בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, מיסוד משרד החינוך והתרבות והקרן לירושלים, נוסד ב-1989 והפך במשך השנים לבית הספר המוביל לקולנוע ולטלוויזיה בישראל, ורכש לעצמו מוניטין ומעמד בינלאומיים.

בית הספר נקרא בתחילת דרכו "בית הספר לקולנוע ירושלים", ומשנת 1996 הוא נושא את שמו של המפיק היהודי האמריקאי זוכה האוסקרים סם שפיגל, בעקבות החלטת משפחתו לתרום מעזבונו מדי שנה לבית הספר.

בבית הספר, הממוקם באזור התעשייה תלפיות, לומדים כ-170 תלמידים בשלושה מסלולי לימוד:

• המסלול המלא – המכשיר תלמידים לבימוי, תסריטאות, צילום, עריכה והפקה.
• מסלול תסריטאות - המכשיר תלמידים לכתיבה לקולנוע ולטלוויזיה.
• מסלול הפקה יוזמת – המכשיר תלמידים להפקה בתחומי המדיה השונים.

בית הספר הנו עמותה ציבורית ללא מטרת רווח. יו"ר הוועד המנהל הוא ארז ויגודמן.

מנהל בית הספר מאז הקמתו – רנן שור

(בשנת 2006 משמשת נעמי בן נתן שחורי כממלאת מקום מנהל בית הספר).

ראש מסלול תסריטאות – רונית ויס ברקוביץ

ראש מסלול הפקה יוזמת – נעמי שחורי

עד כה סיימו את לימודיהם בבית הספר כ-220 תלמידים במסלול המלא וכ-50 תלמידים במסלול התסריטאות. על פי נתוני בית הספר, כ-80% מבוגריו עוסקים כיום במקצועות מרכזיים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 הקמת בית הספר 1.2 השנים הראשונות 1.3 התפתחות בית הספר 2 השפעת בית הספר 3 הכרה בינלאומית 4 חגיגת 15 שנות בית הספר 5 בוגרים בולטים 6 סרטים בולטים 7 עמיתי כבוד של בית הספר 8 לקריאה נוספת 9 לצפייה 10 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] הקמת בית הספר

בדצמבר 1988 פרץ מרד סטודנטים במגמה לקולנוע בבית הספר בית צבי ברמת-גן, שהיה אז לבית הספר לקולנוע היחיד שזכה לתמיכת משרד החינוך והתרבות. תלמידי המגמה לקולנוע טענו שבבית צבי קיימת העדפה מובנית למסלול למשחק, ודרשו אוטונומיה ניהולית למגמת הקולנוע. שר החינוך והתרבות, יצחק נבון, הקים ועדה ציבורית שתמכה עקרונית בעמדת הסטודנטים, והחליט, יחד עם ראש מנהל התרבות דאז, אבנר שלו, להקים בית ספר עצמאי, ראשון מסוגו בישראל, לקולנוע ולטלוויזיה, שינוהל על ידי יוצרי קולנוע, ולשם כך פנה לראשי ערים מרכזיות בישראל.

ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, ומנהלת הקרן לירושלים, רות חשין, ראו בכך חלון הזדמנויות "להביא את הים לירושלים" כלשונם, התחייבו להעמיד תקציבים הדדיים מול המדינה, וביוני 1989 הוחלט על הקמת בית הספר בירושלים. ביולי 1989 פנתה רות חשין לבמאי רנן שור בהצעה להקים את בית הספר, במגמה לפתוח את שעריו כבר עם תחילת שנת הלימודים האקדמית המיידית – נובמבר 1989.

הקמת בית הספר בירושלים הרחוקה מתעשיית הקולנוע המרוכזת בגוש דן, עוררה התנגדות עזה של אנשי וגופי קולנוע רבים, שטענו כי בתי-ספר לקולנוע צריכים להיות ממוקמים סמוך למוקד ההתרחשויות של התעשייה, ולפיכך הסיכויים להקמתו הנאותה בירושלים קלושים.

[עריכה] השנים הראשונות

מסלול הלימודים בשנים הראשונות ארך שלוש שנים וחצי. בית הספר דגל בהקניית בסיס מקצועי רחב בכל תחומי העשייה הקולנועית: כתיבה, בימוי עלילתי, בימוי תיעודי, צילום, הפקה, עריכה, הקלטה ועוד, תוך מתן חשיבות להקניית תשתית עיונית ותרבותית לתלמידיו, ותוך חתירה מתמדת למצוינות.

