אפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בחברת מחשבים. לערך העוסק בחברת התקליטים, ראו אפל תקליטים.

אפל (באנגלית: Apple) היא חברה המייצרת מחשבים אישיים, מערכות הפעלה ואבזרי אלקטרוניקה בידורית. החברה שוכנת בעיירה קופרטינו בעמק הסיליקון שבמדינת קליפורניה בארצות הברית. אפל היא החברה שיצרה את המחשב האישי הפופולרי הראשון בשנות השבעים ותרמה את מערכת ההפעלה הגרפית הראשונה למחשבים אישיים בשנות השמונים. החברה ידועה בחדשנותה בתחום התוכנה והחומרה וידועה במיוחד בזכות מחשבי מקינטוש, נגני iPod שלה, וחנות המוזיקה באינטרנט iTunes.

נכון לינואר 2005 שווי השוק של אפל הוא כ-25 מיליארד דולר. היקף מכירותיה השנתיות, נכון לסוף שנת 2004 מוערך בכ-10 מיליארד דולר. לחברה כ-14,800 מועסקים, בעיקר בארצות הברית.

תוכן עניינים 1 מקור שם החברה 2 היסטוריה 2.1 המצאת שוק המחשבים האישיים 2.2 מהפכת המקינטוש 2.3 עזיבתו של ג'ובס והמהפכה השלישית 2.4 עידן הביניים 2.5 שובו של ג'ובס 2.6 עידן ה-iMac 2.7 מערכת ההפעלה 10 2.8 המהפכה המוזיקלית 2.9 מהפכת אינטל 3 הערכה וביקורת 4 מנכ"לי החברה

[עריכה] מקור שם החברה

את השם "אפל" (באנגלית, תפוח) הגה סטיב ג'ובס, ממייסדי החברה, שבאותה תקופה דגל בפרוקטריאניזם, טבעונות קיצונית המטיפה לאכילת פירות בלבד, שבניגוד לאכילת שורשים וחלקי צמח אחרים, אינה הורגת את הצמח. ג'ובס התרה בשותפיו להציע שם טוב יותר, אך כשכזה לא צץ דבק השם "אפל". גם השם "מקינטוש" (ר' להלן) מקורו בסוג של תפוח. ב-9 בינואר 2007 הודיעה החברה על החלפת שמה מ-Apple computer ל-Apple, שינוי שמצביע על השינוי שעברה החברה מיצרנית מחשבים בלבד לחברה המוכרת מגוון מוצרים, ביניהם נגני מוזיקה אישיים וטלפונים סלולריים מתקדמים.

[עריכה] היסטוריה

אפל נוסדה ב-1 באפריל 1976 על-ידי סטיבן פ. ג'ובס וסטיב ווזניאק. ווזניאק היה האקר אלקטרוניקה שעבד משנת 1975 בחברת HP וסייע לידידו ג'ובס (השניים היו ידידים כבר משנת 1971) בעיצוב משחקי וידאו עבור אטארי.

ווזניאק גילה עניין בבניית מחשב אישי ובכתיבת גרסת בייסיק עבורו, ואף עשה נסיונות ראשונים לבנות מחשב כזה. באותה תקופה, כל המחשבים האישיים לא יוצרו בייצור המוני אלא נבנו באופן עצמאי על ידי חובבי מחשבים.

ג'ובס, ידידו של ווזניאק, גילה עניין בפוטנציאל המסחרי של בניית מחשבי חובבים כאלו והצליח לעניין את ווזניאק בבנייה ומכירה של מחשב כזה. ג'ובס פנה לחנות מחשבים מקומית ובעליה אמר כי אם יצליחו השניים לבנות מחשב כזה, הוא יוכל למכור 50 מחשבים כאלו ולשלם להם 500 דולר למחשב.

[עריכה] המצאת שוק המחשבים האישיים

המחשב הראשון שהרכיב וויזניאק התייחד בשימוש במסך טלוויזיה לתצוגה, בשונה ממחשבים אחרים שלא הייתה להם תצוגה כלל. לדגם Apple I היה גם קוד הרצה ב-ROM שאפשר עליה קלה יותר של המחשב ובעקבות התעקשות בעל החנות לו מכרו את המחשבים הוסף גם ממשק שאפשר טעינה ושמירה של תוכנות מקלטת. המחשב היה פרימיטיבי עד מאוד, בתקני זמננו אנו, אך הורכב ממספר קטן להפליא של חלקים והקנה לווזניאק שם כמעצב מחשבים.

ביחד עם ידיד שלישי, רונלד ויין, החלו השלושה לבנות את המחשבים. ג'ובס היה אחראי להשגת החלקים הדרושים (בכל דרך שהיא) ואילו וויזניאק וויין היו אחראים על מלאכת ההרכבה. העבודה נשלמה ביוני, וכמובטח, הם קיבלו את התשלום עם האספקה. השלושה הצליחו למכור מאתיים מחשבי Apple I ביוני 1976.

