אנטון רובינשטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטון רובינשטיין (28 בנובמבר 1829 - 20 בנובמבר 1894), פסנתרן רוסי ממוצא יהודי שנודע גם כמנצח וכמלחין. כפסנתרן היה נחשב למתחרהו של פרנץ ליסט, נוסף לכך נחשב לאחד מגדולי הווירטואוזים בכלי-המקלדת.
נולד בוויחבינץ (כיום טרנסניסטריה במולדובה). למד נגינה בפסנתר מילדות, והופעתו הראשונה הייתה בגיל תשע. רובינשטיין נלקח לפאריס ואחר כך לברלין שם למד הלחנה. עם סיום לימודיו עבר לווינה שם השתלם קצרות לפני שובו לרוסיה ב-1848, שם עבד כמוזיקאי אצל אחותו החורגת של הצאר.
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 החל במסע הופעות לפני השתקעותו בסנקט פטרבורג, שם נוסד הקונסבטוריון הראשון ברוסיה ב-1862. הוא מצא שם משרת מורה. הוא המשיך בד בבד במסע הופעותיו ובמשך תקופה קצרה, זמן מה לפני מותו, לימד בדרזדן.
[עריכה] יצירתו
רובינשטיין הושפע מהמוזיקה של פליקס מנדלסון שזכתה להערכה רבה בסוף המאה ה-19. היה מלחין פורה שכתב כ-20 אופרות, חמישה קונצרטים לפסנתר, שש סימפוניות וכמות גדולה של קטעים לפסנתר. בימי חייו עבודתו זכתה להערכה, אך נשכחה מעט לאחר מותו. לקראת סוף המאה העשרים יצירתו של רובינשטיין זכתה לעדנה מסוימת, וזכתה לביקורת חיובית. בעיקר זכו לביצועים תכופים יצירותיו, הקונצ'רטו מס'4 והסימפוניה מס' 2.
גם אחיו ניקולאי התפרסם כפסנתרן ומלחין, אך אין קשר משפחתי ביניהם ובין הפסנתרן הנודע בן המאה העשרים ארתור רובינשטיין.
(הדיוקנים מאת הצייר איליה יפימוביץ' רפין [1])
