אפולו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק באל אפולו. לערך העוסק בתוכנית לשליחת אדם לירח, ראו תוכנית אפולו.
אפולו (ביוונית: Απόλλων; תעתיק מדויק: אפולון) במיתולוגיה הרומית ובמיתולוגיה היוונית היה אל השמש, הנבואה, הרפואה והמוזיקה. הוא אחד מתריסר האלים האולימפיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיתוסים מרכזיים
[עריכה] לידת אפולו
אפולו היה בנם של זאוס ולטו ואחיה התאום של ארטמיס אלת הירח. כשגילתה הרה אשתו של זאוס כי לטו בהריון מבעלה, אסרה על לטו ללדת ביבשה או על אי. לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. אפולו נקרא גם "האל הדלי", על שם אי מולדתו. אגדה אחרת מספרת, כי הרה חטפה את איליתיה אלת המיילדות, כדי שלטו המעוברת לא תוכל ללדת. למרבה המזל נולדה ארטמיס ראשונה, וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו. על פי גרסה אחרת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו.
[עריכה] אפולו ונחש הפיתון
אפולו נקרא "האל הפיתוני", על שם נחש הפיתון אותו הרג. נחש הפיתון שחי במעיין בעיר דלפי ניסה לאנוס את לטו כשהייתה בהריון עם ארטמיס ואפולו. כיוון שהפיתון היה בנה של גאיה אלת האדמה, החליטו האלים להעניש את אפולו. אל השמש גורש מן האולימפוס למשך תשע שנים.
אפולו הפך לרועה צאן של אדמטוס מלך פראי בתסליה. אדמטוס גילה טוב לב כלפי אפולו, והאל הבטיח לאדמנטוס, כי כשיגיע זמנו למות, יוכל לבקש שאחר ימות במקומו. אדמטוס אהב את אלכסטיס, בתו של המלך פליאס. פליאס הסכים שאדמטוס יישא את בתו לאשה רק אם יצליח לנהוג במרכבה רתומה אריות, דובים וחיות יער אחרות. אפולו סייע לאדמנטוס במשימה והזוג התחתן. כשהגיע זמנו של אדמטוס למות, הסכימה אלקסטיס למות במקומו. הגיבור הרקלס הצליח למנוע את מותה ושני בני הזוג נותרו בחיים.
לאחר תשע שנים בחצרו של אדמטוס שב אפולו להר האולימפוס. הוא שינה את דמותו לצורת דולפין, גייס כוהנים מהאי כרתים שישרתו במקדשו וחזר לדלפי, שם הרג את נחש הפיתון. הוא בירך את המעיין בו התגורר הנחש, ודלפי הייתה לעיר הקדושה לאפולו. האורקל מדלפי הייתה נביאה ששאפה אדים רעילים שעלו מן המעיין, נכנסה למצב טראנס נבואי, וחזתה חזיונות. האורקל מדלפי נחשבה לנביאה החכמה ביותר ביוון העתיקה וכל דורשי האמת התאספו סביבה. אורקלים נוספים לאפולו היו בכרתים ובקלרוס.
[עריכה] אפולו וניובה
ניובה הייתה מלכת העיר תבאי אשת אמפיון. היא זלזלה באמו של אל השמש. ניובה טענה כי היא טובה מלטו, מפני שילדה שבעה בנים ושבע בנות, ולא רק זוג תאומים. בתגובה הרג אפולו את כל בניה של ניובה כשהשתתפו במשחקים אתלטיים. ארטמיס, אחותו של אפולו, הרגה את הבנות. על פי גרסה מסוימת, רק כלוריס נותרה בחיים מכל ילדיה של ניובה. אמפיון נשבע לנקום את דם ילדיו, אך אפולו הרג גם אותו. ניובה נמלטה להר סיפליון באסיה הקטנה ובכתה כל כך עד שהפכה לאבן. דמעותיה הפכו לנהר אכלואוס. זאוס הפך את כל אנשי תבאי לאבן כדי שאיש מהם לא יוכל לקבור את ילדי ניובה המתים במשך תשעה ימים. בתום תשעה ימים קברו האלים עצמם את הילדים.
[עריכה] אפולו ודפנה
יום אחד לעג אפולו לכישורי הקשתות של ארוס אל האהבה. ארוס מצידו חשב שכישורי השירה של אפולו מרגיזים. כתוצאה מן הסכסוך בין האלים, שילח ארוס באפולו חץ אהבה לדפנה, נימפת יער, בתו של לדון. הנימפות שייכות לפמלייתה של האלה הבתולה ארטמיס ונשבעו גם הן לבתולין נצחיים. לכן לא רצתה דפנה להיענות לחיזוריו של אפולו. היא ברחה ממנו וכשראתה שהוא משיג אותה, התפללה לאל הנהר פנאוס שיעזור לה. פנאוס הפך את דפנה לעץ הדפנה, שעד היום נחשב קדוש לאל אפולו. על פי גרסה אחרת אפולו לעג לקופידון, בנה של אפרודיטה אלת האהבה וקופידון שיגר באפולו חץ אהבה לדפנה ולדפנה חץ של שינאה כנגד אפולו. דפנה הייתה בתו של אל הנהר.
[עריכה] אפולו וקסטליה
נימפה נוספת אחריה חיזר אפולו הייתה קסטליה. גם היא לא נענתה לחיזוריו וברחה ממנו. במהלך מנוסתה קפצה למעיין בדלפי ליד הר פרנסוס. המעיין נקרא על שמה עד היום והיוונים חשבו את מימיו לקדושים. הכוהנות הדלפיות של אפולו נהגו להיטהר במעיין.