ווזניאק המשיך מייד לתכנן דגם חדש ומתוחכם יותר, בהתבסס על הכסף שהרוויחו ממכירת הדגם הראשון. דגם ראשון של המחשב המורחב והמעודכן, שקיבל את השם Apple II, הוצג בתערוכת מחשבים של החוף המערבי באפריל 1977. השיפור העיקרי בדגם זה היה ממשק טלוויזיה מעודכן, שכלל את התצוגה בזכרון ואפשר לא רק תצוגה של מלל פשוט אלא גם גרפיקה ומאוחר יותר צבע. ג'ובס, מצידו, דחף לעיצוב המארז והמקלדת, על בסיס הרעיון שהמחשב צריך להיות שלם ומוכן להפעלה ישר מתוך הקופסה -- רעיון שהיה זר וחדש לחלוטין לעולם המחשבים של התקופה.

בניית מחשבים כאלו הייתה עניין יקר וג'ובס החל מחפש מישהו שיסייע לחברה. ויין, שחווה יוזמה עסקית כושלת מספר שנים קודם לכן עזב את החברה וג'ובס נפגש עם מייק מרקלה שחתם עמו על הלוואה של רבע מליון דולר והשלושה הקימו את אפל ב-1 באפריל 1976.

עתה משהיה בידם הכסף ועיצוב חדש למארז, היו השניים מוכנים לצאת לדרך ובשנת 1977 הוציאו את Apple II, הנחשב בדרך כלל למחשב שברא את שוק המחשבים האישיים הביתיים. דגם Apple II נמכר במהלך השנים במליוני יחידות, זכה למספר צאצאים (כמו Apple IIe ו-Apple IIgs) ולשפע חיקויים. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, נמכרו "תואמי אפל" לא פחות משנמכרו מחשבי אפל מקוריים עם סמל התפוח.

ההצלחה העצומה של Apple II סייעה ביד אפל להגיע להנפקה לציבור בשנת 1980, כשהיא הופכת את ראשי החברה ורבים מעובדיה הראשונים למליונרים.

[עריכה] מהפכת המקינטוש

ערך מורחב – מקינטוש

בתחילת שנות השמונים ניצבה אפל מול תחרות גוברת. המתחרה הראשית הייתה יבמ, השם הגדול של עולם המחשוב באותם שנים. דגם PC (ראשי תיבות של "מחשב אישי") של יבמ השתמש במערכת ההפעלה DOS שקיבלה יבמ מחברת מיקרוסופט ובזכות שמה של יבמ נתן לגיטימציה לשימוש במחשב אישי באופן נרחב בעסקים. הפיסי (PC) השתלט על שוק המחשוב השולחני בחברות הגדולות.

אפל חתרה להוציא דגם חדש של המחשב המצליח שלה, Apple III, אך הוצאתו נתקלה בבעיות תכנוניות (חימום יתר). לבד מזאת, היה ברור כי מחשב "פשוט", גם אם הוא טוב מזה של יבמ, לא יספיק כדי להמשיך ולהתחרות עם "הענק הכחול" בתחום העסקים הגדולים.

ג'ובס החל ממקד את מאמציו במידה הולכת וגוברת ביוזמה בכיוון אחר לחלוטין. בדצמבר 1979, בעקבות עידוד של עובדים כמו ג'ף ראסקין וביל אטקינסון הוא ביקר במעבדות פארק של חברת זירוקס. ענקית מכונות הצילום עצמה לא גילתה עניין רב ביוזמות ובהמצאות שנבראו במעבדות פארק. ג'ובס חשב אחרת. הוא ראה שם מחשב נסיוני שהציעה תצוגה גרפית ומבוססת צלמיות ("אייקונים") והחליט כי על אפל לבנות מחשב כזה ואף מתקדם יותר שיהיה מחונן בממשק משתמש גרפי, איקונים, מכתבה, עכבר מחשב, תכנות מונחה עצמים ורישות.

ג'ובס הקים שתי קבוצות מתחרות באפל: האחת ייצרה את מחשב "ליסה" והשנייה את מקינטוש. למרות מחאותיהם של חוקרי פארק (שרבים מהם, כמו לארי טסלר, עברו לבסוף לעבוד באפל) העניקה זירוקס לתכנתיה של אפל שלושה ימי גישה למתקני פארק בתמורה למכירת מליון דולר של אפל (בערך 18 מליון דולר בערכים של היום).

אפל הפיקה מן הביקור את מה שזירוקס לא הייתה מוכנה להפיק. בינואר 1983 הוציאה אפל את "ליסה" במחיר של 10,000 דולר. הדגם ללא ספק הקדים את זמנו, אך היה יקר מדי להפוך למחשב נפוץ. מכירת המחשב הופסקה בשנת 1986.

ג'ובס, שפרויקט "ליסה" נלקח ממנו באמצע הפיתוח, התמקד בינתיים בפרויקט המקינטוש, שהיה אמור בתחילה להיות "ליסה זולה". המחשב יצא לאור בשנת 1984, כשאת השקתו מלווה תשדיר פרסומת מפורסם בשם 1984, על פי "1984" של ג'ורג' אורוול. הפרסומת רמזה לכך שהמקינטוש ישחרר את המחשוב ואת המידע מעריצותם של הטכנוקרטים ויבמ. במקביל, בראה אפל את הרעיון של אוונגליזם מקיסטי. הדימוי רב העוצמה של המק ורעיון האוונגליזם (שהגה עובד אפל גאי קאוואסאקי) עתידים להיות בעלי חשיבות לעתידה של החברה.

