אנטוניו חוזה דה סוקרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטוניו חוזה דה סוקרה (3 בפברואר 1795 - 4 ביוני 1830) היה ממנהיגי המאבק לעצמאות בדרום אמריקה. הוא כיהן הן כנשיא פרו (לתקופה קצרה) והן כנשיא בוליביה.
סוקרה נולד למשפחה מבוססת בקומאנה שבוונצואלה. היסטוריונים חלוקים באשר למוצאה של משפחתו. יש הסבורים כי הוא מצאצאיו של מושל קובה הצרפתי-פלמי שארל דה סוקרה, ויש הטוענים כי הוא צאצא למשפחת צוקר היהודית.
בהיותו בן 16 הצטרף סוקרה למאבק לעצמאות מדינות דרום אמריקה. הוא הוכיח כישורים צבאיים גבוהים, ומונה לקולונל בשנת 1817 ולבריגדיר גנרל בשנת 1819, והוא בן 24 בלבד.
ב-1821 עמד סוקרה בראש הכוחות ששחררו את קיטו, וב-6 באוגוסט 1824 שוחררה גם חונין. ניצחונו של סוקרה בקרב איאקוצ'ו ב-9 בדצמבר אותה שנה הבטיח למעשה את שחרורה של פרו ושל אלטו פרו, שהפכה עם שחרורה לבוליביה, והיה אקורד הסיום במאבק העצמאות. כהוקרה, ניתן לו העיטור הגבוה ביותר האפשרי - "המרשל הגדול של איאקוצ'ו". ביטוי נוסף להערכה הגבוהה לה זכה, ניכר בכך שסימון בוליבר בעצמו התפנה לכתוב עבורו ביוגרפיה קצרה ומחמיאה.
ב-1826 נבחר סוקרה לנשיא בוליביה, אך התפטר כעבור שנתיים, כאשר החלה להתפתח תנועת מחאה כנגד בוליבר ואנשיו וכנגד החוקה שהוא עצמו ניסח.
הוא עזב לקיטו, ובעידודו של בוליבר נבחר לנשיא הקונגרס של קולומביה הגדולה. ב-1829 הצטרף למשלחת שנועדה לסכל את השאיפות הבדלניות של ונצואלה, שהייתה אז חלק מקולומביה הגדולה. כשלון המשלחת הגדיל את אכזבתו מהפוליטיקה. לאחר התפטרותו של בוליבר ב-1830 החליט לפרוש באופן סופי מהחיים הפוליטיים. בדרכו מבוגוטה לקיטו נורה ממארב ומת.
פרטי ההתנקשות שנויים במחלוקת, ויש תאוריות שונות לגבי נסיבותיה והעומדים מאחוריה, על אף שנאשמים בפרשה נשפטו והוצאו להורג. יש הסבורים כי ההתנקשות נועדה להותיר את בוליבר ללא יורש ברור.
על שמו של סוקרה נקראו הבירה החוקתית של בוליביה, מחוזות בקולומביה ובוונצואלה, כמו גם המטבע ששימש את אקוודור עד שנת 2000.
