STS-51-L
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| משימת מעבורת חלל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| טלאי משימה | |||||
 |
|||||
| נתוני משימה | |||||
| משימה | STS-51-L | ||||
| מעבורת | צ'לנג'ר | ||||
| כן שיגור | 39-A | ||||
| שיגור | 28 בינואר 1986 16:38 | ||||
| נחיתה | 3 בפברואר 1986 12:12 (תוכנן) | ||||
| משך מסע | דקה ו-13 שניות (תוכנן: 6 ימים ו-34 דקות) | ||||
| גובה מסלול | 280 ק"מ (תוכנן) | ||||
| נטיית מסלול | 28.5 מעלות (תוכנן) | ||||
| מספר הקפות | 96 (תוכנן) | ||||
| אורך מסע | |||||
| תמונת צוות המעבורת | |||||
 משמאל לימין: סמית, סקובי, ומקנייר מאחור: אוניזוקה, מקאליף, ג'רוויס ורזניק |
|||||
|
|||||
STS-51-L, הייתה משימה בתוכנית מעבורות החלל של נאס"א. הצ'לנג'ר שוגרה ב-28 בינואר 1986 כשעל סיפונה 7 חברי צוות. בפיצוץ שאירע שניות לאחר השיגור עקב כשל במערכת טילי ההנעה נהרגו כל אנשי צוותה.
תוכן עניינים |
[עריכה] צוות
- מפקד המשימה: פרנסיס סקובי (Francis "Dick" Scobee)
- טייס: מייקל סמית (Michael J. Smith)
- מומחה למשימה: ג'ודית רזניק (Judith Resnik)
- מומחה למשימה: אליסון אוניזוקה (Ellison Onizuka)
- מומחה למשימה: רונלד מקנייר (Ronald McNair)
- מומחה מטען: גרגורי ג'רוויס (Gregory Jarvis)
- מומחה מטען: כריסטה מקאוליף (Christa McAuliffe)
[עריכה] המשימה
מטרות שתוכננו למשימה:
- פריסת לוויין ה-Tracking Data Relay Satellite-2
- ניסויי דינמיקה בנוזלים
- ניסוי מתוך תוכנית מעקב של פעילות כוכב השביט, הלי.
- Phase Partitioning Experiment
- ניסויים עבור סטודנטים
- הכנת שני שיעורים עבור סטודנטים כחלק מפרויקט "מורה בחלל"
[עריכה] סמל המשימה
הסמל המשימה עוצב על ידי אנשי הצוות. הוא מייצג את השתתפותם בתוכנית המעבורות של נאס"א, על סיפונה של הצ'לנג'ר, הסמל מסמל את ההמראה ממרכז החלל קנדי בפלורידה. הסמל מראה את השביט הלי. מקאליף היא המורה הראשונה בחלל וליד שמה יש תפוח.
[עריכה] ההתתפוצצות בעת השיגור
ערך מורחב – אסון צ'לנג'ר
המעבורת התפוצצה 73 שניות לאחר שיגורה, וכל אנשי צוותה נהרגו באסון. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות התאונה קבעה כי הפיצוץ נגרם עקב אטם בטיל ההאצה, שנפגם כתוצאה מהטמפרטורה הנמוכה, ששררה ביום השיגור. כתוצאה מכך, גאזים לוהטים נפלטו ממנו וחיממו את מיכל הדלק הנוזלי הגדול שבגחון המעבורת, עד שהמיכל התפוצץ. בנוסף מצאה הוועדה שלל כשלים ארגוניים בנאס"א ובתוכנית מעבורת החלל שאפשרו את התרחשות האסון, והמליצה על שינויים רבים בתוכנית. בעקבות התאונה קורקעו כל מעבורת החלל של נאס"א למשך כשנתיים וחצי עד לטיסת STS-26 של מעבורת החלל דיסקברי ב-28 בינואר 1986, וקצב הטיסות צומצם במידה ניכרת ולא שב מעולם להיות כשהיה קודם לכן. למרות שלל השינויים שנעשו בתוכנית מעבורות החלל בעקבות ממצאי ועדת החקירה והדגש הרב שהושם על בטיחות, ב-1 בפברואר 2003 התרחש אסון נוסף בסיום משימת STS-107, כשמעבורת החלל קולומביה התפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירת כדור הארץ. אסון זה הוביל אף הוא לקרקוע מעבורות החלל למשך כשנתיים וחצי, ולשינויים רבים בתוכנית.
