אסון צ'רנוביל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הכור הגרעיני לאחר האסון

אסון צֶ'רנוֹבִּיל הוא האסון הגרעיני החמור ביותר מאז החלו להשתמש באנרגיה גרעינית, ויש שטוענים שזהו האסון האקולוגי החמור ביותר של המאה ה-20.

האסון אירע בכור הגרעיני שליד העיר צ'רנוביל בצפון מערב אוקראינה לא רחוק מהגבול עם בלארוס, בזמן ששתי המדינות השתייכו לברית המועצות. האסון אירע ב-26 באפריל 1986 לפנות בוקר כאשר הטמפרטורה של ליבת הכור עלתה וגרמה להתכת ליבת הכור ופריצת מעטפת ההגנה שלה, תוך שהיא מפיצה חומרים רדיואקטיבים לסביבה.

האסון העלה לסדר היום את המחיר הסביבתי של השימוש באנרגיה גרעינית ואת הפיקוח על כורים כאלו. עד היום נשארו אזורים רבים נגועים ברדיואקטיביות ומתגלים מקרים רבים של חולי סרטן. התמותה הישירה מהאסון הייתה נמוכה יחסית לגודלו, 50 הרוגים [1].

[עריכה] הכור

הכור הגרעיני שבו קרתה התקלה ממוקם בתוך קומפלקס על שם לנין שמשמש ליצור חשמל באמצעות כורים גרעיניים. הקומפלקס ממוקם סמוך לישוב פריפיאט (Pripyat ,Прип'ять) והעיר הקרובה אליו ביותר היא צ'רנוביל במרחק של כ-16 ק"מ. בירת אוקראינה, קייב נמצאת 100 ק"מ דרומית מזרחית לכור.

הקומפלקס היה מורכב מארבעה כורים שנבנו בין השנים 1970 עד 1983. התאונה קרתה בכור מספר 4 שנבנה רק שלוש שנים לפני כן. בעת האסון, נבנו במקום עוד שני כורים חדשים. כל כור היה בעל יכולת לספק 1,000 מגה-וואט חשמל. באותה תקופה, סיפק הקומפלקס עשרה אחוזים מתצרוכת החשמל של אוקראינה.

[עריכה] התאונה

בלילה שבין ה-25 ל-26 באפריל 1986 התבצע בכור מספר 4 ניסוי שמטרתו הייתה לבדוק את הפעולה במצב שבו אין אספקת חשמל לכור והוא פועל רק על סוללות הגיבוי. כתוצאה מאי עמידה בנהלים, תכנון שגוי והבנה לא נכונה של המצב על ידי המפעילים עלתה הטמפרטורה בכור באופן מסוכן מאוד. הכור החל ליצר כמות אנרגיה הגדולה פי עשרה מכמות האנרגיה המיוצרת במצב רגיל. כתוצאה מכך הותכו מוטות הדלק ולחץ הקיטור עלה עד כדי כך שהוא גרם לפיצוץ. הפיצוץ ריסק את כיפת הכור ואת גג המבנה. כתוצאה מכך נחשפו לאוויר חלקים בכור והתלקחה שריפה שפיזרה את החומרים הרדיואקטיבים. בגלל חיסכון בעלויות הבניה, לא נבנתה שכבת ביטחון בין כיפת הכור לגג המבנה כפי שנהוג בכורים מערביים, שהייתה מונעת את השריפה.

על פי ההערכות, כמות הנשורת הרדיואקטיבית ששוחררה הייתה גדולה פי 30 מהכמות ששוחררה מהטלת הפצצות הגרעיניות הראשונות על הערים הירושימה ונגסאקי שביפן בסיום מלחמת העולם השנייה. הנשורת הזו התפזרה עם הרוח לכיוון אזורים אחרים באוקראינה, רוסיה, בלארוס, ושבדיה. סך הכול זוהמו באופן חמור אזורים שבהם גרו 200,000 תושבים.

הממשל של ברית המועצות ניסה להשתיק ולהעלים את התקרית, והתקרית נודעה לראשונה במערב רק בעקבות מדידות קרינה חריגות בשבדיה. ימים ספורים אחר כך, כשכבר התגלו ממדי האסון, השלטונות עוד חייבו את התושבים באזורים הנגועים להשתתף במצעד חג הפועלים שחל ב-1 במאי.

כחלק מהטיפול באזור, מלבד פינוי כל התושבים (מלבד תושבים וותיקים שהעדיפו להשאר באזור), כוסה אתר התאונה בעופרת למניעת דליפה רדיו-אקטיבית ולאחר מכן בבטון.

