בקעת תמנע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקעת תמנע- בקעה בשוליים המערביים של הערבה הדרומית, כ-30 ק"מ מצפון לאילת.
הבקעה, שלה צורת פרסה, משתרעת על כ-60 קמ"ר, ותחומה במצוקים תלולים. היא מנוקזת על ידי נחל תמנע בצפון ונחל נחושתן בדרום, הזורמים לערבה. במרכזה מתרומם הר תמנע (453 מ'). באזור שורר אקלים מדברי קיצוני.
האדם נמשך לבקעת תמנע החל בתקופה הניאוליתית בשל עפרות הנחושת המצויות בבקעה.
תוכן עניינים |
[עריכה] מידע גאולוגי
בקעת תמנע היא "חלון גאולוגי" שבו נחשפים סלעים רבים ומגוונים המכילים מינרלים חשובים (נחושת, ברזל, מנגן ועוד). בבקעה מגוון סלעים: סלעים מגמתיים, סלעי משקע יבשתיים וימיים ומשקעי סחף.
[עריכה] ההיסטוריה הגאולוגית של בקעת תמנע
בקעת תמנע נמצאת בקצהו הצפוני של המסיב הערבו-נובי שנוצר בסוף עידן הפריקמבריום. תהליכי התגבשות המאגמה בתמנע יצרו סלעים פלוטוניים גסי גביש כמו גרניט וסיאניט.
התרוממות האזור לפני כ-550 מיליון שנה, לוותה בסחיפה אינטנסיבית, שבעקבותיה נחשפו חלק מסלעי היסוד המגמתיים הקדומים. על גבי הסלעים שנחשפו הורבדה שכבה עבה של אבני חול על ידי נחלים גדולים. אבני החול הללו הושקעו החל מתור הקמבריום.
מעל אבני החול נחשפו דולומיט חולי ופצלים המצויים גם על פסגת הר תמנע ובמחשופים שלאורך נחל תמנע. סלעים אלו הקרויים "תצורת תמנע", הורבדו במהלך הצפה ימית שהגיע עד אזור אילת בקמבריום התחתון. יחד עם תצורת תמנע הושקעו גם המינרלים של הנחושת. לאחר מכן החלה תקופה ארוכה של פעילות בליה וסחיפה. לפני כ-150 מיליון שנה החלה הרבדה מחודשת של אבני חול לבנות וצבעוניות, הקרויות תצורות אמיר, עברונה וסמר. מגוון הצבעים נובע מחדירת תמיסות עשירות בברזל ונחושת אל תוך אבני החול.
שכבות סלעי משקע ימיים בעובי כולל של כ-800 מ', המכילות מאובנים רבים, מעידות על הצפת האזור על-ידי ים תטיס. הים, אשר התקדם מאזור צפון מערב, הגיע לאזור תמנע לפני כ-100 מיליון שנה (קנומן). הצפה זו נמשכה עד לפני כ-40 מיליון שנה (איאוקן) ובמהלכן הורבדו בעיקר סלעי גיר, דולומיט, חוואר, חרסית, קירטון, פוספוריט וצור.
תהליך ההתרוממות של האזור הביא לנסיגתו של ים תטיס. סלעי המשקע הימיים נחשפו והחלה תקופה ארוכה של בליה יבשתית שבמהלכה נסחפו מרבית הסלעים שהיו בחלקו העליון של החתך הימי. מרבית ההעתקים (תנועת גושים משני עברי קו שבר) המצויים בבקעת תמנע הם מבני שוליים הקשורים לתהליכי השבירה של השבר הסורי-אפריקאי, שהחלו לפני פחות מ-20 מליון שנה ונמשכים עד היום. ההתרוממות והביקוע יצרו בסיסי סחיפה נמוכים סמוך לתמנע ממזרחה. ירידה הדרגתית של בסיסי הסחיפה של נחל תמנע ונחל נחושתן יצרה מפלסי סחיפה והשקעה של קונגלומרטים.
[עריכה] היווצרות הנחושת בבקעת תמנע
מחשופי נחושת נמצאים בתמנע בשלוש שכבות: בסלעים מגמתיים בדייקים. בסלעי דולומיט שם יש שכבות או עורקים של נחושת עם מנגן, ובאבן החול הלבנה שם הנחושת נמצאת ספוגה בסלע או בתרכיזים המגיעים ל-40% נחושת.
הנחושת בסלעים המגמתיים בהר תמנע, נוצרה בפעילות הידרותרמלית, שהתרחשה לקראת סיום הפעילות המגמתית. תמיסות עשירות במינרלים התקררו והביאו להצטברות נחושת ומנגן בסלעים פורפיריים וולקניים שנוצרו באותה תקופה. בין הסלעים המגמתיים שבמרכז הר תמנע מצויים עורקים בצבע ירקרק העשירים בנחושת ובמנגן שהצטברו בפעילות משנית מאוחרת.
