תפילת העמידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תפילת העמידה מהוה את מרכז התפילה בכל אחת מהתפילות היהודיות: תפילת שחרית, תפילת מנחה, תפילת ערבית הנאמרות בכל יום, תפילת מוסף הנאמרת בראשי חודשים, שבתות וחגים, ותפילת נעילה הנאמרת ביום הכיפורים. התפילה מכונה כך משום שעל פי ההלכה היא צריכה להאמר בעמידת דום - ברגלים צמודות וישרות וללא תזוזה ברגלים.

[עריכה] תפילות העמידה

ישנם כמה וכמה סוגים של תפילות עמידה:

תפילת שמונה עשרה - הנאמרת בכל התפילות של ימי חול. התפילה נקראת כך (אצל האשכנזים) משום שבמקור היא כללה שמונה עשרה ברכות.
תפילת שבע - הנאמרת בכל תפילות שבתות וימים טובים. כמו-כן, מוסף של ראשי חדשים וחולו של מועד הוא תפילת שבע. התפילה נקראת כך משום שהיא כוללת שבע ברכות.
תפילת תשע - תפילת מוסף של ראש השנה, אותה קוראים בשני ימי ראש השנה.

[עריכה] מהות התפילה

תפילת העמידה תוקנה על ידי חז"ל לאחר חורבן בית המקדש, כנגד הקורבנות שהתבטלו. היא נחשבת כמרכז התפילה, וכל התפילות שלפניה ולאחריה נחשבות כנספחות אליה (למעט קריאת שמע שיש בה חובה משל עצמה). לכן, בלשון חז"ל, היא נקראת בסתמיות תפילה.

[עריכה] נוסח התפילה

תפילת העמידה מורכבת בכלליות משלושה חלקים:

שבח - כהקדמה לבקשותיו של הממתפלל נאמרות שלוש ברכות שבהם פורטים את שבחו של האל.
ברכות אמצעיות -
- בתפילת שמונה עשרה: שלוש-עשרה ברכות של בקשה ותפלה שבהם מבקש המתפלל מבורא העולם את בקשותיו.
- בתפילת שבע: ברכת קדושת היום, בה מציינים את יחודו של היום. בתפילת שבע אין מברכים את ברכות הבקשה.
- בתפילת תשע: שלוש הברכות - מלכויות, זכרונות ושופרות, נאמרות במוסף של ראש השנה.
הודאה - לאחר שביקש המתפלל את צרכיו, הוא מודה לבורא העולם על חסדו ורוב טובו בשלוש ברכות.

[עריכה] תוספות עיקריות

ע"פ תקנת חכמים יש להקדים את התפילה באמירת הפסוק: "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (תהלים נ"א), ולסיים באמירת הפסוק: "יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (תהלים י"ט). כיום מוסיפים לאחר סיום הברכות את תפלת מר בריה דרבינא ("א-להי נצור לשוני מרע...") המסתיימת במשפט: "עשה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן" והוא מסיים את תפילת היחיד.
בחזרת הש"ץ (שליח הציבור), שליח הציבור חוזר על התפילה באוזני קהל המתפללים. תקנה זו תוקנה בתקופה בה רבים לא ידעו את התפילה בעל-פה, כדי שיוכלו לצאת ידי חובת תפילה בעניית אמן לברכות בחזרת הש"ץ. אף שהיום לא מצויים כמעט מתפללים שאינם יודעים את התפילה, קבעו הפוסקים כי לא בטלה התקנה הראשונה. בחזרת הש"ץ מוסיפים על התפילה אמירת "קדושה", "מודים דרבנן", ו"ברכת כהנים". החזן אינו אומר את תפלת "אלהי נצור" אלא מסיים בברכת שים שלום שהיא הברכה האחרונה בכל סוגי תפילת העמידה.

[עריכה] ממנהגי התפילה

יש לציין מספר נוהגים עיקריים בתפילת העמידה, ביניהם העמידה בשעת התפילה תוך כדי הצמדת הרגליים ויישורן. הצמדת הרגליים נובעת מהרצון להדמות למלאכים שנאמר עליהם שהם בעלי "רגל ישרה" (בספר יחזקאל, פרק א', במעשה מרכבה).

יש הנוהגים להתפלל תוך הנחת יד ימין על יד שמאל ושתיהן על החזה כביטוי להכנעה לפי הבורא. יש הנוהגים להתנועע בזמן תפילת העמידה.