מלחמת האזרחים ברוסיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת האזרחים ברוסיה התרחשה בין 1918 ל-1920, אם כי לחימה ספורדית נמשכה לתוככי שנת 1922.
הייתה זו מלחמת הכול בכל. מצד אחד האדומים בהנהגתו של לנין ניסו לבסס את שלטונם אחרי מהפכת אוקטובר ומהצד השני ניצבו להם ה"כוחות הלבנים". אף שכוחות אלה מוכרים יותר בשם "הצבא הלבן", לא היה זה בשום פנים ואופן צבא אחד, בעל מטרה אחת ובעל הנהגה אחת. היו אלו אל נכון עוצבות צבאיות מפוזרות בתוך מרחביה האינסופיים של רוסיה. האדם שהיה המנהיג הסמלי של הצבא הלבן הוא אדמירל אלכסנדר קולצ'אק, אך רבים לא קיבלו את סמכותו. כתוצאה מכך, המאמץ התפזר בין חזיתות שונות והנהגות שונות. נוסף ל"אדומים" ו"לבנים" היו קבוצות שונות ומשונות מי מהן סתם פושעים, אנרכיסטים, קבוצות ששאפו להשיג עצמאות ועוד. את הקבוצות האלה נהוג לכנות בדרך כלל בשם קיבוצי "הירוקים". בין הירוקים אפשר למנות את הצבא השחור של נסטור מכנו, שהייתה התארגנות אנרכיסטית באוקראינה, את סמיון פטליורה, הידוע לשמצה בגלל הפרעות שהתרחשו בעת שלטונו באוקראינה ורבים אחרים. נוסף עליהם הייתה התערבות נרחבת מצידן של מעצמות המערב ששלחו עשרות אלפי חיילים לרוסיה. לכל מעצמה הייתה מטרה שונה בשליחת החיילים. כך היפנים ניסו להשיג שליטה במרחביה העצומים של סיביר ולהשתלט על אוצרות הטבע שבה. המעצמות המערביות, המותשות מארבע שנות מלחמת העולם הראשונה לא יכלו להגיש עזרה מספקת ל"לבנים". שאיפותיהם הפרטיות לא עזרו בלשון המעטה לעזרה זו. מלחמת האזרחים הסתיימה בניצחון מוחץ ל"אדומים", לא לפני שמיליוני בני אדם נרצחו, עונו והיגרו מרוסיה. בין המהגרים המפורסמים אפשר למנות את הסופר ולדימיר נבוקוב (מחבר הספר לוליטה), משפחות אצולה, משפחת המלוכה (בית רומנוב) ורבים אחרים.