תנור רם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תנור רם (באנגלית: Blast furnace, ברוסית: Доменная печь, בפולנית: Wielki piec - "תנור גדול" - די דומה לשם בעברית). תנור תעשייתי (כבשן) להפקת יצקת מעפרות ברזל. לברזל שימושים רבים בתעשייה, אך אינו נמצאת בצורוה השימושית בין אצרות הטבע, לכן להפקתו נדרש תהליך טכנולוגי מסובך. קודם כל מפיקים יצקת מעפרת הברזל וצרף, ואח"כ מיצקת אפשר להפיק פלדה וברזל בתנורים אחרים. היצקת מורכבת מברזל, צורן ויותר מ-2% פחמן. את הברזל מפיקים מעפרות ברזל, המורכבות מברזל וחמצן, פחמן מפיקים מצרף, וצורן מחול, או צורות אחרות. הדרך המקובלת והנוחה להפקת יצקת היא על ידי תנורי רם.

[עריכה] מבנה התנור

התנור מורכב מהחלק העיקרי- גוף התנור, שם על ידי חימומו ל-1200-1300 מעלות צלזיוס מתרחש התהליך הכימי העיקרי. לגוף התנור יש פתח עליון להכנסת עופרת הברזל וצרף להפקת פחמן. פתח להכנסת אוויר, פתח להוצאת סיגים, ופתח להוצאת יצקת. החימום נעשה על ידי אוויר. האוויר מוכנס על-ידי משאבה, שמופעלת לרוב על ידי סיבוב גלגל על ידי מים, המוזרמים בצורה אוטומטית על ידי משאבה חשמלית.

[עריכה] תהליך עבודת התנור

לפתח העליון של התנור מגיעות עגלות עם צרף ועם עופרת הברזל, שנשפכות לתוך התנור. במקביל המיים מפעילים את משאבת האוויר, שלוחץ על תכולת התנור ומחמם אותה עד 1200-1300 מעלות צלזיוס. כתוצאה מזה נוצרת תגובה בין עופרת הברזל לבין צרף. וכן הצרף עוזר לחימום התנור.

[עריכה] היסטוריה

כבשנים להפקת ברזל נמצאו בסין מהמאה הראשונה לפני ספירת הנוצרים, אך בסין עצמה נמצא ברזל מופק מהמאה החמישית לספירה, מה שאומר שהיה קיים תהליך יצירתו לפני אותם כבשנים שנמצאו. מפורסם הוא שבברזל השתמשו כל הכובשים הגדולים, היוונים, אנשי קרתגו, הרומאים, הביזנטים והפרסים, אך תהליך הפקת הברזל היה מסובך ויקר מהמקובל היום. במאה ה-8 הומצא תנור קטלוני, שלראשונה החימום בו היה נעשה דרך האוויר. תנור קטלוני יצר ברזל מאיכות טובה יותר והגדיל את הצפיפות. נהוג להאמין שנזירים ציסטרסיאניים, שהיו מהנדסים מוכשרים הפיקו ברזל דרך תנורים דומים וכך לראשונה הוחל בשימוש בתנורי רם באירופה. התנורים הידועים הראשונים נמצאו בשבדיה בלפהיטן והיו פעילים בין 1150 ל-1350. במקום אחר בשבדיה נמצא תנור רם לפני 1100. קשה להכריע אם התנורים הומצאו על ידי השבדים, או הובאו מאסיה.