[עריכה] עזיבתו של ג'ובס והמהפכה השלישית

באפריל 1983, זמן מה לפני הוצאת המקינטוש, הצליח ג'ובס לשכנע את ג'ון סקאלי, נשיא פפסי, לבוא ולכהן כנשיא ומנכ"ל באפל. המשפט המפורסם בו שכנע את סקאלי היה: "האם אתה רוצה למכור מים ממותקים כל חייך, או שאתה רוצה לשנות את העולם?" סקאלי בחר לשנות את העולם.

זמן לא רב אחרי כן, הצטער ג'ובס על כשרון הפיתוי שלו. בגיבוי דירקטוריון החברה דחק אותו סקאלי בהדרגה מן החברה, עד שהביא לעזיבתו בשנת 1985. ג'ובס הקים חברת מחשבים חדשה בשם "נקסט" ורכש מהבמאי ג'ורג' לוקאס את חטיבת האנימציה שלו כדי ליצור חברת אנימציה בשם פיקסר.

למרות שהמקינטוש ("מק") קרטע בשנתיים הראשונות אחרי הוצאתו, היה ברור לאפל כי עליו תקום או תפול החברה. המחשב החדשני היה יקר מכדי לקנות לאפל מקום בשוק העסקי או בשוק הפרטי. נדרש לו שוק חדש לגמרי.

בשנת 1987 הוציאה החברה מדפסת לייזר, שבאמצעות שפת פוסטסקריפט שפיתחה חברת אדובי אפשרה הדפסה נאמנה למוצג על המסך. תוכנה חדשה למקינטוש בשם "פייג'מייקר" (של חברת "אלדוס") אפשרה לעמד את המלל בצורה מדויקת באמצעות המק. השילוב בין המק, תוכנת העימוד ומדפסת הלייזר אפשר עיצוב, עימוד והדפסה באיכות דפוס או כמעט באיכות דפוס היישר מן המחשב האישי. אפל גילתה את קהל היעד למקינטוש: מעצבים, גרפיקאים ואנשי דפוס.

המק שלט בשוק שברא ביד רמה והרחיב אותו בשנים הבאות לתחומים נוספים. בזכות חידושים ששילבה אפל בדגמי מקינטוש, שימשו מחשבי המקינטוש מרכיב מרכזי במהפכות "שולחניות" דומות בתחום עריכת הסרטים והמוזיקה. שליטה זו אפשרה לאפל להמשיך לגבות מחירים גבוהים עבור מחשבי המקינטוש, כשהיא סמוכה ובטוחה כי לקהל היעד שלה אין למעשה חלופה ממשית למחשביה. המק הפך מזוהה למשך שנים ארוכות עם יצירתיות ואנשים יצירתיים.

[עריכה] עידן הביניים

עידן סקאלי באפל אופיין בנסיון להפוך את החברה מכנופיית שודדי ים יצירתיים לחברה ככל החברות. סקאלי פיצל את החברה לחטיבות שונות, שבתוכן חטיבות משנה, עם מגוון רחב מאוד של דגמי מחשב המכוונים לקהלי יעד שונים ותחת שמות שונים. לדוגמה, בשנת 1991 שיווקה אפל מחשבים על בסיס 6 מארזים שונים (קלאסי, פיצה, רחב (IIfx), מרובע (IIci), עומד קטן (קוואדרה 700), ועומד גדול (קוואדרה 900)) ובשנת 1993 הוציאה לא פחות מ-25 דגמים שונים במגוון מארזים. אפל עדיין נהנתה מרווחים, בעיקר בזכות הרווח השולי הגבוה שלה, אך כאשר אלו החלו לרדת, החלה החברה להפסיד במהירות.

השפעה נוספת של תקופתו של סקאלי הייתה שחיקה הדרגתית אך מוחשית של חטיבת הפיתוח באפל. שפע המזומנים בחברה בסוף שנות השמונים ותחילת השנות התשעים אפשר לחברה ליזום מספר גדול של פרויקטים, שחלק גדול מהם היה בעל ערך מסחרי מפוקפק, ושרובם לא הניבו תוצאות בעלות ערך עבור אפל.

עם זאת, תקופתו של סקאלי הניבה גם פיתוחים רבי ערך באפל. החברה כוננה חיבוריות ברשת מקומית (Daisy Chain), מחשוב ב-32 ביט, את המחשב הנייד השימושי הראשון (כולל רוב המאפיינים המשמשים במחשבי מחברת עד היום), תקן "חבר והפעל", טכנולוגיית קוויקטיים להקרנת סרטים, שילוב כונן תקליטורים במחשב, ואת מחשב כף היד הראשון, "ניוטון". סקאלי היה זה שטבע את שמו, "עזר דיגיטלי אישי", PDA.

