אברהם שלונסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם שלונסקי (1900 - 1973), משורר ישראלי יליד אוקראינה, מן המשוררים החשובים בשירה העברית החדשה, שהטביע את חותמו על חיי הספרות בארץ גם בתחומי התרגום, העריכה והמחזאות, וקנה את עולמו כחדשן של השפה העברית, והודות לזה זכה לכינוי "לשונסקי".
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
בהיותו בן 13 נשלח ארצה כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה בתל אביב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה.
את שירו הראשון פרסם שלונסקי בעתון "השילוח", ב-1919. ב-1921 עלה ארצה כחלוץ, עבד בסלילת כבישים ובעבודות בניין ובו-זמנית תרם את חלקו לחיי התרבות בארץ בצורת פזמונים לבמות הסאטיריות שפעלו אז, כמו גם לנשפי הפורים של תל אביב, שהיו מסורת בתל אביב הקטנה. כבר אז ניכרה אצלו הנטייה לכתיבה שובבה, ששובצו בה המצאות לשוניות. כמו כן ערך את המדורים הספרותיים בעיתונים אחדים.
אט אט הפך להיות נציג הקבוצה "המורדת" בשירת ביאליק ודורו, בעיקר בקלישאות שאפיינו אותה, וניסה ליצור שירה תוססת חדשה וצעירה, שלא התקבלה על-ידי הממסד הספרותי בארץ. עובדה זו באה לידי בטוי בכך, ששירת שלונסקי לא נלמדה במשך שנים בבתי הספר לצד שירתם של ביאליק, טשרניחובסקי, שמעוני ואחרים.
בשנת 1933 ייסד שלונסקי את השבועון הספרותי "טורים", המזוהה עם חבורת "יחדיו", שבה היו חברים גם נתן אלתרמן ולאה גולדברג. כעורך נתן שלונסקי למשוררים בראשית דרכם הזדמנות לפרסם את שיריהם. דליה רביקוביץ זכתה להזדמנות כזו, כששירה הראשון פורסם ברבעון הספרותי "אורלוגין" בעריכת שלונסקי.
במיוחד זכורה לטוב פעילותו המרגשת למען המשורר בוריס גפונוב שתרגם את האפוס הגרוזיני "עוטה עור הנמר" (מאת שותא רוסתוילי). הוא יזם את הוצאת התרגום העברי של היצירה, והיה בין הפעילים להתרת עלייתו של גפונוב ארצה. גפונוב, שלמד עברית מהאזנה לשידורי "קול ישראל", עלה בסופו של דבר לארץ כשהוא חולה מאוד וימיו ספורים.
למרות היותו יוצר "שובב" לא התנתק שלונסקי מהמציאות הטראגית שסביבו והביא אותה לידי ביטוי ביצירותיו. בפואמה "דווי" הוא מבכה את גורל הקורבנות במלחמת העולם הראשונה ואת גורל היהודים שסבלו מפוגרומים באוקראינה בימי המהפכה הבולשביקית.
בתקופת השואה הוציא קובץ שירים בשם "ממחשכּים", בו ביטא את רגשותיו מהתקופה האפלה ביותר בתולדות המין האנושי, ובפרט הוא מבכה את גורל יהדות אירופה.
בשנת 1967 זכה שלונסקי בפרס ישראל לספרות.
אברהם שלונסקי נפטר בתל אביב בשנת 1973.
אחותו ורדינה שלונסקי התפרסמה כמלחינה ופסנתרנית.
[עריכה] מיצירתו
קובץ שיריו "אבני גוויל" כולל את יצירותיו כמשורר בוגר. "משירי הפרוזדור הארוך" הוא קובץ הרהורים על מהות החיים והמוות.
שלונסקי נחשב גם למשורר ילדים. מכתביו:"עלילות מיקי מהו", "אני וטלי בארץ הלמה".
המחזה "עוץ לי גוץ לי" , על גמד רשע, גיבור אגדה גרמנית (רומפלשטיצכן), הפך לקלסיקה במחזאות הילדים. בתרגום של שלונסקי למחזה כל המונולוגים והדיאלוגים נאמרו בחרוזים, וכללו משחקי לשון מתוחכמים ומשלב גבוה של עברית . דוגמה אופיינית לקטע מהמחזה:
| "ידעו כל עיר, כל כפר ופלך: ראשית חוכמה - מסים למלך! מסים, מסים ועוד מסים - ואין חסים על הכיסים!" | ||
| -- מלך עוץ, "עוץ לי גוץ לי" | ||
בתרגום יצירות זרות ניכרת הייחודיות של שלונסקי וכבר מהשורות הראשונות בולט הסגנון השלונסקאי. שלונסקי תרגם ממיטב הקלסיקה העולמית: שייקספיר, צ'כוב, גוגול, רומן רולן ועוד.
