תוכנית אוגנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קטע מעיתון השקפה לאליעזר בן יהודה, הדן בהצעה

תוכנית אוגנדה (או הצעת אוגנדה) הוא כינוייה של תוכנית ליישוב יהדות העולם באוגנדה שבאפריקה. (כיום בגבולות קניה הנוכחים).

באפריל 1903 השמיע שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין בפני בנימין זאב הרצל, את הצעתו להחכיר לציונים שטח גדול ופורה במזרח אפריקה (בשטחי מחוז גואנס-דגישו שבקניה לפי גבולות נוכחיים) שבו יקימו מושבה יהודית אוטונומית. בתחילה דחה הרצל את הרעיון, אולם לאחר פרעות קישינב באפריל 1903 הציע הרצל הצעה מעוררת מחלוקת בקונגרס הציוני השישי: לבדוק את ההצעה כאמצעי זמני לעזרה ליהודי רוסיה שחייהם היו בסכנה. למרות שהוצגה כפתרון זמני למקרה חירום, ההצעה גרמה למחלוקת רבה בקרב הנציגים השונים בקונגרס. "תוכנית אוגנדה" חוללה סערה שטרם הייתה כדוגמתה בקונגרסים הציונים הקודמים. קדמה לכול היה הרצל

לאחר ויכוחים חריפים וצעדים הפגנתיים ודרמטיים מצד המתנגדים להצעה (בהנהגת אוסישקין), התקבלה הצעתו של הרצל לשלוח ועדת מומחים כדי לחקור את התאמתו של חבל ארץ זה להתיישבות היהודית. יוזמתו של הרצל בעניין אוגנדה גרמה לקרע חמור בינו לבין מתנגדי התוכנית, שהיו רובם חברי התנועה הציונית ברוסיה. לנוכח הביקורת, החליט הרצל לכנס את הוועד הפועל הגדול ל"וועידת ההתפייסות". בוועידה זו, הרצל טען שלא סטה בשום פנים מתוכנית באזל וכי כל התוכניות האחרות נועדו לשמש פתרון זמני. בסיום הוועידה חלה מעין התפייסות, כאשר כל צד החל לתכנן את צעדיו הבאים בזירה הציונית. ההצעה ירדה סופית מהפרק רק בקונגרס הציוני השביעי, ב-1905.

הטענה המקובלת היא שהאינטרס הכלכלי של בריטניה להצעה היה, להביא משכילים יהודים לאוגנדה, כדי שיוכלו לפקח מטעמה על מפעל בניית מסילות הברזל שהוחל באותה עת במדינה.