איזומטריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בטופולוגיה, איזומטריה היא פונקציה חד חד ערכית ומשמרת מרחק ממרחב מטרי אחד על מרחב מטרי אחר. קיום איזומטריה בין שני מרחבים מטריים פירושה שניתן לראות את שני המרחבים הללו כזהים, מבחינת תכונותיהם המטריות. מרחבים כאלו נקראים איזומטריים.
[עריכה] הגדרה פורמלית
בצורה פורמלית, יהיו מרחבים מטריים, ותהא פונקציה על, המקיימת:
אז הפונקציה תיקרא איזומטריה.
נשים לב שאין צורך לדרוש במיוחד שהפונקציה תהיה חד חד ערכית: הדבר נובע משמירת המרחק, שכן אם אז (כי המרחק בין שני איברים זהים הוא 0) ולכן בהכרח , ומכאן נובע .
[עריכה] איזומטריות במישור האוקלידי
התכונה הבסיסית של איזומטריות של המישור היא שהן מוכרחות לשמור על הקווים הישרים (כלומר, קו ישר תמיד יעבור לקו ישר). בהתאם לכך, יש שלושה סוגים בסיסיים של איזומטריות: שיקוף, סיבוב, והזזה. בעזרת פעולות אלה אפשר לתאר את כל שאר האיזומטריות, השייכות (פרט להעתקת הזהות) לאחת מבין ארבע משפחות:
- הזזה - ישנו כיוון יחיד שכל הנקודות מוזזות בו. אין נקודות שבת. הישרים שבכיוון ההזזה נשמרים.
- שיקוף - ישר קבוע מתפקד כציר סימטריה; כל נקודה עוברת למקבילה לה מצידו השני. בצורה יותר מדויקת: ציר השיקוף הוא האנך האמצעי לקטע בין נקודה לתמונתה. כאן ציר השיקוף מהווה את אוסף נקודות השבת.
- סיבוב - מסובבים את המישור בזווית נתונה (לא טריויאלית) סביב נקודה קבועה. ישנה נקודת שבת אחת.
- החלקה - זוהי הרכבה של שיקוף ושל הזזה בכיוון ציר השיקוף. שתי העתקות כנ"ל מתחלפות בכפל, כלומר לא משנה איזו מהן מבוצעת קודם. אין נקודות שבת.
ישנה איזומטריה נוספת, טריוואלית אומנם אך חשובה לאיזכור והיא איזומטרית הזהות. באיזומטריה זו כל נקודה מועתקת אל עצמה ולכן למעשה כל הנקודות הם נקודות שבת.
אחרי שקובעים את הראשית, אפשר לכתוב כל איזומטריה בצורה כאשר היא מטריצה אורתוגונלית ו- הוא וקטור ההזזה. כאן היא איזומטריה שמשמרת את הראשית. לכן ניתן לחשוב על איזומטריה כאיבר ב- ( היא חבורת המטריצות האורתוגונליות)
במכפלה הזו, המרכיב פועל על המישור לפי פעולת המטריצות. ביתר פירוט, אם עבור , אז .
פרוש הדבר הוא שחבורת האיזומטריות של המישור היא מכפלה חצי ישרה של ושל .