב-1991 הייתה צרפת מנצחת שכן היא קיבלה נקודות מ-19 מדינות בעוד שבדיה קיבלה נקודות מ-18 מדינות בלבד.

[עריכה] השמות הגדולים של האירוויזיון

התחרות הנפיקה מספר שמות גדולים במוזיקה העולמית. בחלק מהמקרים מדובר על זמרים שהיו בעלי קריירה עולמית גם לפני האירוע, אך בחלק מהמקרים (בפרט, להקת אבבא), היה האירוויזיון קרש הקפיצה למשתתפים.

• בשנת 1963 ייצגה את מונקו הזמרת הצרפתייה פרנסואז הרדי.
• בשנת 1965 זכתה בתחרות הזמרת הצרפתייה פראנס גל שייצגה את לוקסמבורג בשיר "בובת שעווה בובת קש" (Poupé de cire poupée de son) שכתב לה היוצר הצרפתי היהודי סרז' גינסבור.
• בשנת 1967 זכתה בתחרות הזמרת סנדי שואו, שייצגה את בריטניה בשיר "בובה על חוט" (Puppet on a string).
• קליף ריצ'רד ייצג את בריטניה בשנים 1968 בשיר Congragulations וב-1973 בשיר Power to all our friends.
• בשנת 1970 ייצג חוליו איגלסיאס את ספרד בשיר Gwendolyne.
• בשנת 1974 זכתה בתחרות להקת אבבא, שייצגה את שבדיה, בשיר "ווטרלו" (Waterloo). השיר הפך ללהיט עולמי.
• בשנת 1974 ייצגה אוליביה ניוטון ג'ון את בריטניה בשיר "תחי האהבה" (Long live love).
• בשנת 1983 ייצגה את ישראל עפרה חזה עם השיר "חי". כחמש לאחר שנים מכן פתחה חזה קריירה בינלאומית והגיעה לראש מצעדי הפזמונים באירופה ובארצות הברית.
• בשנת 1988 ייצגה את שווייץ הזמרת הקנדית סלין דיון בשיר "אל תעזבו בלעדיי" (Ne partez pas sans moi).
• בשנת 1998 זכתה בתחרות הזמרת דנה אינטרנשיונל, שייצגה את ישראל בשיר "דיווה". הזכייה הזניקה את הקריירה האירופית של דנה.
• בשנת 2003 הצמד "ט.א.ט.ו." ייצג את רוסיה וסיים במקום השלישי עם השיר "אל תאמין, אל תפחד" (Не верь, не бойся)

[עריכה] תחרות היובל

ערך מורחב – שיר היובל באירוויזיון

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ "ידיעות אחרונות", המוסף לשבת 8/12/2006

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של האירוויזיון
• אתר האירוויזיון הישראלי
• אתר ישראלי נוסף ומעודכן
• פורום אירוויזיון באתר תפוז
• ההיסטוריה של התחרות
• חדשות אירוויזיון שותפות

תחרויות האירוויזיון

1956 | 1957 | 1958 | 1959 | 1960 | 1961 | 1962 | 1963 | 1964 | 1965 | 1966 | 1967 | 1968 | 1969 | 1970 | 1971 | 1972 | 1973 | 1974 | 1975 | 1976 | 1977 | 1978 | 1979 | 1980 | 1981 | 1982 | 1983 | 1984 | 1985 | 1986 | 1987 | 1988 | 1989 | 1990 | 1991 | 1992 | 1993 | 1994 | 1995 | 1996 | 1997 | 1998 | 1999 | 2000 | 2001 | 2002 | 2003 | 2004 | 2005 | 2006 | 2007