תוספתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התוספתן (appendix, cecal appendage) הוא שלוחה עיוורת אשר יוצאת מתחילתו של המעי הגס שאורכה הממוצע כ 8-10 ס"מ. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי, בדומה לשקדים. התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה בתאית (לדוגמה: אוכלי עשב) אשר בהם הוא משמש לעיכול באמצעות חיידקים המסייעים בפרוק רב סוכרים. עובדה זו הביאה לביסוסה של הסברה לפיה ליונקים קדמוניים שמהם התפתח גם האדם שימש התוספתן לפרוק רב סוכרים (כמו התאית), אלא שאצל האדם נשתנה הרכב התזונה כך שהוא אינו מוצא בו שימוש כבעבר. על פי סברה זו התוספתן של האדם הוא למעשה שריד למעי עיוור מפותח שהיה לאותו יונק קדמון.

בעבר חשבו כי אצל האדם אין לתוספתן תפקיד ואולם כיום ההערכה היא שלתוספתן תפקיד במערכת החיסונית.

מסיבות שטרם הובהרו קיימת נטייה בעיקר אצל ילדים להתפתחות דלקת בתוספתן (appendicitis) אשר מלווה בכאב חד ושעל פי רוב דורש התערבות כירורגית דחופה להסרתו.

[עריכה] מקורות

Frederic H. Martini, Ph.D., Fundamentals of Anatomy and Physiology, p. 916, Prentice Hall, Englewood Cliffs, New* Jersey, 1995. http://www.haemet.net/sites/articles/evo/evo-20.htm