אילן פפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אילן פפה (נולד בשנת 1954) הוא היסטוריון ואיש מדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, חבר תנועת חד"ש התומך ב"זכות השיבה" ומראשי "ההיסטוריונים החדשים". פפה הוא אנטי-ציוני מוצהר ופועל בחו"ל להחרמת מדינת ישראל כשם שהוחרם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. לאחרונה קרא מעל במה בלונדון להחרמת כל הקשרים בין האקדמיה הישראלית כולה לבין הקהילה האקדמית במדינות המערב.

פפה הוא פעיל פוליטי במסגרת חד"ש ונכלל ברשימתה לכנסת.

[עריכה] ביוגרפיה

פפה נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי בעיר, במגמת מזרחנות. את שירותו הצבאי עשה בחיל המודיעין. השלים לימודי דוקטורט ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת אוקספורד. מאז שנת 1984 הוא מלמד באוניברסיטת חיפה, תחילה בחוג ללימודי המזרח התיכון ואחר כך - בחוג למדע המדינה. הוא ייסד את המכון לחקר השלום בגבעת חביבה ועמד בראשו בין השנים 1993 עד שנת 2000. כיום הוא יו"ר מכון אמיל תומא בחיפה לעיונים פלסטינים.

פפה נמנה עם קבוצת ההיסטוריונים שעבודותיהם הציגו גישה רביזיוניסטית להיסטוריה של מדינת ישראל והיישוב היהודי, והמכונים "ההיסטוריונים החדשים", יחד עם בני מוריס, אבי שליים ושמחה פלפן. עבודותיו, בעיקר המאוחרות, מתייחדות בגישה פוליטית, השוללת את קיומה של מדינת ישראל ומעניקה תמיכה בלתי מסוייגת לסיפר הפלסטיני.

פפה פרסם עשרות מאמרים מקצועיים וחמישה ספרים, בהם "בריטניה והסכסוך הישראלי-ערבי" ו"היסטוריה של פלסטין המודרנית", ובשנת 2002 פרסם ביוגרפיה פוליטית של משפחת חוסייני בעברית.

ספרו האחרון של פפה, The Ethnic Cleansing of Palestine, ראה אור באוקטובר 2006. בראיון שנערך עמו בעקבות צאת הספר לאור, אמר:

	כאשר תנועה כמו הציונות קובעת בצורה מאוד מפורשת שהיא רוצה מדינה רק לקבוצה אתנית אחת במקום שבו יש שתי קבוצות אתניות, ובשלבים מסוימים של ההיסטוריה, ובמיוחד ב-1948, מחליטה להשתמש בכוח כדי לנקות את השטח מהקבוצה האתנית האחרת, המונח המקובל במשפט הבינלאומי לתיאור מדיניות כזו או אידאולוגיה כזו הוא טיהור אתני
-- ראיון לאיתמר ענברי, 9.10.06

על ספר זה כתב דייוויד פרייס-ג'ונס, איש רוח המזוהה עם הימין השמרני בבריטניה, ב-Literary Review: "כמחקר היסטורי הוא חסר ערך".

במרץ 2007 הודיע פפה בקטאר על כוונתו להגר מישראל לאנגליה מאחר שבישראל הוא נחשב ל"משוגע וסוכן של הערבים" [1].

[עריכה] פרשת טנטורה ותדי כ"ץ

פפה הגן על עבודת התיזה של תדי כ"ץ שהתפרסמה תחת הכותרת "יציאת הערבים מכפרים למרגלות הכרמל הדרומי ב־1948". בתיזה טען כ"ץ שחיילי חטיבת אלכסנדרוני ערכו טבח בתושבי הכפר טנטורה, והרגו כמאתיים גברים בלתי חמושים. כ"ץ נתבע לדין על ידי ותיקי החטיבה, על הוצאת לשון הרע. בהסכם פשרה שאושר על-ידי בית המשפט נקבע שעל כ"ץ לחזור בו מההאשמה על טבח ולפרסם הודעת התנצלות. כ"ץ התחרט על חתימתו, אך חוייב לקיים את ההסכם. בעקבות אירועים אלה הקימה אוניברסיטת חיפה ועדה שבדקה שוב את העבודה והחליטה לפסול אותה. האוניברסיטה קיבלה את החלטות הוועדה. כמו כן, ההיסטוריון מאיר פעיל קבע שלא ניתן להסתמך על העבודה של כ"ץ והתנצל בפני חטיבת אלכסנדרוני. אף על פי שכ"ץ התחרט על הודעת ההתנצלות, הוויכוח הציבורי בישראל בקשר לנושא טנטורה התמוסס, וכ"ץ ופפה הפכו לדמויות שנויות עוד יותר במחלוקת.