אחרי עזיבתו של סקאלי את החברה ירש את מקומו מייקל ספינדלר (מוצאו גרמני והגיית שמו המקורית: מיכאל שפינדלר). בתקופתו עברה אפל לדור הבא של המעבדים, PowerPC. מעבדים אלו, שהיו יוזמה משותפת של אפל, יבמ ומוטורולה, שימשו את אפל עד למעבר לארכיטקטורת אינטל בין 2005 ל2006. ההישג הטכני שמאחורי המעבר היה מרשים ביותר. אפל הצליחה לעבור למעבד שונה לחלוטין מזה ששימש אותה קודם, תוך שימוש תאימות כמעט מלאה עם התוכנות הישנות. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה עד היום שמעבר כזה בין מעבדים בוצע בהצלחה.

ספינדלר, שהיה ידוע בכינויו "הדיזל", חתר במהלך תקופת כהונתו במלוא הקיטור למיזוג (כלומר, מכירה) של אפל עם יבמ, סאן או פיליפס. תפישתו של דירקטוריון אפל באותה תקופה, כמו גם זו של רבים ממבקריה של אפל, הייתה שאפל נדונה להיעלם והברירה היחידה העומדת רשותה היא היבלעות בתוך חברה אחרת.

הוצאת "חלונות 95" על ידי מיקרוסופט בשנת 1995 קיזזה את היתרון שהיה למערכת ההפעלה של אפל ועידן הרווחים הגדולים תוך כדי ניהול בלתי יעיל חלף מן העולם. יוזמה אחרת שנוצרה בזמנו של ספינדלר התבררה אף היא ככשלון משמעותי. ספינדלר יזם תוכנית "תואמים", שבה העניקה אפל רישוי לחברות אחרות לייצר תואמי מקינטוש. המטרה הייתה להרחיב את שוק המק, באמצעות יצרניות שיוכלו ליצור מחשבים תואמי מקינטוש בעלות זולה יותר. בפועל, התחוללה "קניבליזציה" של שוק המק, כאשר יצרניות התואמים פועלות כמעט באופן בלעדי בתוך השווקים המסורתיים של אפל, ומכרסמות בהכנסותיה.

ספינדלר כשל במאמצי המיזוג שלו והוחלף בפברואר 1996 בגיל אמיליו, המנכ"ל המצליח של National Semiconductor. ככל הנראה, נבע כשלונו מהיסוס של רוב הרוכשים הפוטנציאליים, שהעריכו כי אפל נדונה להיעלם וכי ניתן יהיה לרכוש את הטכנולוגיות שלה בתוך זמן לא רב במחירי מחסן גרוטאות.

גיל אמיליו מתאר בספרו "בקו האש: 500 הימים שלי באפל" את המצב העגום של החברה כאשר נכנס לתפקידו: החברה סבלה ממחסור בכסף ובמזומנים, ממוצרים באיכות נמוכה, היעדר אסטרטגיה להעברת מערכת ההפעלה של המק לדור הבא (גילה של המערכת כבר ניכר בה בנקודה זו), פיצול אינסופי לחטיבות וחטיבות משנה, מנהלים הפועלים כאילו בנחלות אישיות משלהם, כשכל שבב חטיבה חותרת ליישום מטרות משלה, ועל הכל, רוח נכאים וציפיה להתפוגגות והבלעות.

אמיליו החל לפעול במרץ לקיצוץ עלויות. הוא הפחית את מספר העובדים בשליש, ביטל כמה פרויקטים (ובראשם פרויקט הדור הבא של מערכת ההפעלה, קופלנד), והחל מגשש אחר מערכת הפעלה לרכישה מחברה אחרת. אפל ספגה הפסדים עצומים, כולל הפסד של 708 מליון דולר ברבעון השני של 1997 ואמיליו הואשם, וככל הנראה בצדק, בהיעדר כריזמה וכשרון שיווקי -- שתי מגרעות חמורות בחברה הבנוייה על "רוח לחימה" כמו אפל.

האפשרות המרכזית שעמדה בפניו לרכישת מערכת הפעלה הייתה BeOS שפותחה על ידי חברת Be. מנכ"ל Be, ז'אן-לואי גאסה (בכיר לשעבר באפל) דרש 200 מליון דולר. אפל הציעה 125 מליון. גאסה היה משוכנע שלאפל אין חלופה אחרת, ולא היה מוכן להתפשר. בנובמבר 1996 פנה אמיליו לסטיב ג'ובס, מנכ"ל חברת "נקסט", נשבה בקסמו וב-4 בפברואר 1997 רכשה אפל את "נקסט" תמורת 427 מליון דולר, הרבה יותר ממה שגאסה דרש.

[עריכה] שובו של ג'ובס

בתוך זמן קצר התברר לאמיליו שהחלטתו לרכוש את נקסט הייתה שגויה, מבחינתו האישית לפחות, ממש כמו החלטתו של ג'ובס לגייס את ג'ון סקאלי 14 שנים לפני כן. ג'ובס, שהצטרף לחברה כ"יועץ" ללא תשלום, היה אדם שאפתני מדי וכריזמטי מדי והיה לו גם "עניין לא סגור" באפל. בתוך חמישה חודשים מצא את עצמו אמיליו מודח מהחברה.