[עריכה] הגורמים לתאונה

הכור בצ'רנוביל נבנה תוך זלזול גמור בבטיחות. סטנדרטים של בניית כורים במערב מתבססת על עקרון של ירידה בפעילות הכור עם העלייה בטמפרטורה. עקרון זה נועד על מנת להתמודד עם התכת הליבה במקרה של עליה פתאומית בטמפרטורה (רוב הכורים במערב, כולל הכור באי שלושת המילין, בו קרתה תאונה עקב טעות אנוש, נבנו בהתאם לעקרון זה). הכור בצ'רנוביל נטה להעלות את פעילות הכור עם העלייה בטמפרטורה ומבחינה זו תוכנן באופן לקוי. בנוסף נבנה המאטם, החלק בכור האחראי על מניעה של שחרור חומרים רדיואקטיביים לסביבה במקרה של תאונה, בצורה לקויה, מה שמסביר את הנזק הסביבתי האדיר ברדיוס של מאות ק"מ. יש לציין כי תאונת צ'רנוביל לא דמתה כלל וכלל לפיצוץ פצצה אטומית, ויותר דמתה להתפוצצות של סיר לחץ, אך עקב תכולת הכור והצורה בה נבנה, נגרמה תאונה בקנה מידה גדול.

[עריכה] השפעות בריאותיות ארוכות טווח

מפה המציגה את הזיהום שנגרם על ידי צזיום-137 בבלארוס, רוסיה, ואוקראינה. ביחידות קירי למטר מרובע.

מיד לאחר התאונה, החשש בריאותי העיקרי היה מפני יוד רדיואקטיבי, בעל זמן מחצית חיים של שמונה ימים. כיום, קיים חשש מפני זיהום הקרקע בסטרונציום-90 וצזיום-137, בעלי זמני מחצית חיים של למעלה מ-30 שנה. הרמות הגבוהות ביותר של צזיום-137 נמצאו בשכבות קרקע באדמות בהן הם נקלטו על ידי צמחים, חרקים ופטריות, וכך נכנסו למארג המזון. חלק מהמדענים חושש כי הרדיואקטיביות תשפיע על האוכלוסייה המקומית בכמה דורות הבאים. השלטונות הסובייטיים החלו לפנות אנשים מהאזור מסביב לכור של צ'רנוביל 36 שעות לאחר התאונה. [2] [3] עד מאי 1986, כחודש לאחר התאונה, פונו כל התושבים שחיו ברדיוס של 30 קילומטרים מהכור – כ-116,000 אנשים. האזור זה מכונה לפעמים האזור הסגור. עם זאת, הקרינה השפיעה על אזור נרחב בהרבה מאותו רדיוס של 30 קילומטרים.

הנושא של השפעות ארוכות טווח של אסון צ'רנוביל על בני אדם שנוי במחלוקת. למעלה מ-300,000 בני אדם יושבו מחדש בגלל האסון; מילוני אנשים חיו וממשיכים לחיות באזור המזוהם. מצד שני, רוב אלו שהושפעו ספגו רמות נמוכות יחסית של קרינה; יש ראיות מועטות לעליה בתמותה, בסרטן או בהולדת ילדים בעלי מומים בקרבם; וכאשר ראיות כאלו מוצגות, אין בטחון בקיומו של קשר סיבתי לזיהום קרינתי.

מלבד המכשולים שהוצבו בידי המשטרים הסובייטיים במהלך ולאחר האסון, ייתכן כי מחקרים מדעיים מוגבלים עדיין על ידי מחסור בשקיפות דמוקרטית. בבלארוס, יורי בנדזבסקי, מדען שהטיל ספק בהערכות הרשמיות של התוצאות וברלבנטיות של הגבול המקסימלי הרשמי של 1000 Bq/kg, היה, כך נטען, קורבן של דיכוי פוליטי. הוא נכלא בין השנים 2001 ו-2005 באשמת שוחד, לאחר שפרסם בשנת 1999 דו"חות ביקורתיים כלפי המחקרים הרשמיים שנערכו על תקרית צ'רנוביל.

[עריכה] נפגעי צ'רנוביל בישראל

עם העלייה הגדולה של יהודי ברית המועצות לישראל בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 עלו לארץ יהודים רבים שחיו באזורים שהוכו בקרינה. המחלקה האפדימיולוגית בבית החולים כרמל עוסקת החל משנת 1993 בטיפול ורישום של כל החולים שנפגעו מאסון צ'רנוביל ומתגוררים בישראל.

חלק מהעולים היו אף כאלו שהיו בין הליקווידטורים (מנטרלים-liquidators), האנשים שעזרו לכבות את השריפות מסביב לכור ולכסות אותו בבטון. הערכות למספרם בארץ נעות בין 927 ל-1200 איש. מכיוון שעם עלייתם לישראל הם איבדו את כל זכויות היתר שהיו זכאים להם ברוסיה ואוקראינה, חוקקה הכנסת חוק מיוחד, "חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, התשס"א–2001" (ראו את הקישור בפרק "קישורים חיצוניים")

[עריכה] קישורים חיצוניים

• "מנטרלי אסון צ'רנוביל" דו"×— שנכתב על ידי המרכז למחקר ומידע בכנסת
• פרוטוקול ועדת העלייה והקליטה שדנה על חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל