מרכז החלל קנדי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרכז החלל על-שם ג'ון פיצג'רלד קנדי, הוא אתר השיגור של חלק ניכר ממשימות החלל הבלתי מאוישות של נאס"א ושל כל המשימות המאוישות, הנמצא ליד קייפ קנוורל באי מריט, פלורידה, ארצות הברית. מרכז החלל נמצא בין מיאמי וג'קסונוויל, פלורידה. אורכו של מרכז החלל הוא כ-55 ק"מ, רוחבו כ-10 ק"מ ושטחו כ-567 קמ"ר, ומעסיק כיום כ-17,000 עובדים. במרכז יש אתר מבקרים והוא מציע סיורים לקהל הרחב ויעד לתיירים.
המשימות המאוישות שנשלחות לחלל נשלטות ממתחם שיגור 39 (Launch complex 39), המתחם כולל בתוכו את האנגר להרכבת כלי הטיס. 6 ק"מ מזרחה מהאנגר ישנם שני כני שיגור, 8 ק"מ דרומה משם עומד המבנה התעשייתי של המתחם.
מרכז החלל קנדי אחראי אך ורק לשיגורים ממתחם שיגור 39, שאר ההמראות והפעולות מתקיימות בבסיס חיל האוויר בקייפ קנוורל שמופעל על ידי חיל האוויר האמריקאי.
[עריכה] היסטוריה
האזור היה בשימוש על ידי הממשלה כבר מ-1949 כשהנשיא הארי טרומן ייסד את Joint Long Range Proving Grounds בקייפ קנוורל, לניסויי טילים. מיקום זה היה אידאלי מפני ששיגור הטילים מתבצע ונוחת באוקיינוס האטלטני, ובנוסף האזור קרוב מאוד לקו המשווה, יותר מכל מקום אחר בארצות הברית. הקירבה לקוו המשווה מאפשרת את האצת הטיל בזכות סיבוב כדור הארץ.
בשנת 1951 ייסד חיל האוויר האמריקאי את Air Force Missile Test Center על-יד Banana River Naval Air Station.
בעקבות פרויקט ספוטניק, הלוויין הסובייטי הראשון בחלל, שיצא לדרך ב-4 באוקטובר 1957 גרר אחריו את התשובה האמריקאית שלא נשארו אדישים למצב. ב-29 ביולי 1958 נוסדה נאס"א, והאזור הפך לאתר השיגור שלה.
הטילים שנוסו באזור הם:
- Redstone
- Jupiter IRBM
- Jupiter-C
- Pershing
- Polaris
- Thor
- Atlas
- Titan
- Minuteman
ההכרזה על תוכנית שתשגר אדם לחלל בתוך חללית מקפת, גרמה לשורת פיתוחים מהירה באזור. נאס"א החלה לקנות את האי מריט, ובשנת 1962 היה בבעלותה 210 קמ"ר משטח האי כולו. לאחר מכן התנהל משא ומתן עם ממשלת פלורידה על שטח נוסף כ-140 קמ"ר. ביולי 1962 הוחלט לתת לאזור שבבעלות נאס"א את השם "המרכז לפעולות שיגור" (Launch Operations Center), ושמו שונה בנובמבר 1963 ל"מרכז החלל ע"ש ג'ון פיצג'רלד קנדי, לאחר רצח הנשיא.
תוכנית החלל האמריקאית לשיגור חלליות המקיפות את כדור הארץ בוצעו באותה תקופה (עד שנות ה-70 המוקדמות) ושמותיהן היו: תוכנית מרקורי, תוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו (כולן כחלק מהמלחמה הקרה עם ברית המועצות). תוכנית ג'מיני הייתה לשלוח אדם לחלל בחללית שתקיף את כדור הארץ, כתשובה לתוכנית החלל הסובייטית. הפקוייקט החל באוקטובר 1957 והחלליות בפרויקט זה נישאו על-גבי הטיל הבליסטי הבין-יבשתיAtlas. מהידע שנצבר בתוכנית מרקורי, פותח הטיל Titan II ICBM שיוכל לשאת אנשים ולהגשים את מטרת העל של התוכנית כולה. ואכן ב23 במרץ 1965, יחד עם ג'ון יאנג וורג'יל גריסום המריאה חללית ג'מיני 4 בהצלחה.
מטרתה של תוכנית אפולו הייתה לתת תשובה לתוכנית החלל הסובייטית שרצתה להנחית אדם על הירח. לכבוד התוכנית נחנך מתחם חדש שיפקח על השיגורים ומצוייד במיטב הטכנולוגיה דאז, בעלות של 800 מיליון דולר אמריקאי. המתחם כלל את האנגר בו הוחזקו טילי הסטורן 5 ששימשו את החלליות בתוכנית אפולו. לפני פיתוח טיל "סטורן 5" התבצעו ניסויים בטילים כמו "סטורן 1" ששימש את משימת אפולו 1. הניסוי הראשון של טיל "סטורן 5" התבצע לראשונה במשימת אפולו 4 ב-9 בנובמבר 1967. השיגור המאוייש המוצלח הראשון בתוכנית התבצע במשימת אפולו 7 ב-11 באוקטובר 1968. אפולו 8 ששוגרה ב-21 בדצמבר 1968,הייתה הטיסה המאויישת הראשונה סביב הירח, והטיסה המאויישת הראשונה של "סטורן 5". אפולו 9 ו-אפולו 10 היו הטיסות המאויישות הראשונות של "מודול הירח". שיא התוכנית הגיע במשימת אפולו 11, היא שוגרה ב-16 ביולי 1969. משימה זו הנחיתה לראשונה אדם בירח. המשך התוכנית הביאה איתה עוד 6 משימות שבחמש מתוכן נחתו אסטרונאוטים על הירח, ובוטלו 3 משימות. משימת אפולו 18 בוטלה, אך הוחלט על שיתוף פעולה עם הסובייטים במשימת אפולו-סויוז שהתבצעה בשנת 1975.
מרכז החלל קנדי אחראי גם לשיגורי כל משימות מעבורות החלל. לאחר בצורת של 6 שנים, המריאה הקולומביה למשימת STS-1 ב-1981. מעבורת החלל הייתה הכלי הראשון של נאס"א לשימוש חוזר ולכן נבנה עבורן מסלול נחיתה מיוחד באורך 4.6 ק"מ, אולם נחיתת מעבורת לא התבצעה במרכז החלל קנדי עד 1984. מעבורת החלל צ'לנג'ר במשימת STS-41-B הייתה הראשונה שנחתה במרכז החלל קנדי. עד אז כל הנחיתות של מעבורות החלל נעשו בבסיס חיל האוויר בקליפורניה, והוחזרו לפלורידה על-גבי מטוסי בואינג 747. הטיסה ה-25 בתוכנית הייתה הראשונה שלא צלחה עקב התפוצצות הצ'לנג'ר 73 שניות לאחר ההמראה.
בספטמבר 2004, חלקים ממרכז החלל קנדי ניזוקן בסופת ההוריקן פרנסיס. האנגר הרכבת המעבורות ספג נזקים ויחד איתו מבנים רבים. נזק נוסף נגרם למתחם באוקטובר 2005 על ידי סופת ההוריקן וילמה.