ג'ובס היה מודע לכך שמתכנתיה של אפל יידרשו לזמן רב כדי ללמוד ולהפוך את מערכת ההפעלה שמכר לאפל כמערכת ההפעלה העתידית של החברה. בזמן הביניים, הוא החליט להמשיך ולפתח את מערכת ההפעלה הישנה של אפל, תוך הטמעת אלמנטים מ"קופלנד" שבוטלה. כהרגלו, הוא גם ידע להפוך את ההכרזות על העדכונים במערכת לחגיגה מרשימה, אף כי רוב התוספות היו בעלות חשיבות מינורית.

צעד חשוב עוד יותר היה החזרת האמון באפל לעובדיה, משקיעיה והמקינטושאים הנאמנים. בתערוכת מקוורלד בבוסטון הוא הכריז בצעד יוצא דופן על "ברית" בין אפל למיקרוסופט, שבמסגרתה השקיעה מיקרוסופט 150 מליון דולר במניות חסרות זכויות הצבעה של החברה , שילמה סכום לא ידוע (ככל הנראה 800 מליון דולר כפיצוי על הפרת זכויות יוצרים וקוד מקור) והתחייבה לחמש שנים לפחות של פיתוח ערכת אופיס למקינטוש. (מיקרוסופט מכרה בסופו של דבר את מניות אפל שרכשה ברווח ניכר, כמה שנים לאחר מכן). אפל, בתמורה, הפכה את "אינטרנט אקספלורר" לדפדפן ברירת המחדל על המק. התוצאה הייתה שכבר בינואר 1998 יכול היה ג'ובס להכריז על רווח רבעוני צנוע לאפל. אחרי שנות אימה והפסדים, הרווח נראה כמעט כנס.

צעד משמעותי נוסף שנקט ג'ובס היה ביטול כמעט מיידי של תוכנית ה"תואמים", שגרמה לאפל לדמם מכירות והכנסות לטובת מוטורולה ובמיוחד פאור קומיוטינג, יצרנית התואמים הטייוואנית. במקום, הכריז ג'ובס על פרויקט "חנות בתוך חנות" בתוך חנויות CompUSA. במקביל, המשיך ג'ובס את הליך צמצום מספר הדגמים שבו החל אמיליו, כך שכחצי שנה אחרי חזרתו לאפל נותרו למעשה רק שלושה דגמים עיקריים. גם רוב פרויקטי התוכנה, העזר הידני "ניוטון" בוטלו, מכשיר eMate וקונסולת Pippin בוטלו.

[עריכה] עידן ה-iMac

ערך מורחב – iMac

איש לא ידע אם אפל תשוב ותזכה להצלחה תחת הנהגתו של ג'ובס. לכל היה ברור, עם זאת, כי המוצרים שלה יהיו מעתה ואילך מעוצבים להפליא. ג'ובס לא איחר להוכיח זאת.

במאי 1998 הוציאה אפל שני דגמי מחשבים חדשים, מחשב המחברת פאור-בוק ומחשב "All in one" בשם אי-מק (iMac). מחשב המחברת החדש של אפל היה פאר העיצוב, וגרם באחת לכל דגמי מחשבי המחברת הקיימים, כולל אלו של אפל, להיראות מיושנים להפליא.

תשומת לב גדולה בהרבה משך האי-מק. המחשב שבר שתי מוסכמות בעולם המחשוב האישי: הוא כלל שילוב צבעים של כחול ולבן והמעטפת שלו (כולל העכבר והמקלדת) הייתה שקופה. האי-מק היה פריצת דרך עיצובית, גם בהתנערו מצבעי הבז' והאפור המקובלים במחשבים אישיים וגם במראה ה'אופנתי' שלו. זו הייתה הפעם הראשונה שמחשב אישי הוצג לא רק כמכשיר שימושי, אלא גם כמותג ומוצר אופנתי.

האי-מק היה להצלחה אדירה והפך עם הזמן לדגם המחשב הנמכר ביותר של אפל מאז ומעולם. עשרות החיקויים שנוצרו לו על ידי יצרניות מחשבים אחרים נכשלו ברוב המקרים.

עבור שוק המקינטוש טמן האי-מק שתי בשורות נוספות. הראשונה הייתה הפנייה הברורה והחד-משמעית של אפל לשוק הצרכני. המק היה תמיד "מחשב לטמבלים" -- כזה שלא נדרשת הבנה גדולה במחשבים כדי להשתמש בו, אך מחירו היה תמיד הרבה מעבר להשגתם של רוב הצרכנים האי-מק, גם בשמו (שרימז לשימוש באינטרנט), גם בעיצובו, וגם במחירו (פחות מ-1,300 דולר -- פריצת דרך מבחינת מחירי דגמי מקינטוש) הצביע על כך שאפל מתכוונת לפנות מעתה קודם כל לשוק הצרכני ובמידת האפשר, לזה של משתמשי פיסי.