מעורבתו של אילן פפה בפרשה גדלה אחרי שאוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ. פפה המשיך להתעקש שעבודתו של כ"ץ אמינה ומוכיחה שאכן היה טבח בטנטורה. כנגד פסילת העבודה על ידי אוניברסיטת חיפה טען פפה שכ"ץ ביצע מספר טעויות לא מהותיות שנבעו בתום לב ואינן מצדיקות פסילה, בניגוד לקביעת הוועדה שמדובר ב"פערים בדרגת חומרה גבוהה". כמו כן טען, שהפסילה נעשתה ממניעים פוליטיים והאשים את אוניברסיטת חיפה בהתנכלות לחופש האקדמי שלו ושל תלמידו. במסמכים שפרסם עו"ד גיורא ארדינסט (שייצג את חטיבת אלכסנדרוני במשפט) בעיתון מעריב (27.5.2005) טען כי כ"ץ שינה עדויות.

בראיון לעיתון הארץ טען פפה שרק הגן על העבודה של כ"ץ ושלא היה מעורב בכתיבתה:

"העבודה הראשונה הייתה ללא רבב. נתנו לה ציון 97, אני הייתי מעניק לה 100 - למרות שלא הייתי מעורב בעבודה הראשונה, לא הייתי המנחה שלה כמו שכל הזמן כותבים."

לעומת זאת, עו"ד ארדניסט טען שפפה שיקר בראיון להארץ ולקח חלק פעיל בהדרכת כ"ץ בכתיבת העבודה, ומביא כראייה את התודה המיוחדת שקיבל פפה בסעיף ה"תודות" של העבודה.

בחודש מאי 2002 פנה דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה דאז, פרופ' יוסי בן ארצי לבית הדין המשמעתי של האוניברסיטה בבקשה לסלק את פפה מהאוניברסיטה, פעולה חסרת תקדים באקדמיה הישראלית. הדיון בבקשה לא התקיים שכן הדיקן משך את תביעתו לפני שהגיעה לדיון.

ב־20 באפריל 2005 פרסם פפה מאמר בגארדיאן הבריטי ובו האשים את אוניברסיטת חיפה ברדיפה אקדמית שלו, מאז שהחליט לסייע לכ"ץ. [2]

[עריכה] פרשת החרם הבריטי

פפה ומספר אקדמאים ישראלים אחרים המזוהים עם השמאל הקיצוני קידמו או תמכו ביוזמת חרם על-ידי איגוד המרצים הבריטי (AUT). היוזמה הובילה בסופו של דבר להטלת חרם באפריל 2005 על-ידי האיגוד על אוניברסיטת בר אילן (בשל חסותה האקדמית למכללת אריאל שנמצאת באריאל) ועל אוניברסיטת חיפה, בשל התנכלות, לכאורה, לפפה.

פפה טען כי הסיבות לתמיכתו בחרם היו קשורות למדיניות הממשלה הישראלית, אך זכה לביקורת קשה. עורך הדעות של עיתון מעריב, בן דרור ימיני כינה אותו "גדול האנטישמים החדשים" ורבים, בהם הפובליציסט אראל סג"ל, קראו להחרימו.

נושא הטלת חרם על ישראל הוא שנוי במחלוקת בשמאל הישראלי על סיעותיו ותפישותיו השונות. מספר אישים בשמאל, גם אלה שהביעו תמיכה במפעל של ההיסטוריונים החדשים, הביעו ביקורת על הקריאות לחרם והאשימו את פפה ככורת הענף שעליו הוא יושב.

אבירמה גולן ציטטה את דבריו של פפה ב"הארץ" וטענה שבכך הודה בעצם שהחרם נגד ישראל לא אידאולוגי במהותו אלא בעצם מעשה סחטנות ונקמנות כנגד הממסד שמסרב להיכנע לתכתיביו:

את הישראלים צריכה לעניין קבוצה אחרת. זו שהעירה ועוררה את החרם מתוך האקדמיה הישראלית והצליחה ליצור רושם, שמדובר בחרם אידאולוגי מובהק ובמאבק טהור נגד הכיבוש. עיון בדברים שאומר פפה עצמו ("הארץ", 27.4) מחזק את החשש, שמאחורי המניעים האידאולוגיים של הקבוצה, או לפחות של מי שמוביל אותה בגאווה, נחבאת נימה של סחטנות כלפי האקדמיה. "ניתן להפוך את החלטת האיגוד בקלות", אמר פפה, "לתת לתדי כ"ץ בחזרה את התואר שנגזל ממנו בצורה בלתי חוקית, והכל יישכח".[3].

לעומתה, תנועת "גוש שלום" בראשות אורי אבנרי הביעה תמיכה בחרם.

החרם זכה לגינויים נוקבים בארץ ובעולם, במיוחד בישראל ובריטניה. [4] מספר חברי ארגון בכירים, כגון הפיזיקאי מייקל גרין התפטרו במחאה מהארגון המחרים. חברים אחרים בארגון הצליחו לגייס חתימות על מנת לכנס מושב מיוחד לדיון בחרם. יומיים לפני הדיון כתב פפה מאמר נוסף ל"גארדיאן" [5] ובו קרא ל-AUT לא לבטל את החרם ושב על הטענה כאילו אוניברסיטת חיפה פסלה את עבודתו של כ"ץ כדי שלא לפתוח לדיון אקדמי את הפעולות שישראל ביצעה לכאורה ב־1948 בערבים. ב־26 במאי 2005 ביטל AUT את החרם האקדמי. [6]