בתרגומו הייחודי ל"המלט" (שלעברית תרגמוהו עוד כעשרים מתרגמים עד כה) ניכרת גם יחודיות לשונו. שלונסקי תירגם את שייקספיר מרוסית, שכן לא שלט בשפה האנגלית, אך גם תרגום זה מכלי שני, לא פגע באיכות התרגום.
כשהמלט פונה לאמו גרטרוד בבקשה, שלא תשכב עם דודו קלאודיוס, רוצח אביו, נוקט שלונסקי בנוסח: "מנעי דודייך מדודי". בתרגום אחר מופיע הנוסח: "אל תעלי על יצועי דודי".
[עריכה] ציטוטים ידועים
- כשישב בכסית ועברו נערות צעירות זקופות חזה פלט: "הרי החדשות ועיקרן תחילה..."
- על תיאטרון המטאטא : "מעט התה שנשאר מהקומקום" ("הקומקום" - תיאטרון שקדם לו).
- על נערה שרצתה להגיש לו פרח: "פה רך ברצון אקבל ממך!", אבל התכוונתי בחית, ניסתה הנערה להסביר, "את החטא אני לוקח על עצמי" השיב שלונסקי.
- בהקשר לפרסים המוענקים לסופרים ומשוררים: "פרסים זה שער לפרוסטיטוציה".
- "אנס לחדר נכנס, הפשיל המכנס, אנס ונס, אנה נס???".
[עריכה] מחידושי שלונסקי
- נערה יפה ושזופה: שזיפונית.
- אמבולנס: שגר-פגר.
- פלירט: דרך-עגב.
- פרמיירה: הצגת בכורה.
- מי שהולך ורדיו-טרנזיסטור צמוד לאזנו: רדיוט.
- בגידת אשה לראשונה: קרן היסוד...
- בגידת אותה אשה שהפכה לדרך-קבע: קרן קיימת...
- פרשנותו לגבי מהות בית הקפה "אררט", שבתל אביב הקטנה, שבו ישבו סופרים שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם: זהו נוטריקון של אני רוצה רק טה.
- להיטותם של אנשי ספרות לקבל פרסים, זכתה מפי שלונסקי לכינוי "פרסטיטוציה", על משקל המלה הלועזית "פרוסטיטוציה".
חידושי לשון נוספים שהגה שלונסקי מובאים ב"מילון לחידושי שלונסקי" שיצא לאור בכמה מהדורות.
[עריכה] מחזות שתרגם
- טרטיף , מאת מולייר, הבימה, 1932.
- רביזור , מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1935.
- חלום הגולם , מאת ה. לייוויק, הבימה, 1935.
- לא אמות כי אחיה , מאת דוד ברגלסון, הבימה, 1944.
- שידוכים , מאת ניקולאי גוגול, הבימה, 1945.
- המלט , מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1946.
- מעבר לגבול , מאת ס. ויין, 1948.
- המלך ליר , מאת ויליאם שייקספיר, הבימה, 1955.
- הדוד ואניה , מאת אנטון צ'כוב, הבימה, 1960.
- השקיעה , מאת יצחק באבל, הבימה, 1965.
- בגנים , מאת ליאוניד ליאונוב, הקאמרי, 1949.
- כוכבים נודדים , מאת שלום עליכם, הקאמרי, 1950.
- האדרת , מאת ניקולאי גוגול, הקאמרי, 1956.
- דון ז'ואן בגיהנום , מאת ג'ורג' ברנרד שו, 1957.
- גן הדובדבנים , מאת אנטון צ'כוב, הקאמרי, 1966.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם שלונסקי, פרקי יומן, בהוצאת ספרית פועלים.
- מכתבים למשוררת צעירה - מכתבי אברהם שלונסקי לצילה שמיר, הוצאת משכל.
- אריה אהרוני, מילון חידושי שלונסקי, בהוצאת ספרית פועלים.
- חגית הלפרין, מעגבניה עד סימפוניה - השירה הקלה של אברהם שלונסקי, בהוצאת ספרית פועלים.
- א. ב. יפה, א. שלונסקי משורר וזמנו, בהוצאת ספרית פועלים.
- יוסף שה-לבן, א. שלונסקי, הנחיות לקריאה ולימוד, בהוצאת אור עם.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אברהם שלונסקי, נדר
- דינה ציונית, אברהם שלונסקי, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
- גיטה קליינמן, עיון בשיר סופה מאת אברהם שלונסקי
- שירי הזמר של שלונסקי בפונותיקה בירושלים
- אברהם שלונסקי, באתר המכון לתרגום ספרות עברית
- אברהם שלונסקי בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- אלי אשד, "הכישוף מארץ עוץ:" על המחזה "עוץ לי גוץ לי " מאת שלונסקי