בשורה שנייה עבור משתמשי המק הייתה השימוש שעשה המחשב החדש ביציאות USB. תקן זה עוצב במידה רבה בהשראת יציאות ה-ADB של אפל, אך בניגוד להן לא היה תקן ספציפי וייחודי של אפל אלא כזה המקובל בכל עולם המחשבים. מכאן ואילך, הקפידה אפל על שימוש ברכיבים ויציאות סטנדרטיים. הדבר שחק אמנם את ייחודיות המק, אך הבטיח לו תאימות עם כמעט כל ההתקנים החיצוניים הרגילים בשוק כמו מדפסות, סורקים, וכדומה.

בתמונה משמאל מוצג לראשונה האיימק הראשון, מופיע על המסך הכיתוב "(hello (again", אותו הכיתוב שהיה כשהציגו את המקינטוש הראשון בשנת 1984.

[עריכה] מערכת ההפעלה 10

ערך מורחב – OSX

השנים הבאות הניבו שורת דגמים חדשים של מחשבי מקינטוש כמו iBook (המחשב עם הידית), פאור-מקינטוש כחול-לבן ואחר כך גרפיט, הקוביה, ואחרים. אפל יצרה חגיגה דו-שנתית (מדי תערוכת מקוורלד) שבה הפיקה מוצר חדש ואופנתי. אבל החגיגה לא הצליחה להסוות את העובדה שהמשתתף החשוב ביותר נעדר ממנה: לאפל עדיין לא הייתה מערכת הפעלה חדשה ומערכת ההפעלה הקיימת, למרות תהילת העבר וקלות השימוש בה, הייתה כבר כמעט בת עשרים.

בראשית שנת 2001 הוציאה אפל את מערכת ההפעלה 10: מערכת הפעלה מודרנית, מבוססת יוניקס. מתחת למכסה, קפצה אפל עם מערכת ההפעלה החדשה בחזרה לחזית הטכנולוגית. מעל למכסה, היה ממשק משתמש גרפי יפהפה, אף כי לעתים אידיוסינקרטי, שהעמיד את אפל פעם נוספת הרבה לפני מתחרותיה, ובמיוחד מערכת ההפעלה "חלונות". באותה הזדמנות, הכריזה אפל גם על מוצר חדש: נגן MP3 בשם אי-פוד (iPod), שנועד להפוך שמיעת מוזיקה על המק לקלה ופשוטה יותר. באותה עת, לא ייחסו לו רבים משמעות מעבר לכך.

[עריכה] המהפכה המוזיקלית

ב-23 באוקטובר 2001 הכריזה אפל באופן מפתיע על כניסה לשוק נגני ה-MP3 עם נגן חדש בשם אי-פוד. בניגוד לרוב מתחריו, שהסתמכו על כרטיסי זכרון פלאש השתמש הנגן הקטן והמעוצב של אפל בדיסק קשיח קטן בנפח של 5 גיגהבייט שאפשר אכסון של עד 1,000 שירים. הנגן יועד רק למחשבי מקינטוש.

למרות תגובות ראשוניות פושרות, בתוך תקופה קצרה, התברר לאפל שבידיה מוצר מצליח. העדות הטובה ביותר לכך הייתה העובדה שבשוק הופיעו שפע עזרי תוכנה שנועדו לעקוף את מגבלת חיבור האי-פוד למק בלבד ולאפשר חיבורו למחשבי "חלונות".

ביולי 2002 הכתה אפל ארבע פעמים. היא הכריזה על הוצאת גרסאות פיסי של אי-פוד, הוציאה גרסה לחלונות של נגן אי-טיונז שלה והוציאה שני דגמים חדשים ומרשימים של הנגן. המגבלה היחידה שנותרה הייתה הצורך בחיבור FireWire למחשב, חיבור סטנדרטי בכל מקינטוש, אך נדיר הרבה יותר על מחשבי פיסי.

במקביל, המשיכה אפל לשפר את מערכת ההפעלה 10, עם הוצאת גרסה 10.1.5 וביולי 2002 גרסה 10.2 (המכונה "יגואר"). עם הוצאת גרסה זו, שכללה שיפורים משמעותיים בתפקוד המערכת והוספת תכונות חדשות, החל מעבר מהיר של משתמשי המק ומפתחי המק למערכת ההפעלה החדשה. ג'ובס הכריז באותה נקודה על "מותה" המטאפורי של מערכת ההפעלה הישנה, לפחות מנקודת מבטם של המפתחים. עד סוף שנת 2003, הפכה מערכת ההפעלה החדשה למועדפת על רוב משתמשי המק.

עוד באותה תקופה, בנתה אפל בהדרגה את מה שכינתה "מרכז החיים הדיגיטלי": ערכות תוכנה הממוקדות באפשרויות כמו נגינת מוזיקה, עריכת סרטים פשוטה וקלה, עריכת מוזיקה, צריבת DVD, עריכת תמונה פשוטה, וכדומה. בשכבה שמעל, בנתה אפל גם שורה של תוכנות שנועדו לבעלי מקצוע בעריכת מוזיקה, עריכת סרטים ואפקטים מיוחדים.

