אידה נודל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אידה נודל (נולדה ב-1931) ידועה כמי שהייתה אסירת ציון יהודיה בברית המועצות של שנות השבעים והשמונים.

תוכן עניינים

1 חייה המוקדמים
2 פעילותה הפוליטית-ציונית ברוסיה
3 לאחר העלייה לישראל
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייה המוקדמים

אידה נודל נולדה בפרבר של מוסקבה. הוריה, חיה ויעקב הפעילו מפעל מלט. מגיל תשעה חודשים גדלה אצל סבה וסבתה בקולחוז היהודי ז'יאנקיס ובגיל שלוש עברה משפחתה כולה למוסקבה. שפתה הראשונה הייתה יידיש.

בבגרותה למדה כלכלה באוניברסיטת מוסקבה.

[עריכה] פעילותה הפוליטית-ציונית ברוסיה

אידה נודל, כמו מסורבי עלייה רבים אחרים, התעוררה לפעילות דיסידנטית בעקבות חטיפת המטוס שאירגנו ב15 במאי 1970 הדיסידנט היהודי אדוארד קוזנצוב ואחרים. לאחר החטיפה נהגה הממשלה הסובייטית ביד קשה יותר ביהודים ובדיסידנטים ורבים מפעילי התנועה נאסרו.

לאחר שהגישה בקשה לויזה ליציאה מרוסיה הסובייטית ב-1971 ונדחתה המשיכה בשנים הבאות להגיש בקשות להגר, בלא הצלחה. ב-1972 פוטרה מעבודתה. היא התכתבה עם חבריה לתנועה שנאסרו ושלחה להם ספרים, תרופות ומזון לכלאם. בנוסף עתרה בשם אסירים לשלטונות במוסקבה וייצגה אותם בפני מנהלי המחנות ובתי הסוהר. פן נוסף של פעילותה היו הפגנות ופגישות עם זרים שביקרו במוסקבה, להם חשפה (ודרכם לעולם כולו) את הפרת זכויות האדם הבסיסיות של האסירים בארצה.

הרשויות לא ראו בעין יפה פעילות זאת, והיא הוטרדה ונחקרה תכופות על ידי הקג"ב. לאחר שפנתה מעל מרפסת ביתה ביוני 1978 בבקשה נואשת לאפשר לה להצטרף למשפחת אחותה ילנה בישראל, נידונה בבית משפט לארבע שנות גלות בסיביר.

בתקופת מאסרה הייתה אידה נודל לסמל כ-"סירובניקית" וזכתה להדים בדעת הקהל העולמית. התייצבותם לצידה של דמויות מרכזיות כרונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר, ג'יין פונדה וליב אולמן בשילוב עם תהליך השקיעה של ברית המועצות הביאו לבסוף לשיחרורה ולעלייתה לישראל ב-15 באוקטובר 1987.

[עריכה] לאחר העלייה לישראל

ביתה הראשון בארץ היה ברחובות, ולאחר מכן עברה להתגורר בבית במושב כרמי יוסף הסמוך יחד עם אחותה.

ספרה האוטוביוגרפי "יד בחשכה - אוטוביוגרפיה של אסירת ציון" יצא ב-1990 והיה לרב מכר.

ב-1992 הקימה את ארגון "אם לאם" העוסק בקידום חינוכם של ילדי העולים מרוסיה, בעיקר בקרב מוקדי אוכלוסייה חלשה. הארגון הקים מרכזי למידה לשעות שאחרי בית הספר במקומות כנתיבות,אשקלון,שדרות ואופקים. הוא מונה כיום כ-3,000 איש. את קליטת העלייה הרוסית בישראל בכלל ואת זו הפרטית שלה בפרט ביקרה בפומבי ביקורת קשה.

אידה נודל מזוהה עם חוגי הימין הפוליטי והייתה שותפה למחאה נגד תוכנית ההתנתקות. בראיון עיתונאי שעורר הדים ביוני ,2005 הביעה מספר דעות שנויות במחלוקת ובכללן תמיכה בתאוריית הקשר על רצח רבין של ברי חמיש ואמירות גזעניות בגנות העלייה האתיופית.