אבל אל-קמח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבל אל-קמח (בערבית: آبل القمح) היה כפר ערבי בגליל העליון, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. במפות הישראליות מכונה מיקום הכפר "תל אבל בית מעכה", על שם שמה המקראי של העיר הכנענית העתיקה אבל.
הכפר הוקם על שרידי העיר הכנענית אבל מתקופת הברונזה הקדומה. משמעות שמו, שמופיע לראשונה בכתבים גאוגרפיים מהמאה ה-13, הינה "אחו החיטה". בשנת 1596 מנו תושבי הכפר 143 נפשות. כלכלת הכפר התבססה על חקלאות, ובעיקר על גידול חיטה ושעורה. רוב תושבי הכפר היו מוסלמים, חלקם שיעים-מתואלים. שליש מהתושבים היו נוצרים, ובכפר הייתה כנסייה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל שטח הכפר תחת שלטון המנדט הצרפתי, אך עקב תיקוני גבול שנעשו לאור דרישות התנועה הציונית, מ-1924 נכלל השטח תחת שלטון המנדט הבריטי. ב-1931 מנו תושבי הכפר כ-230 נפשות.
לפי ההיסטוריון בני מוריס, תושבי הכפר נמלטו ממנו במאי 1948 במהלך מלחמת העצמאות, לאחר כיבוש צפת הערבית על-ידי כוחות "ההגנה". הכפר נכבש על-ידי כוחות "ההגנה" במסגרת מבצע יפתח.
כיום לא נותר שריד ל-68 מבני הכפר, מלבד אבנים מבתיו ההרוסים הפזורות במקום. בשנת 1952 הוקם מושב העובדים יובל על חלק מאדמות הכפר ועל אדמות נוספות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אבל אל-קמח באתר "נכבה אונליין"
