אדוארד סמית'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפטן אדוארד ג'ון סמית (27 בינואר 1850 - 15 באפריל 1912) היה רב החובל של האונייה "טיטניק" בעת טביעתה בשנת 1912.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו
סמית, בנם של אדוארד וקתרין סמית, נולד בהנליי שבסטוק-און-טרנט, אנגליה. בילדותו למד בבית הספר הבריטי "אטרוריה" (Etruria), ונראה שכבר מגיל צעיר נמשך לים. ב-1867 התקבל לעבודה כנער-סיפון באונייה "סנאטור וובר" (Senator Weber), שהייתה בבעלות חברת הספנות אנדרו גיבסון (Andrew Gibson & Co) מליברפול ובפיקוד אחיו החורג ג'וזף הנקוק (Joseph Hancock). במהלך הפלגותיו הראשונות באונייה זו הגיע סמית אל הונג קונג, סן פרנסיסקו, קלאו ויוקוהאמה.
בספטמבר 1870 עזב את ה"סנאטור וובר", ולמשך שנים אחדות עבד בכמה אוניות מפרשים, שהפליגו בעיקר לצפון אמריקה. הוא החל בהן את שירותו כמלח כשיר, הוסמך לחובל שני ב-12 באוגוסט 1871 ולחובל ראשון ב-8 באפריל 1873. ב-26 במאי 1875, בגיל 25, הוסמך לרב-חובל. ב-1876 קיבל את הפיקוד הראשון שלו על אוניית מפרשים בשם "ליזי פנל" (Lizzie Fennell) בתפוסה של 1040 טון, ובמהלך השנתיים הבאות הוביל כותנה ומטענים אחרים מנמלי דרום ארצות הברית, כמו סבאנה וגלווסטון, אל בריטניה.
[עריכה] חברת "ווייט סטאר"
במרץ 1880 הצטרף סמית לחברת הספנות "ווייט סטאר" (White Star, הכוכב הלבן) כקצין רביעי באונייה "קלטיק" (Celtic). הוא שירת באוניות הנוסעים של החברה שהפליגו אל אוסטרליה וניו יורק, ועד מהרה קנה לו שם ומעמד. ב-1887 קיבל לראשונה פיקוד על אחת מאוניות החברה, אוניית הקיטור "ריפבליק" (SS Republic). שנה לאחר מכן הוסמך סמית לרב-חובל בכיר והצטרף כלייטננט למילואי הצי המלכותי הבריטי (RNR). משמעות הדבר הייתה, כי בעת מלחמה יכול היה הצי לגייס את סמית ואת אונייתו.
החל מ-1895 ולמשך תשע שנים היה סמית רב החובל של אוניית הנוסעים "מג'סטיק" (SS Majestic). עם פרוץ מלחמת הבורים ב-1899 גוייסו סמית וה"מג'סטיק" והובילו חיילים בריטיים אל מושבת הכף. שתי ההפלגות שערכה האונייה לדרום אפריקה עברו ללא תקלות, וב-1903 העניק לו המלך אדוארד את ה-Transport Medal לאות הוקרה על שירותו. סמית נחשב ל"קפטן בטוח".
ב-1904 נמסר לו הפיקוד על אחת האוניות הגדולות ביותר בעולם באותה תקופה, ה"בלטיק" (SS Baltic) – אוניית הנוסעים החדשה של חברת "ווייט סטאר". הפלגת הבכורה שלה מליברפול לניו-יורק, שיצאה לדרכה ב-29 ביוני 1904, עברה ללא תקלות. לאחר שלוש שנות שירות ב"בלטיק" עבר סמית לפקד על אוניית הענק החדשה השנייה שלו, אד"מ "אדריאטיק" (RMS Adriatic). גם הפעם עברה הפלגת הבכורה ללא תקלות.
במהלך פיקודו על "אדריאטיק" קיבל סמית את מדליית "השירות הארוך" (Long Service Medal) של מילואי הצי המלכותי, ובאותה עת גם הועלה לדרגת קומנדר בחברת "ווייט סטאר".
[עריכה] הפיקוד על "אולימפיק"
סמית קנה לו שם של אחד מרבי החובלים המנוסים ביותר בעולם, ועל כן נקרא לפקד ראשון על האונייה הראשונה בסדרה של אוניות נוסעים אוקייניות מדגם חדש, אד"מ "אולימפיק" (RMS Olympic). גם הפעם הייתה זו האונייה הגדולה ביותר בעולם באותה עת. הפלגת הבכורה מליברפול לניו-יורק הסתיימה בהצלחה ב-21 ביוני 1911, אך בעודה נרתקת לרציף בנמל ניו-יורק, ארעה לה תאונה קלה שהייתה סימן לבאות. תוך כדי ההתקשרות לרציף 59 - בהנחייתו של אחד מנתבי הנמל - נקלעה אחת מ-12 הגוררות שסייעו ל"אולימפיק" לשטף הזרם שיצר המדחף הימני שלה. הגוררת חגה על עומדה, התנגשה באוניית הענק, ולזמן קצר הייתה לכודה תחת ירכתיה, אך בסופו של דבר הצליחה להשתחרר ולדדות אל הרציף.
ב-20 בספטמבר 1911 ארעה ל"אולימפיק" התאונה הגדולה הראשונה שלה, עת התנגשה באוניית המלחמה הבריטית "הוק" (Hawke) והסבה נזק כבד לחרטומה. כתוצאה מההתנגשות הוצפו שניים ממדוריה האטומים של "אולימפיק" ואחד מגלי המדחף שלה התעקם, אך היא הצליחה לדדות חזרה לנמל סאות'האמפטון. בעקבות התחקיר האשים הצי המלכותי את "אולימפיק" באחריות לתאונה, כשהוא טוען כי בשל גודלה העצום יצרה האונייה אפקט שאיבה שמשך את אה"מ "הוק" לכיוון דופנה. סמית נמצא בזמן התאונה בגשר הפיקוד.
ההתנגשות ב"הוק" הייתה אסון כלכלי לחברת "הכוכב הלבן", והשבתת אוניית הנוסעים הענקית לצורך תיקונים החמירה עוד יותר את המצב. "אולימפיק" שבה אל בלפסט, וכדי לקצר את זמן התיקונים אולצה חברת וולף אנד הרלאנד לעכב את השלמת הבנייה של "טיטניק", כדי להשתמש בציר המדחף שלה עבור "אולימפיק".
האונייה חזרה לים בפברואר 1912, איבדה את אחד מלהבי מדחפיה, וחזרה שוב אל בוני האונייה לשם תיקוני חרום. כדי להחזירה לשירות מיד, נאלצה שוב חברת וולף אנד הרלנד להסיט משאבים מה"טיטניק", ולכן נדחתה הפלגת הבכורה שלה מ-20 במרץ ל-10 באפריל.
[עריכה] ה"טיטניק" ומותו
רב-החובל המוערך ביותר בחברת "ווייט סטאר" ניצב שוב בגשר הפיקוד של אוניית הקיטור הגדולה בעולם כאשר אד"מ "טיטניק" עזבה את סאותהמפטון בהפלגת הבכורה שלה. מקורות אחדים מציינים, כי סמית החליט לפרוש מן הים בסיום הפלגת הבתולים של "טיטניק". ברם, מאמר שהתפרסם ב"מורנינג כרוניקל" ב-9 באפריל 1912 בהאליפקס, נובה סקוטיה, מספר כי קפטן סמית יישאר בפיקוד ה"טיטניק" "עד שהחברה (וייט סטאר) תשלים את בנייתה של אוניית קיטור גדולה ויפה עוד יותר".
שלושה ימים לאחר צאת ה"טיטניק" לניו-יורק, ב־14 באפריל 1912 בשעה 23:40, התנגשה האונייה בקרחון בצפון האוקיינוס האטלנטי. היא טבעה שעתיים וארבעים דקות לאחר מכן ועימה כ-1500 איש. סמית סירב להינצל וצלל תהומה עם אונייתו. גופתו לא נמצאה מעולם.
לא ידוע כיצד מת סמית בליל טביעת האונייה. ניצולים אחדים דיווחו, כי ראו אותו במים, לבוש אפודת הצלה, בעוד אחרים דיווחו כי ראו אותו על גשר הפיקוד כאשר זה הוצף מים. רוברט באלארד (Robert Ballard) טוען בספרו The Discovery of the Titanic, כי קפטן סמית עלה לגשר וחיכה לגורלו בשעה 2:17 בלילה, שלוש דקות לפני טביעתה הסופית של האונייה. גם הסרט "טיטניק" מ-1997 אוחז בגרסה זו.
[עריכה] משפחה
ב-13 בינואר 1887 נישא סמית' לשרה אלינור פנינגטון (נולדה ב-17 ביוני 1861) בטקס שנערך בכנסיית סנט אוסוולד. בתחילה התגוררו השניים בליברפול, שם גם נולדה בתם, הלן מלוויל סמית'. מאוחר יותר עברה המשפחה לסאות'האמפטון.
לאחר טביעת הטיטניק, בה מת סמית', נשארה אלמנתו לגור בסאות'האמפטון, אך כעבור זמן מה עברה ללונדון. היא מתה ב-28 באפריל 1931 כשנדרסה על ידי מונית מחוץ לביתה בלונדון.
[עריכה] טריוויה
- את דמותו של קפטן אדוארד סמית בסרט "טיטניק" מ-1997 גילם השחקן ברנרד היל (Bernard Hill).
- לדברי בתו, הלן מלוויל סמית, אביה אהב סיגרים ועשן סיגרים. הוא לא התיר לאיש להכנס לחדר עבודתו בעודו מעשן, שכן לא רצה שטבעות העשן ייפגמו.
- גם מלותיו האחרונות נותרו עלומות. אפשר שאמר "היו בריטים, בויז, היו בריטים!", או אולי "כל איש לנפשו!", או – לאחר שהוריד לכאורה תינוק אל סירת ההצלה, סירב לעזוב את האונייה באומרו: "להתראות, בויז, אני מתכוון לטבוע עם האונייה!".
- כמה מניצולי ה"טיטניק" דיווחו כי סמית ירד לסירת הצלה אך לא ניצל. אחרים סיפרו כי הציל תינוק.
- פסלו ניצב ב-Beacon Park, ליצ'פילד, שבאנגליה.