בשונה מבתי הספר לקולנוע שפעלו באותם ימים (החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב ובית צבי, שמגמת הקולנוע שלו נסגרה באותה עת) בית הספר סם שפיגל פעל להגדרת הקולנוע הקצר כז'אנר, הגדיר את עצמו כ- story telling school ונתן חשיבות למרכזיותו של הגיבור במסגרת הסיפור והנרטיב. כמו כן, הדגיש בית הספר את מיקוד עבודת הבמאי, בפראפרזה על אמירתו של היצ'קוק: "תפקידו של הבמאי הוא לא רק לעבוד עם התסריטאי, השחקנים, הצלם, העורך והמלחין; אלא לביים את הצופה". בית ספר האיר את עבודת הבימוי כמעשה רגשי בתקופה בה הקולנוע הישראלי העלילתי היה מנותק ומרוחק מהצופה הישראלי, ולא פנה אל נימי הרגש של קהלו.

בשלוש שנותיו הראשונות, שמר בית הספר סם שפיגל על דממה תקשורתית, ולא הקרין את תרגיליו וסרטיו הראשונים בתחרויות ובפסטיבלים, מתוך החלטה להתמקד בשלב זה בבדיקה עצמית של דרכו וסגנונו כבית ספר וכחממה קולנועית.

ב-1992/3 חשף בית הספר לראשונה, במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים וסדרת ערבי גמר בסינמטקים השונים, כשלושים מסרטיו – סרטי ביכורים וסרטי גמר של המחזור הראשון. הקהילייה הקולנועית המקומית והעיתונות הופתעו מסגנונם השונה של סרטי בית הספר, וציינו את בית הספר וסרטיו לשבח (בתחרות הסרט הישראלי הקצר זכו סרטיו ב-12 מתוך 13 פרסים). הסרט הבולט באסופת הסרטים הראשונה, היה "חשבון טלפון" של הבמאי אוהב פלנץ, שסגנונו הקאמפי היה חדשני ועורר תשומת לב רבה, והפך לשם נלווה לסרטי בית הספר בתחילת דרכו.

בית הספר הצליח לחשוף את סרטי בוגריו בערוץ 2, שפתח את שידוריו בשלהי 1992, ובנה שותפות אסטרטגית עם הזכיינית "טלעד", שהקרינה משנת 1993 ועד תום שידוריה ב-2005, מדי שנה, את כל סרטי התלמידים והבוגרים, במשבצת השידור "קצר בחצות" שייעודה במיוחד למטרה זאת.

בוגרי המחזור הראשון והשני של בית הספר, נהנו מקליטה מהירה בתעשיית הטלוויזיה, בין היתר תודות להקמתו של הערוץ השני באותה עת, ולהתפתחות שידורי הכבלים במקביל. כך למשל, דוד אופק ויוסי מדמוני, בוגרי המחזור הראשון של בית הספר, קיבלו הזדמנות שנה לאחר גמר לימודיהם, ליצור את הסדרה המוערכת "בת-ים ניו-יורק" עבור הזכיינית "קשת".

ביולי 1993 הקרין בית הספר את סרטיו בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וצוות השופטים, שכלל את הקולנוען הסרבי דוסאן מאקבייב, מבקר הקולנוע דייוויד רובינסון, מנהלת פסטיבל לונדון שילה וויטאקר, המפיק הבריטי מרק שיבאס, והשחקן חיים טופול, העניק לסרטי בית הספר ציון מיוחד לשבח והבהיר כי כלל סרטי בית הספר שהוגשו לתחרות אכן אוניברסאליים בשפתם וניחנו בפוטנציאל בינלאומי. בעקבות כל, הקים בית הספר ב-1994 מחלקה מיוחדת להפצת סרטי בית הספר בחו"ל, בפסטיבלים ובתחרויות בינלאומיות.

בנובמבר 1996 זכה בית הספר ברטרוספקטיבה יוקרתית ראשונה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק. בערב הפתיחה, בנוכחות ראש העיר ירושלים טדי קולק, שטס במיוחד לאירוע, משפחת שפיגל, בוגרים, במאי סרטים ואנשי אקדמיה וקולנוע ניו-יורקיים, שינה בית הספר את שמו מבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, לבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים. לארי קארדיש, האוצר הראשי של המוזיאון, אמר בנאומו על סרטי בית הספר: "ביה"ס לקולנוע בירושלים אכן היה בשבילי תגלית... הסרטים נראו עשויים כאילו בלי מאמץ, שהם מעוגנים בצורה טבעית במציאות החברתית, ושהם מלאי תובנה פסיכולוגית עמוקה... ביה"ס מנתב את הקולנוע הישראלי לכיוון חדש ומרגש. רוחו החוצה גבולות ונוכחותם המבורכת של סרטיו מפיחה חיים בזירת הקולנוע הבינלאומי".

[עריכה] התפתחות בית הספר

בתחילת דרכו של בית הספר, בשנים 1991-1992, פיתח בית הספר מסלול לימודי קיץ לכתבי טלוויזיה, בהנהלת חיים יבין ורנן שור. הקורס פעל במתכונת לימודים של 6 שבועות אינטנסיביים, בתנאי הדמיה למערכת אולפן טלוויזיה, בשיתוף פעולה בין עיתונאים לתלמידי בית הספר, ובשידור יומי של מהדורות טלוויזיה במעגל פנימי.

באמצע שנות ה-90, לאור מבחן קליטתם של בוגריו הראשונים בתעשייה, איתר בית הספר את הצורך להעמיק בהתמחויות המקצועיות השונות לצד שאיפת מרבית בוגריו לעסוק בבימוי, וכן את החשיבות בהארכת משך זמן הלימודים משלוש שנים וחצי לארבע שנים וחצי - תקופה המאפשרת לתלמידיו להגיע ליתר בשלות. כמו כן, מבחן ההשתלבות בתעשייה הוביל לתובנה כי בארץ קיים מספר מצומצם יחסית של תסריטאים שאינם במאים, וכן את מספרם הדל של מפיקים יזמים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה.

ב-1999 הקים בית הספר מסלול מיוחד לתסריטאים, בתוכנית לימודים של שנתיים, המנסה ליצור הדמיה לשיתוף פעולה בין תסריטאים לבמאים, ומעמיקה בלימוד כתיבה בתחומי הטלוויזיה.

ב-2004 הקים בית הספר מסלול מיוחד להפקה יוזמת, בתוכנית לימודים של שלוש שנים וחצי, שמכשירה מפיקים להגות ולהוביל פרויקטים בתחומי המדיה השונים, בעבודה משותפת עם תסריטאים ובמאים, עד להפצתם ושיווקם בארץ ובעולם.

שלושת מסלולי הלימוד פועלים באופן אוטונומי, תוך שאיפה ליצירת סינרגיה ביניהם, שתוביל לשיתופי פעולה עתידיים מחוץ לכותלי בית הספר, תוך פיתוח ומימוש שפתו ורוחו.

[עריכה] השפעת בית הספר

לבית הספר סם שפיגל נודעת השפעה מרכזית על רוח העשייה הקולנועית בארץ במספר אספקטים עיקריים: הטמעת ז'אנר הסרט הקצר ושינוי תפיסת הזמן הקולנועית שלו; הפיכת מקומו של הגיבור בסיפור והנרטיב לערך; שינוי בתפיסת הבימוי, הבוחנת את דפוס הפעולה של הגיבור ותובנותיו, וכך מקרבת רגשית את הצופה אל הסרט וגיבוריו.

יותר מכך, בית הספר חידש את אופי ההתייחסות והיקף ההשקעה בתלמידי קולנוע בישראל. מתוך ראיית תלמידיו כמובילי תרבות עתידיים, מגייס בית הספר לאורך השנים משאבים חסרי תקדים בישראל ובחו"ל המושקעים בהיקף שעות הוראה, בחונכים מהשורה הראשונה של התעשייה המלווים כל תלמיד לאורך עשייתו, בסדנאות אמן המארחות יוצרים מישראל ומחו"ל, בהקצאת תקציבים לסרטי התלמידים, בציוד חדיש בפילם ובווידיאו, בשליחת תלמידים לפסטיבלים בינלאומיים ולהשתלמויות בחו"ל, במתן מלגות, בחשיפת הבוגרים וסרטיהם בארץ ובעולם, ובליווי קליטתם של תלמידי בית הספר בתעשייה. רף זה, העמיד לבתי הספר לקולנוע בישראל סטנדרטים חדשים, עמם היו צריכים להתמודד, מהלך שהוביל לשיפור משמעותי ברמתם, ומאוחר יותר – שינוי פני התעשייה הקולנועית והטלוויזיונית בארץ, וקידום הקולנוע הישראלי בעולם.

