ארתור רובינשטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור רובינשטיין (28 בינואר 1887 - 20 בדצמבר 1982) היה אחד מגדולי הפסנתרנים, אולי גדול הפסנתרנים בדורו. זכה לתהילה בינלאומית על ביצועי שופן שלו ועל תמיכתו במוזיקה ספרדית.
רובינשטיין נולד בלודז', פולין למשפחה יהודית, ולמד בורשה. את הופעת הבכורה שלו נתן בברלין בשנת 1900. בהמשך לכך באו הופעות בגרמניה ובפולין והמשך לימודים עם איגנצי יאן פדרבסקי. בשנת 1904 נסע לפריז, שם פגש את המלחינים מוריס ראוול ופול דיקא ואת הכנר ז'אק טיבו. הוא גם ניגן את הקונצרט השני לפסנתר של קמיל סן-סאנס בנוכחות המלחין.
רובינשטיין הופיע לראשונה בארצות הברית בשנת 1906, בקרנגי הול בניו יורק, והמשיך בסיור הופעות בארצות הברית, אוסטריה, איטליה ורוסיה. בשנת 1912 הופיע לראשונה בלונדון.
במהלך מלחמת העולם הראשונה חי רובינשטיין בעיקר בלונדון, שם ליווה את הכנר והמלחין אז'ן איזאיי. משנת 1916 עד 1917 סייר בספרד ובדרום אמריקה ופיתח התלהבות למוזיקה של אנריקה גרנדוס, אלבניס, דה פאיה ווילה לובוס. וילה-לובוס הקדיש לו את יצירתו ,Rudepoema, אחת היצירות הקשות ביותר לפסנתר שנכתבו מאז ומעולם.
בשנת 1932 פרש מחיי הקונצרטים לכמה חודשים, כדי לעבוד על הטכניקה ועל הרפרטואר שלו.
בשנות מלחמת העולם השניה חי רובינשטיין בארצות הברית ובשנת 1946 ניתנה לו אזרחות אמריקאית. הוא סירב לנגן בגרמניה שלאחר המלחמה משום שהנאצים השמידו קרובי משפחה שלו. הוא פרש מן הבימה בשנת 1976, כיון שראייתו ושמיעתו התדרדרו במהירות. מאוחר יותר התעוור לחלוטין. אף כי רובינשטיין התפרסם בעיקר כסולן, גם במוזיקה קאמרית היה משכמו ומעלה, שניגן עם מאורות גדולים כמו הנריק שרינג, יאשה חפץ וגרגור פיאטיגורסקי. נוסף לשופן, הקליט גם מוזיקה משל בטהובן, ברהמס, שוברט, שומאן ודבוז'אק.
בשנת 1932 נשא רובינשטיין לאישה את אניאלה (נלה) מלינארסקה, בתו של המנצח אמיל מלינארסקי ואשתו לשעבר של מייצ'יסלב מונץ. היו להם ארבעה ילדים.
רובינשטיין מת בז'נבה, שווייץ, ב-1982, בן 95. אפרו הובא לקבורה בישראל. הוא נטמן ביער שניטע על שמו, קרוב למושב עמינדב שבפרברי ירושלים. מקברו נשקפת תצפית מרהיבה על יערות האזור. במקום הוקמה אנדרטה צנועה לזכרו, המתארת מקלדת פסנתר המקבלת צורת גלים, כביכול בהשראת המוזיקה.
בישראל מתקיימת אחת לשלוש שנים תחרות פסנתר בינלאומית על שם רובינשטיין.
[עריכה] פרסים
[עריכה] פרס גראמי על הביצוע הטוב ביותר של מוזיקה קאמרית:
- פייר פורניה, ארתור רובינשטיין והנריק שרינג על שוברט: טריו מס' 1 במי במול, אופ. 99 ומס' 2 במי במול, אופ. 100 (טריו פסנתר) (1976)
- פייר פורניה, ארתור רובינשטיין והנריק שרינג על ברהמס: טריו (קומפלט)/שומאן: טריו מס' 1 ברה מינור (1975)
- ארתור רובינשטיין על בטהובן: סונטות מס' 21 בדו מז'ור (ולדשטיין) ומס' 18 במי במול (1960)
[עריכה] פרס גראמי על ביצוע סולו אינסטרומנטלי הטוב ביותר (ללא תזמורת)
- ארתור רובינשטיין על בטהובן: סונטה לפסנתר מס' 18 במי במול/שומאן:קטעי פנטסיה, אופוס 12 (1978)
