איסק באבל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסק עמנואלוביץ' באבל (13 ביולי 1894 - 27 בינואר 1940) עיתונאי, מחזאי וסופר רוסי ממוצא יהודי. ידוע בעיקר בשל הסיפורים הקצרים שכתב.
נולד באודסה (כיום באוקראינה) למשפחת סוחרים ענייה בתקופה של אי שקט חברתי וגירוש של יהודים משטחי האימפריה הרוסית. באבל שרד את הפוגרום בשנת 1905 בעזרת שכנים נוצרים שהחביאו אותו ואת משפחתו, אולם סבו היה אחד מבין 300 קורבנות הפוגרום.
על מנת להיכנס ללימודים בבית הספר למסחר באודסה, שבו הייתה מכסה (נומרוס קלאוזוס) של 5% יהודים, היה על באבל להתחרות במועמדים יהודים אחרים. למרות שהשיג ציונים טובים מקומו של באבל נתפס על ידי מועמד אחר שהוריו שיחדו את פקידי בית הספר. באבל למד בביתו במשך שנה ובנוסף למקצועות בית הספר הרגילים למד גם תלמוד ומוזיקה. בהשראת מורו לצרפתית וספרות העריץ באבל את גוסטב פלובר וגי דה מופאסאן, וסיפוריו הקצרים הראשונים נכתבו בצרפתית.
באבל נרשם ללימודים אקדמיים במכון קייב לפיננסים ועסקים לאחר שנכשל נסיונו להירשם לאוניברסיטת אודסה, שוב בשל בעיות נומרוס קלאוזוס. בקייב פגש באבל את יבגניה גרונפיין, מי שלימים תהיה אשתו. לאחר שסיים את לימודיו ב-1915 עבר באבל לפטרוגרד, שם הכיר את מקסים גורקי שהשפיע עמוקות על המשך דרכו. אחד מספריו של באבל אף מוקדש לגורקי.
בשבע השנים הבאות החליף באבל עבודות רבות. הוא לחם בחזית הרומנית במלחמת העולם הראשונה, שירת כמתרגם בצ'ה קה (גלגול של קג"ב), כעיתונאי ועוד. ב-9 באוגוסט 1919 נישא באבל ליבגניה גרונפיין באודסה.
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ב-1920 התלווה באבל לגנרל בצבא האדום באחד ממערכותיו בפולין שם ניסה ללא הצלחה להעביר את המהפכה למדינות נוספות.
ב-1923, כך מספר באבל באוטוביוגרפיה שלו, למד לבטא את מחשבותיו באופן בהיר, וחזר לכתיבה. כמה מסיפוריו הקצרים פורסמו ב-1924 במגזין ידוע בשם LEF. כמה מסיפוריו של באבל שנתנו תיאור מאוד ישיר של זוועות ואכזריות המלחמה פורסמו והקימו עליו מספר אויבים בעלי השפעה. למרות זאת הצליח באבל להציל את הספר והוא תורגם למספר שפות זמן קצר לאחר מכן.
כשחזר לאודסה החל כותב אודות יהודי העיר בגטו בתקופה שלפני ואחרי מהפכת אוקטובר. ב-1925 היגרה אשתו של באבל לפריז.
ב-1930 נסע באבל לאוקראינה וחזה באכזריות תהליך הקולקטיביזציה. לאחר שסטלין החל משליט את התרבות הסובייטית ועליית הריאליזם הסוציאליסטי פרש באבל בהדרגה מהחיים הציבוריים. במהלך הקמפיין הסטליניסטי כנגד הפורמליזם נמתחה על באבל ביקורת קשה, ובקונגרס של איגוד הסופרים הסובייטים ב-1934 העיר באבל שהוא הופך ל"אמן בז'אנר ספרותי חדש, ז'אנר השתיקה".
ב-1935, לאחר מספר רב של בקשות, באבל נסע לבקר את משפחתו בפריז שם הוא גם נשא נאום בפני קונגרס הסופרים האנטי-פשיסטי. עם חזרתו החל כותב תסריטים לסרטים סובייטים.
לאחר מותו החשוד של גורקי ב-1936, באבל החל רואה את סופו. ב-15 במאי 1939 התאמתו חששותיו והוא נעצר והואשם בריגול, ולאחר הודאה כפוייה נשפט, הורשע וב-27 בינואר 1940 הוצא להורג בירייה. לפי רישומים סובייטיים רשמיים באבל נפטר במחנה מאסר בסיביר ב-17 במרץ 1941. כל כתבי היד ומסמכיו הוחרמו על ידי האן קה וה דה ואבדו.
ב-23 בדצמבר 1954, שנה לאחר מותו של סטלין, זוכה באבל באופן פומבי מכל ההאשמות נגדו.
[עריכה] ספריו של באבל בעברית
- חיל הפרשים ועוד סיפורים, תרגמה נילי מירסקי, הקיבוץ המאוחד, 1987.
- להמשיך אל השמש, סיפורים ורשימות, תרגם אברהם שלונסקי, הביא לדפוס אריה אהרוני, ספרית פועלים, יד שלונסקי, 1984.
- סיפורים, תרגם אברהם שלונסקי, ספרית פועלים, מרחביה, 1963.
סיפוריו של באבל תורגמו גם ליידיש.