אפל גם פתחה בהליך מתמשך שורה ארוכה של חנויות אפל ייעודיות, תחילה בארצות הברית ומאוחר יותר גם ביפן ובאירופה. חנויות אלו הניבו בהדרגה כעשרה אחוז מהכנסותיה של החברה. כיום ישנן כמאה חנויות כאלו, רובן בארצות הברית.

במרץ 2003 הוציאה אפל גרסה של אי-טיונז (iTunes) שהפכה את התוכנה גם לחנות. כלומר, התוכנה אפשרה לבצע רכישה והורדה של שירים באמצעות התוכנה משרתי החברה. הרעיון עצמו לא היה חדש כמובן, אך אפל שילבה שני חידושים משמעותיים: ראשית, החברה אפשרה לבצע את כל תהליך הרכישה באמצעות התוכנה, בלי להזניק דפדפן ולגשת לאתר. שנית, אפל הדגישה שמדובר במכירה של שירים, לא בתוכנית מנויים או חכירה זמנית. באוקטובר 2003 פתחה החנות את שעריה גם למשתמשי פיסי.

פתיחת אי-טיונז ואי-פוד גם למשתמשי פיסי הביאה לעליה משמעותית בקצב המכירות. אי-פוד, למשל, נמכר במליון מכשירים ב-20 החודשים הראשונים לקיומו. ברבעון האחרון של שנת 2004 מכרה אפל 4.5 מיליון מכשירי אי-פוד. מכירות השירים באי-טיונז הגיעו עד אוקטובר 2003, מועד יציאת גרסת הפיסי של החנות, למעט יותר מעשרה מליון. בשנה שאחרי כן נמכרו כבר 150 מליון שירים. בחודשיים שעד סוף שנת 2004 הגיע קצב הרכישה לכ-25 מליון שירים לחודש.

באופן מתוכנן או לא, שינו אי-פוד ואי-טיונז את אפל. באופן חריג עבור חברה שייצגה במשך שנים את המיעוט המקינטושאי, ניצבת אפל היום בעמדת מוביל השוק. כ-85 אחוז מכלל הנגנים מבוססי הדיסק הקשיח הנמכרים בשוק הם אי-פודים. כ-70 אחוז מכלל השירים הנמכרים באינטרנט הם של אי-טיונז.

הצלחה זו מרשימה במיוחד משום שהתרחשה בשוק תחרותי מאוד. בשוק חנויות המוזיקה פעילות היום כ-150 חנויות ולמרות נבואות כי גורמים כמיקרוסופט או וול-מארט ישתלטו על השוק עם כניסתן אליו, הדומיננטיות של אפל בשוק דווקא הלכה וגברה. התמונה בולטת עוד יותר בשוק הנגנים. גם כאן, רבים סברו כי חברות כקריאייטיב ולבטח סוני או דל שהצטרפו לשוק ינגסו בנתח השוק של אפל. בפועל, השתלטה אפל באותה תקופה כמעט לחלוטין על שוק הנגנים מבוססי הדיסק. בראשית ינואר 2005 הכריזה אפל גם על נגן חדש, מבוסס כרטיסי פלש, שלפי דיווחים ראשוניים זוכה להצלחה גדולה ועשוי להגדיל את נתח השוק שלה עוד יותר.

לבד מהתוספת הנכבדת להכנסות החברה (ברבעון הראשון של שנת 2005 היוו המכירות בשוק המוזיקה 40 אחוז מהכנסות החברה), מחוללת המהפכה המוזיקלית גם שינוי באופייה. מחברה העוסקת בייצור מחשבים, מערכות הפעלה ותוכנה הפכה אפל לחברה שחלק נכבד מהכנסותיה מגיע ממכירת מכשירים אלקטרוניים ומחנויות מקוונות.

המהפכה הפנימית הגיעה לשלב כזה שדגם האי-מק האחרון של אפל, משנת 2004 חיקה במראהו את האי-פוד, ואפל אף השתמשה בסיסמה: "מחשב מהאנשים שהביאו לכם את אי-פוד". התוצאה: מכירות הדגם הכפילו את עצמן ברבעון האחרון של שנת 2004. בראשית 2005 הוציאה אפל דגם חדש של מחשב, Mac Mini, שתמחורו הוא התוקפני ביותר בתולדותיה של אפל ויורד בפעם הראשונה מקו 500 הדולרים. המטרה המוצהרת של הורדת המחיר היא לנצל את "אפקט ההילה" של אי-פוד, כדי לשכנע משתמשי מחשבים בעלי אי-פוד לטעום מן התפוח המוזל של אפל.

[עריכה] מהפכת אינטל

בהודעה מפתיעה ביותר, ב-6 ביוני 2005 הודיעה אפל על מעבר למעבדים של חברת אינטל. מעבר זה נותן למחשבי אפל כוח חדש בתחומי השליטה של מחשבי IBM PC ותואמיהם, ומאפשר הפעלת מערכת חלונות (על כל יישומיה) על גבי מחשבי מקינטוש במקביל למערכת ההפעלה של אפל וכן העברת קלה של נתונים ממערכת למערכת.