יש הטוענים, כי עצם הקמת בית ספר ייעודי לתחום הקולנוע הוביל לשינוי בהתייחסות הממסד כלפיי הקולנוע הישראלי, שנחשב עד אז כ"אח החורג" לאומנות התיאטרון, וסבל מתקציבים פחותים באופן משמעותי כתוצאה מגישה זו.

כמו-כן, נטען כי מיקומו של בית הספר הרחק מהמציאות התל אביבית והצלחתו בירושלים, נתנה לגיטימציה להקמת בתי ספר נוספים בעיר (מעלה ומכללת הדסה), ובהמשך בנגב ובגליל, וכן העניקה לגיטמציה ליצירת סרטים שבמרכזם גיבורים המייצגים את ישראל שמחוץ לתל אביב.

[עריכה] הכרה בינלאומית

רמתם הגבוהה של סרטי בית הספר, לצד עשייתו העקבית לקידומם והפצתם הובילה לחשיפתם, מדי שנה, בכ-100 פסטיבלים בינלאומיים (ובהם: פסטיבל קאן, ברלין, ונציה, ניו-יורק, טרייבקה), ולהכרה והערכה בינלאומית גדלה והולכת ביבול סרטי בית הספר.

מדי שנה, נדרשים בתי הספר לקולנוע בעולם המשתתפים בתחרויות בינלאומיות לסרטי סטודנטים, להגיש מספר מסרטי אותה שנה לשיפוט. רמתם הכוללת של הסרטים נבחנת על ידי חבר שופטים הבוחר את בית הספר בעל מספר הסרטים המצטיינים לאותה שנה. עד כה, זכה סם שפיגל, בפרס בית הספר הטוב בעולם 14 פעמים. כמו כן, זכו סרטי בית הספר בכ-200 פרסים בתחרויות סרטים בינלאומיות.

לבית הספר נערכו עד כה כ-90 הוקרות ורטרוספקטיבות בפסטיבלים בינלאומיים, ובהם פסטיבלים מרכזיים דוגמת המוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק (1996), פסטיבל רוטרדם (1997), פסטיבל הוואנה (1999), פסיטבל מוסקבה (1999),פסטיבל ויאדוליד, ספרד (2000), פסטיבל ברלין (2004), פסטיבל מלבורן (2004), פסטיבל פיפ"א-ביאריץ (צרפת, 2004), פסטיבל האמפטונס (ניו-יורק, 2005) ופסטיבל קלרמונט – פראנד, צרפת (2005), הנחשב ל"אולימפיאדה" של הסרט הקצר.

רנן שור, מייסד ומנהל בית הספר, נבחר בשנת 2000 על ידי 70 עמיתיו, מנהלי בתי ספר לקולנוע באירופה, כנשיא בתי הספר של אירופה.

בנוסף, יזם בית הספר כינוסים בינלאומיים בתחומי הוראה שונים של הסרט הקצר בברלין, הלסינקי, פריז וברטיסלבה.

[עריכה] חגיגת 15 שנות בית הספר

בשנת 2005 חגג בית הספר סם שפיגל 15 שנות פעילות, בסדרת אירועים: מחווה בפסטיבל הקולנוע ירושלים; חוברת מחווה מיוחדת בהוצאת סינמטק תל אביב; קריאת הרחוב הסמוך לבית הספר "מבוא סם שפיגל" וכינוס במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים של כל מחזורי בית הספר, תלמידיו ומוריו. בערב זה נכחו אנשי תעשייה מרכזיים ואישי ציבור רבים ובהם ממלא מקום רה"מ דאז, השר אהוד אולמרט, הנשיא לשעבר יצחק נבון ושרי החינוך לשעבר מתן וילנאי ושולמית אלוני.

כמו כן, הוציא בית הספר מהדורת DVD מיוחדת של עשרת סרטיו הנבחרים בכל הזמנים, כפי שנבחרו על ידי 60 אנשי קולנוע מובילים מ-17 מדינות. בין השופטים: פדרו אלמודובר, פול ניומן, גאס ון-סנט, לוק בסון, ניקיטה מיכלקוב, ז'אן מורו, פיטר וויר, אנדז'יי ויידה, אישטבן סאבו, אטום אגויאן, פול אוסטר, תיאו אנגלופולוס, קירק דאגלס, אנתוני מינגלה, טוד היינס, וילם דפו, סמירה מחמלבף, פטריס לקונט, ג'ילו פונטקורבו, לורנס קסדן ועוד.

