תקופת בית ראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

היסטוריה של עם ישראל

תקופת בית ראשון היא התקופה בהיסטוריה של עם ישראל, על פי המסורת, שהחלה עם תקופת המלכים ונסתיימה בחורבן מקדש שלמה על ידי נבוכדנצר השני בשנת 586 לפנה"ס. בתקופת זו נכללת גם תקופת מלכות שאול ודוד, שקדמה לבניית בית המקדש.

[עריכה] תקופת הממלכה המאוחדת

ערך מורחב – ממלכת ישראל המאוחדת

תחילת ימי בית ראשון עוד בטרם הקמת בית המקדש, עם תחילת מלכות שאול בשנת 1025 לפנה"ס בקירוב. מקור המידע העיקרי לגבי תקופה זו הוא התנ"ך, ולפיכך יש המטילים ספק באמינות התיאור ההיסטורי של הדברים.

שאול איחד את שבטי ישראל, לכאורה, מאחר ואת שלטונו קיים ממקום מושבו בגבעה בשבט בינימין ונחלץ לעזרת שבטים במצוקה ולאחר מכן חזר לגבעה. הוא לא בנה לו עיר בירה או צבא אחד שמורכב מהשבטים השונים. שאול מרד בשלטון הפלשתים. הממלכה התרחבה משמעותית בימי דוד, שקיבל את המלוכה מכח נישואיו למיכל בת שאול ומכוח הכריזמה שלו, ויכולתו למשוך אחריו צבא אוהדים שהעדיפו את דוד הכריזמטי מאשר את שאול השקט והצנוע. דוד הרחיב את שטח הממלכה וכבש את הממלכות השכנות עמון, מואב, ארם דמשק, ארם צובא ועוד. הוא הפך את ירושלים, אותה כבש מהיבוסים, לבירת ממלכתו. שושלת בית דוד מלכה בירושלים במשך כ-400 שנה.

ממשיכו של דוד היה בנו שלמה, שביסס את מעמדה של ירושלים והקים את בית המקדש הראשון ("מקדש שלמה"). מפעלי הבנייה של שלמה הביאו בסופו של דבר, לפילוג הממלכה, מאחר ודרשו מהשבטים השונים מיסים כבדים, מה שלא נדרש משבט יהודה מעצם היותו מקורב לבית המלוכה.

[עריכה] ממלכות ישראל ויהודה

ערך מורחב – ממלכת ישראל

ערך מורחב – ממלכת יהודה

תקופת הממלכה המאוחדת נסתיימה לאחר מלכות שלמה (928 לפנה"ס בקירוב). ירבעם בן נבט הביא לפרישת שבטי הצפון והקמת ממלכת ישראל. בירתה של ממלכת ישראל הייתה העיר שומרון, שהוקמה בימי המלך עמרי (881 לפנה"ס לערך).

לאחר שמרדו בממלכת אשור, הוחרבה ממלכת ישראל בידי סרגון השני, מלך אשור (שנת 720 לפנה"ס). תושבי ישראל, הלוא הם עשרת השבטים, הוגלו (גלות אשור) ואבדו.

[עריכה] ממלכת יהודה לאחר חורבן ישראל

ממלכת יהודה שרדה מעל 130 שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל. בתקופה זו קרסה האימפריה האשורית והמעצמה האזורית הפכה להיות ממלכת בבל. בשנת 586 לפנה"ס כבש נבוכדנצר השני מלך בבל את יהודה, החריב את ירושלים ואת בית המקדש, והגלה את מרבית העם (כולו למעט דלת העם) לבבל. חורבן בית המקדש וגלות בבל מסמלים את סוף ימי בית ראשון.