לאחר ששככה הסערה סביב ההודעה על המהפך, הסתבר שיישום המעבר לא היה מיידי, אולם כבר כיום נמכרים רוב סוגי המחשבים עם המעבדים החדשים ובקרוב תפסיק אפל למכור מחשבים עם המעבדים הישנים.

[עריכה] הערכה וביקורת

אפל היא חברה חריגה בתעשיית המחשבים, גם ב'מנטליטה' שלה (כניסוחו של פרננד ברודל) וגם בדגם העסקי שלה.

בניגוד לחברות אחרות בתחום, אפל משתמשת בדגם עסקי משולב אנכית, בו היא מייצרת את המחשב, מערכת הפעלה ותוכנות מרכזיות לשימוש במחשב. דגם כזה היה נפוץ יותר בימי בראשית של עסקי המחשבים, אך עם חלוף השנים נעלם לחלוטין מתחום המחשוב האישי. אפל ממשיכה לדבוק בדגם זה, מה שנוגד את 'ההגיון המקובל' בתחום, אך ככל הנראה הולם את הגיונה של אפל -- החברה קיימת כמעט שלושה עשורים ומרוויחה כמעט לכל אורך הדרך.

אפל התאפיינה לאורך השנים במנטליות 'מסוגרת' שנטתה לבסס את מחשבי ותוכנות החברה על טכנולוגיות שהומצאו או פותחו באפל עצמה, תוך הסתייגות מטכנולוגיות שלא נוצרו על ידה. אפל הצליחה לבסס כמה תקנים תעשייתיים על אלו שפיתחה או קידמה בעצמה, כמו למשל הדיסקט (3.5 אינץ'), תקן הפונטים TrueType ותקן סקאזי, אך תקנים אחרים, ובמיוחד ADB הותירו את מוצריה מבודדים. גישה זו נעלמה במידה רבה בסוף שנות התשעים ועם הוצאת מערכת ההפעלה 10. אפל ביססה את מערכת ההפעלה על ליבת קוד פתוח בשם דרווין והצליחה לקדם תקנים רבים שבהם עשתה שימוש רחב ראשונה (לדוגמה, USB, Wi-Fi) או כאלו בהם הייתה המציאה את התקן (כמו ZeroConf או FireWire וכמובן ממשק המשתמש הגרפי, עכבר המחשב ודומיהם).

מאפיין ייחודי נוסף של אפל הוא היחס הרגשי והמיוחד של משתמשי מחשביה אל החברה, סטיב ג'ובס והמחשבים עצמם. רבים כינו יחס זה "פולחני" או קרוב לפולחני. משתמשי מקינטוש רבים מדברים על המחשב שברשותם במונחים של "אהבה" ובוראים עבורו כינויי חיבה, משתמשים במדבקות המצורפות למחשב על כלי הרכב שלהם, עוסקים בשכנוע כמעט אובססיבי של משתמשי פיסי לעבור להשתמש במקינטוש, וכן הלאה. ג'ובס עצמו נהנה מיחס הקרוב להערצה מצד משתמשי מק, במיוחד באירועים כמו כינוסי מקוורלד

ובנאומי הפתיחה, שם הוא מפעיל את "שדה עיוות המציאות" הנודע שלו (היינו, כריזמה).

אף שניתן לצפות ליחס רגשי מסוים מצד בני אדם למכשירים בהם הם עושים שימוש תכוף, מה שמבליט במיוחד את "פולחן" אפל והמקינטוש הוא ההיעדר הכמעט מוחלט של יחס רגשי חיובי כלפי מוצרי מתחרותיה. עובדה זו מעידה, ככל הנראה, שלפולחן אפל יש בדרך כלל סיבות טריוויאליות יותר, הקשורות באיכות מוצריה או, לכל הפחות, בהיעדר איכות כזו אצל מתחרותיה.

[עריכה] מנכ"לי החברה

• 1977-1981: מייקל סקוט
• 1981-1983: מייק מרקלה
• 1983-1993: ג'ון סקאלי
• 1993-1996: מייקל ספינדלר
• 1996-1997: גיל אמיליו
• 1997 ואילך: סטיב ג'ובס

אפל מחשבים
חומרה: Xserve | iPod | Apple II | מקינטוש: eMac | iMac | Power Mac | Mac mini | iBook | Cube | MacBook Pro | MacBook | Macintosh Classic | Macintosh Portable | Macintosh Plus
תוכנה: Final Cut Pro | iTunes | iLife | iWork | Logic | Mac OS | Mac OS X | ספארי
אישים: סטיב ג'ובס | סטיב ווזניאק | ג'ונתן אייב | ג'ון סקאלי | ג'ף רסקין
טכנולוגיות: AppleTalk | FireWire | QuickTime
אחר: Apple Retail Store
הערה: הובאו כאן רק הדגמים העיקריים או המשפיעים ביותר, ולא כל מוצרי אפל.