תוספות למגילת אסתר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בתרגום השבעים נמצאות מספר תוספות למגילת אסתר שאינן נמצאות בנוסח המסורה. תוספות אלו נחשבות ביהדות כאחד מן הספרים החיצוניים, למרות שבמקרה זה לא מדובר בספר העומד בפני עצמו. גם בתרגום השבעים עצמו קיימות תוספות לחלק מן הפסוקים. כך למשל לפרק ד' פסוק א' על הפסוק "ויזעק זעקה גדולה ומרה" נוסף נוסח הצעקה "הנה עם חף מפשע הולך ונשמד". ערך זה עוסק בשבעת הקטעים החדשים שנוספו למגילה.
התוספות למגילת אסתר נכללות בביבליה בשפות רבות, כגון לטינית ובתרגום המלך ג'יימס לאנגלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] שפת המקור וזהות המחבר
ישנם חילוקי דעות באשר לשפת המקור. החוקר אברהם כהנא סבור כי הפקודות המופיעות בספר מקורן ביוונית , בעוד תפילות מרדכי ואסתר נכתבו במקורן בעברית
[עריכה] תוכן הספר וסגנונו
התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק ממגילת אסתר המקורית. כך למשל, במגילת אסתר, לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.
ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן כנראה שונה זו מזו, אולם כולם עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.
- התוספת השנייה הינה פתשגן המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו ( מהודו ועד כוש וכולי..) ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
- התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ואומר לה' כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
- התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
- התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
- התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי, אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצוה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את נצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
- התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.
בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים
[עריכה] השפעת התוספות למגילה על הספרות המדרשית
אלמנטים שונים מן התוספות למגילה ובמיוחד, תפילת מרדכי ותפילת אסתר, מצאו ביטוי במדרשים עבריים מאוחרים יותר.