בפרס הסרט המצטיין של בית הספר בכל הזמנים, זכה "סוסי ים", סרטו של ניר ברגמן.

כמחווה לבית הספר, בוגריו המשולבים בתפקידים מרכזיים בתוכניות הטלוויזיה "ארץ נהדרת" ו"עובדה", כתבו וערכו בעזרת כוכבי התוכניות פארודיות על בית הספר ואהבתו לפרסים ולרטרוספקטיבות.

[עריכה] בוגרים בולטים

• ניר ברגמן, במאי ותסריטאי ("כנפיים שבורות", "בטיפול", "מעורב ירושלמי");
• דוד אופק, במאי ותסריטאי ("המנגליסטים", "ההרוג ה-17", "מלנומה אהובתי");
• עודד דוידוף, במאי ("מרס טורקי", "מישהו לרוץ איתו");
• רענן אלכסנדרוביץ, במאי ותסריטאי ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "הטיול הפנימי");
• שרון עמרני, במאי ותסריטאי ("מעורב ירושלמי");
• יוסי מדמוני, תסריטאי ובמאי ("בת-ים - ניו-יורק", "Take away");
• איתן ענר, במאי ותסריטאי ("זבנג", "סיפור חצי רוסי", "ריקי ריקי", "פרצוף של פוקר" / שיעור מולדת; "חן");
• טלי שמש, במאית ("מועדון בית הקברות", "חלומות טלוויזיה", "זהב לבן" / עובדה);
• יורם זק, במאי ("עשרת הדיברות", "ארץ נהדרת", "החרצופים");
• גלעד עדין, מגיש ועורך חדשות (ערוץ 10);
• גלעד טוקטלי, במאי ומפיק ("עובדה");
• עמרי לוי, במאי ותסריטאי ("מיס אנטבה");
• חגי לפיד, עורך תוכניות טלוויזיה, תסריטאי ובמאי ("השגריר", "קחי אותי שרון", "האקדמיה לצחוק", "הגביע הקדוש", "החרצופים");
• דפנה לוין, תסריטאית ("בטיפול"); במאית ("שלוש אצבעות" / שיעור מולדת, "בשורות טובות").
• דן גבע, במאי סרטי תעודה ("תחשוב פופקורן");
• נח סטולמן, תסריטאי ("מישהו לרוץ איתו", "אדם בן-כלב");
• יואב רועה, מפיק ("נודל", "איזה מקום נפלא");
• בנימין חירם, צלם ("בטיפול");
• שרון מאיר, צלם (מצלם סרטי עלילה בהוליווד);
• רון גולדמן, עורך ותסריטאי ("מסעות ג'יימס בארץ הקודש", "שלום לבן דודי", "מרטין");
• דרור סבו, במאי ותסריטאי ("No Exit", "זהבי חוזר בתשובה", "ריאליטי - ריאליטי");
• סיוון ארבל, במאית ("יום ולילה", "היה נהדר" / שיעור מולדת);
• רן כרמלי, במאי ("בנות בראון");
• רותי ולק, במאית סרטי תעודה;
• רותי שץ, במאית ("גן", "יהלומים וחלודה");
• שחר כהן, במאי (סובנירים);
• שלום הגר, במאי ("אל מלא רחמים", "תכריכים");
• קובי גל-רדאי, מפיק ומנהל תוכן ("חן", "עד מדינה");
• שחר רוזן, במאי ("אמא ו'" / שיעור מולדת);
• עידו הר , במאי ("סבא סיביר" / "מלון תשעה כוכבים");
• ינאי גוז , במאי ("אלנבי רומאנס");
• רוני קובן, במאי ("ענה לי - מסע עם אהוד בנאי", "בשם הבן", "שמנמנים") עיתונאי בצוות עובדה וחדשות ערוץ 2;
• קרן מרגלית, במאית ("כל מה שיש לי");
• עודד לוטן, במאי ("בעקבות החתיכה החסרה", "מסכים")