[עריכה] אפולו וקליתיאה
אפולו אהב את לוכותיאה, בת תמותה ובתו של המלך אורכמוס. הוא התחפש לאמה של לוכותיאה, וכך הצליח להיכנס לחדרה של הנערה. קליתיאה, אחותה של לוכותיאה קינאה באחותה. היא סיפרה לאביהן אורכמוס את האמת ואורכמוס הזועם הורה לשרוף את לוכותיאה בעודה בחיים. אפולו לא סלח לקליתיאה על בגידתה, וסירב להראות לה אהבה. קליתיאה הבוכיה מתה מצער. אפולו הפך אותה לחמניה, שתמיד פונה לאל השמש, מביטה בו, אך לא מצליחה להגיע אליו.
[עריכה] אפולו ומארפסה
מארפסה הייתה בת תמותה. אפולו ואידס התחרו על לבה. זאוס ביקש מן הנערה לבחור ביניהם. מארפסה בחרה באידס.
[עריכה] אפולו וקירנה
בת התמותה קירנה, בתו של מלך הלפיתים, ילדה לאפולו בן בשם אריסטאוס. אריסטאוס היה אל הבקר, עצי הפרי, הציד, גידול בהמות משק הבית, והכוורנות. על פי האגדה היוונית לימד אריסטאוס לבני אדם את מלאכת חביצת החמאה והכנת הגבינה. הוא גם לימד את בני האדם לצוד חיות במלכודות ורשתות, ולגדל זיתים.
[עריכה] אפולו במלחמת טרויה
במלחמת טרויה שנערכה בין היוונים לטרויאנים, סייע אפולו לעיר טרויה. הוא ירה חיצי רעל במחנה היווני והציל ממוות את איניאס, בנה של אפרודיטה וגיבור טרויה. היווני דיומדס פצע את איניאס אנושות. אפרודיטה לקחה אותו בזרועותיה, אך הוא נפל. אפולו שמע את אלת האהבה זועקת וחש לעזרה. הוא נשא את איניאס על גבי ענן ולקח אותו לפרגמון, שם ריפא את פצעיו. הקובה אשת פריאמוס מלך טרויה ילדה לאפולו בן בשם טרויליוס. האורקל חזתה שהעיר טרויה לא תובס במלחמה אם טרויליוס יחיה עד גיל 20. כדי לאפשר את כיבוש העיר, ארב הגיבור היווני אכילס לטרויליוס ואחותה פוליקסנה והרג אותם. אפולו אהב גם את קסנדרה, בתם של הקובה ופריאמוס, ואחותו-למחצה של טרויליוס בנו. אפולו הבטיח לקסנדרה את מתנת הנבואה אם תיענה לחיזוריו. הנערה דחתה אותו והוא קילל אותה שאיש לעולם לא יקשיב לנבואותיה. קסנדרה חזתה את נפילת העיר טרויה, ואכן איש לא שעה לדבריה.
[עריכה] מיתוסים נוספים
[עריכה] פולחן אפולו
אפולו היה דמות מוערצת על ידי היוונים בתחומים רבים, בהם שירה ונגינה, קשתוּת ורפואה. אל השמש, האור, ההארה, ההשכלה, והאמת. אפולו היה כעין מתווך בין האלים והאדם, הוא הכיר לאדם את רצון האלים וסייע בכיבודם. לעתים נדירות מתואר כאל אכזרי. רחמנותו כלפי בני האדם לא ידעה גבולות. הוא היה האל היווני שביכולתו לסלוח לרוצחים ופושעים אחרים, ולטהר אותם מחטאיהם.
אפולו נחשב למנהיג המוזות, תשע אלות ההשראה היווניות. כאל ההשראה, הנגינה והמוזיקה, הנבל קדוש לו. מקודשים לאפולו גם עץ הדפנה, הדולפין, הברבור, הזאב, וקשת החיצים.
מאמיני אפולו עבדו אותו בדרכים שונות. הם הביאו לו קרבנות ומנחות על גבי חצובה משולשת, סמל לכוחותיו הנבואיים. מדי ארבע שנים נערכו לכבודו המשחקים הפיתיים בעיר דלפי, שהיו שניים בגודלם וחשיבותם למשחקים האולימפיים באתונה. היו כוהנים מיוחדים בשם פיאנים, שתפקידם לשיר שירים ולנגן לכבוד אפולו.
[עריכה] שמות וכינויים
כמו לכל האלים היוונים, גם לאפולו היו שמות וכינויים רבים. כל שם מסמל תפקיד מסוים של האל או צד באישיות שלו. בין כינוייו של אפולו:
- פוֹיְבּוֹס ("הזורח") - אל השמש והאור.
- סמינתאוס ("לוכד העכברים") - אל המרפא ממגפות וממכות עכברים.
- פרנופיוס ("חגב") - אל המרפא ממכות חגבים וארבה.
- דלפיניוס ("דולפין") - כיוון ששינה את צורתו לדולפין כשחזר מן הגלות, קשור גם לעיר דלפי.
- ארכגטס ("ראש הייסוד") - אל הקולוניות היווניות.
- קלריוס ("האל המקצה אדמות") - אל הקולוניות היווניות.
- מוזגטס ("ראש המוזות") - מנהיג המוזות.
- פיתיוס ("האל הפיתוני") - על שם נחש הפיתון שהרג.
- אפוטרופאוס ("מגרש הרוע").
- ליקיאוס ("האל הזאבי").
- נומיוס ("האל הנודד") - לזכר ימיו כרועה צאן.
- קינתיוס ("האל מהר קינתוס") - מסורת מסוימת גורסת שהוא נולד שם, ולא בדלוס.
- לוקסיאס ("האל הלא ברור") - כינוי של אפולו כאל הנבואות הסתומות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אייסכילוס, נוטות החסד, אגממנון.
- ורגיליוס, אניאנס - ספר ששי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפולו |
