אחי הצעיר יהודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אחי הצעיר יהודה הוא שיר שכתב אהוד מנור, והינו אחד משירי הזכרון שנכתבו בזמן מלחמת ההתשה.

מנור כתב את השיר ללהקת גייסות השריון לזכר אחיו יהודה ויינר, שנפל בהיותו בן 19 שנה. יהודה נהרג בקרבות בפורט תאופיק, סמוך לתעלת סואץ, במהלך מלחמת ההתשה, בספטמבר 1968. הלחין את השיר יוחנן זראי.

שיר זה, שהינו אחד משיריו המוכרים של אהוד מנור, הפך להיות, במרוצת השנים, אחד משירי ההספד של פנתיאון היצירה הישראלית העכשוית. בנימוקי השופטים, שהחליטו להעניק לאהוד מנור את פרס ישראל בשנת תשנ"ח, נכתב:

"אהוד מנור מעולם לא רצה להיות "שליח ציבור". בשירתו אין בדרך כלל מקום לנוסח "אנחנו". לפי תפיסתו אין פזמונאי יכול לדבר אלא בשם עצמו. ואכן, הוא הביא לזמר העברי את קולו הפרטי, קול אינטימי, חושפני ורגיש, אך באורח פלא הפכה שירת היחיד שלו לשירת רבים. כך התברר לו, שזעקת הכאב שלו בשיר "אחי הצעיר יהודה" היא זעקתם של רבים על נפילת יקיריהם..." (מתוך נימוקי השופטים, פרס ישראל, תשנ"ח).

בסיום השיר מבטיח מנור לקרוא לבנו על-שם אחיו המת: "ובני הרך יפה כמוך \ בשמך לו אקרא יהודה". מנור קיים הבטחה זו כעבור מספר שנים עם הולדת בנו, ידי (יהודה).