אנג'ליקה באלאבנוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנג'ליקה באלאבנוב (ברוסית Анжелика Балабанова ידועה גם כבאלאבנובה, או באלאבנוף) (1878 - 25 בנובמבר 1965) הייתה מהפכנית קומוניסטית וסוציאל דמוקרטית אוקראינית איטלקית ממוצא יהודי, הידועה אף בשל השפעתה על בניטו מוסוליני בתחילת דרכו, בטרם אימץ את הפאשיזם.
באלאבנוב נולדה בכפר צ'רניחוב באוקראינה, ונחשפה לפעילות מהפכנית וקומוניסטית בעת שהייתה תלמידה באוניברסיטת בריסל. היא התיישבה ברומא והחלה לארגן פועלים במפעלי הטקסטיל. בשנת 1900 הצטרפה למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, והייתה מקורבת למנהיגיה כאנטוניו לבריולה ג'אסינטו מנוטי סראטי, פיליפו טוראטי ואף בניטו מוסוליני אותו הדריכה בתורת המרקסיזם. בניגוד למיתוס הרווח, מעולם לא הייתה מאהבתו של מוסוליני.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הקצינו דעותיה לשמאל, והיא הפכה לפעילה ב"תנועת צימרוולד", אינטרנציונל קומוניסטי שהתכנס בשווייץ, והביע התנגדות למלחמה. זמן רב בילתה בשווייץ הנייטרלית, והפכה לפעילה בתנועות השמאל שם.
ב-1917 הצטרפה למפלגה הבולשביסטית ברוסיה והפכה למזכירת הקומינטרן בין השנים 1919 ל-1920. היא עבדה לצידם של לנין, ליאון טרוצקי וגריגורי זינובייב, כמו גם לצד אמה גולדמן ורבים אחרים. ב-1922 עזבה את רוסיה עקב חילוקי דעות עם הנהגת המפלגה. היא שבה לאיטליה והצטרפה לסראטי בסירובו לציית להוראות הקומינטרן.
באיטליה הנהיגה את "התנועה המקסימליסטית" (מקסימליזם הוא כלל הדרישות שאם תושגנה ניתן יהיה לומר שהושג הסוציאליזם בניגוד ל"דרישות המינימום" שהועלו על ידי ה-SPD למשל, בגרמניה, המהוות אך שלב ביניים ונועדו לפתור מצוקות מיידיות). היא המשיכה להנהיג את התנועה גם לאחר עזיבתו של סראטי, ששב לשורות הקומוניסטים. עם עליית הפאשיזם נאלצה להימלט, בתחילה לשווייץ, ולאחר מכן לפריז ומשם לניו יורק. לאחר מלחמת העולם השנייה שבה לאיטליה.
אחרי 1947 תמכה בג'וזפה סרגאט לאחר שסירב לקבל את בריתה של המפלגה הסוציאליסטית עם הקומוניסטים, והצטרפה אליו להקמת "מפלגת העובדים הסוציאליסטית", שלאחר גילגולים ושינויים הינה כיום "המפלגה הסוציאליסטית הדמוקרטית האיטלקית", מפלגת שמאל קטנה, המיוצגת בפרלמנט.
ב-1965 מתה ברומא.