[עריכה] סרטים בולטים

• "שכנים", דנה נייבלט (1992), "אורשלים", דן גבע (1992), "ילדה של צמר גפן", אדווה מגל - כהן (1992).
• "חשבון טלפון", אוהב פלנץ (1993); "מרק עוף", סיוון ארבל (1993), "חלומות חיים", דוד אופק (1993).
• "בית", דוד אופק (1994); "לכל דבר מחיר", דפנה לוין (1994); "בידיים טובות", עודד דוידוף (1994); "החברה של קורבי", אבי מוסל (1994).
• "גול עצמי", רן כרמלי (1995), "רק במקרים בודדים", רענן אלכסנדרוביץ, "רות סוף", יואב גורפינקל (1995), "סמי מולכו בלש פרטי", שחר רוזן (1995).
• "רב קומות", אריק רוטשטיין (1996).
• "חול", עומרי לוי, (1997); "צ'סטר, ג'ונס ואני", אביב מערבי (1997); "המספרת", איילת לרר (1997), "לאור היום", יורם זק (1997).
• "סוסי ים", ניר ברגמן (1998); "ל"ג בעומר", שרון עמרני ז"ל (1998), "ילד על הכיפאק", קרן מרגלית (1998), "סטריפטיז", אמנון קוטלר (1998).
• "פרמננט", שי צלר (1999), "משהו בעל ערך", דורית חכים (1999), "תקופת האבל", חי כהן (1999).
• "קרב תרנגולים", סיגלית ליפשיץ (2000); "מבצע YY", עודד לוטן (2000); "שובב", אבנר מצליח (2000).
• "מינוס פלוס"', שחר כהן (2001), "תחושות בטן", סיגלית ליפשיץ (2001).
• "אנדרדוג", ערן מירב (2002); "חסד של אמת", שלום הגר (2002); "שליחות קטלנית ברמת גן", ינאי גוז (2002), "אפר", רימה עיסא (2002), "שמה", יעל חרסונסקי (2002).
• "עונג שבת", מיכל ברזיס ועודד בן-נון (2003); "הריקוד של אמא", זלדה חוחא (2003); "מלחמה אחרת", נדב גל (2003)"צווארון כחול לבן", נעם קפלן (2003), .
• "שיבולת בקפה", טליה לביא (2004), "הטייפ האדום", דני רוזנברג (2004), "בעיניים עצומות", עדי חלפין (2004), "ליל גיוס", נעמי כהן - לב-ארי (2004), "כביש", נדב לפיד (2004), "חינה", עידן הובל (2004), "גבול", יעל חרסונסקי וקובי גל-רדאי, "דיאט ליבוביץ", אבישג ליבוביץ (2004).
• "חיילת בודדה", טליה לביא (2005); "הלב הרעב", תום שובל (2005); "ויקה", צביה ברקאי (2005); "שמש שלי", רותי ליטן (2005), "דון קישוט בירושלים", דני רוזנברג (2005).
• "סימני דרך (סרט)", שמעון שי (2006)

[עריכה] עמיתי כבוד של בית הספר

בהמשך למסורת שהחלה במגמה לקולנוע של בית צבי במתן תואר עמית כבוד ליוצרי הקולנוע נתן אקסלרוד ודוד פרלוב, החליט בית הספר סם שפיגל בערב הגמר הראשון שערך בדצמבר 1992, להעניק מדי שנה תואר עמית כבוד לאישיות פורצת דרך בתחומי התרבות בישראל. עד כה הוענק התואר לאישים הבאים:

• ניסים אלוני - 1992
• עמוס קינן - 1994
• דוד גורפינקל - 1995
• ליה ון-ליר - 1997
• טדי קולק - 1998
• מיכה שגריר - 1999
• יהודה עמיחי - 2000
• יבגני אריה - 2001
• יעקב רוטבליט - 2002
• אוהד נהרין - 2003
• יוסי יזרעאלי - 2004

[עריכה] לקריאה נוספת

• "סינמטק", כתב עת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל אביב, גליון 135, יולי-אוגוסט 2005. גליון מיוחד: ביה"ס לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סם שפיגל בן 15.

[עריכה] לצפייה

DVD עשרת הסרטים הנבחרים (1990-2004) בהוצאת גלובוס-יונייטד ובית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים
• שיחה עם רנן שור, מנהל בית הספר, בפורום קהילת בידור ותרבות ב-YNET
• על מהדורת ה-DVD המיוחדת של עשרת סרטיו הנבחרים בכל הזמנים