החלק העליון של הסלעים המגמתיים הקדומים היה עשיר בנחושת ובמנגן ונחשף בזמן השקעתה של תצורת תמנע בתקופה זו, בקמבריום התחתון. בתקופה זו היה אזור תמנע אגן רדוד בשולי ים קדום שהשתרע לכיוון צפון-מערב, באגן זה שקעו אבני גיר מעורבות בגרגרי חול, דולומיטים, חרסיות ואבני חול המהווים את תצורת תמנע. על קרקעית האגן חיו אצות אשר השקיעו את המשקע הגירני וסייעו ביצירת מינרלי נחושת הסולפידיים. המסה חלקית של דולומיט על ידי מי תהום גרמה לעליית ריכוז הנחושת בחלק מהמקומות. הנחושת שנמסה, הושקעה מחדש בעורקים ונוצרו תרכיזים בריכוז של עשרות אחוזים.
הנחושת מצויה גם באבן חול הלבנה המהווה את גג תצורת אמיר ובסיס תצורת עברונה בתרכיזים, בעדשות ובחומר המלכד את הסלע. אבני החול שבהן מצויה הנחושת הורבדו במערכת נחלים רחבה שכיסתה את הנגב הדרומי בקרטיקון התחתון. במהלך הזרימה הורבדו יחד עם החול שרידי צמחים. בתקופה מאוחרת יותר, במהלך פעילות וולקנית שהתרחשה בקרטיקון התחתון או בעת יצירת בקע הערבה, נדדו לשכבה זו מי תהום חמים, עשירים בנחושת וברזל. אבן החול ספגה תחמוצות נחושת וברזל בגוון ירקרק. מקור הנחושת במי תהום החמים היה, כנראה, בהמסה חלקית של נחושת בתצורת תמנע.
[עריכה] פעילות אנושית בבקעת תמנע
הנחושת הייתה המתכת הראשונה שנעשה בה שימוש ליצירת כלי עבודה, כלי נשק, כלי בית, כלי יוקרה ופולחן. בתמנע נתגלו שרידים ועדויות להתפתחות הכרייה וההפקה לכל שלביהן.
[עריכה] התקופה הניאוליתית
בבקעת תמנע נמצאו כלי צור במקומות חניה מהתקופה הניאוליתית הקדם-קירמית ב'. אין להניח כי בתקופה הניאוליתית הקדם-קירמית כבר היה מצוי הידע הנחוץ להפקת נחושת מתכתית מעפרות. משום כך עסקו כנראה בתמנע בתקופה זו בליקוט "אבנים יפות" לייצור קישוטים.
[עריכה] סוף התקופה הניאוליתית והתקופה הכלכוליתית
ראשית הכרייה והמטלורגיה בתמנע השאירה רק מעט עקבות. בהתחלה כנראה רק ליקטו את תרכיזי העפרות מפני השטח וערכו חפירות שטוחות, בצורת בורות, באזורים שנראו בהם תרכיזי עפרות כבדים תקועים בסחף. שטחים נרחבים באזור המכרות שלרגלי מצוקי תמנע מכוסים בצפיפות ב"צלחות", בורות שטוחים שנחפרו זה ליד זה לתוך שכבת הסחף בחיפוש אחרי עפרות נחושת. כמו כן נמצאו סימני כרייה שטוחים ועגולים, אופייניים לפטישי אבן, על פני פיסת הסלע הלבנבן נושא עפרות נחושת, שיש לשייכם כנראה לתקופה קדומה זו. בכל אזורי הכרייה הקדומים נמצאו כלי צור וגם מעט חרסים שניתן לשייכם לסוף תקופת האבן המאוחרת-ראשית התקופה הכלכוליתית, היינו לאלף השישי או החמישי לפנה"ס.
צמוד לאחד השטחים של "כרייה בבורות" נתגלה אתר התכה מיוחד במינו שכפי הנראה שייך לתקופת בראשית של המטלורגיה באזור. אתר זה הוא אתר ההתכה היחיד שנמצא ממש באזור המכרות של בקעת תמנע והוא למעשה אתר ההתכה הקדם-היסטורי היחיד שנמצא בתוך הבקעה. הסיגים שנמצאו באתר זה, שבהם נראו גושי עפרות לא מותכות או מותכות למחצה ופירורי אבן-חול לבנה, לא הגיעו בשעת ההתכה לדרגת חום גבוהה מספיק כדי לעבור למצב צבירה נוזלי. משום כך נשארו טיפות הנחושת, שהתהוו מן העפרות כבר בטמפרטורה נמוכה יחסית, כשהן תקועות בתוך סיגים הצמיגיים והיה צורך לשחררן באופן מכני באמצעות שבירה וכתישה.
האתר הזה מוכיח כי המטלורגיה באזורנו התחילה לא בתקופה הכלכוליתית, כפי שהיה מקובל לחשוב, אלא עוד בתקופה הניאוליתית, באלף השישי לפנה"ס. תקופת הבראשית של הפקת הנחושת מעפרות באזור שלנו, דהיינו תקופת הנחושת סיני-ערבה שלב קדום, השתרעה על יותר מאלפיים שנה, מן האלף השישי עד האלף הרביעי לפנה"ס.
בתוך טווח זמן זה התפתחה המטלורגיה מהתחלות פרימיטיביות ביותר עד לרמה מפותחת בהרבה, עם ידע וניסיון רב גם בבחירת סוגי העפרות והתכתן למטען-התכה מאוזן היטב וגם בפיתוח מתקן התכה מבור באדמה ומפוח לתנור התכה בנוי, עם מערכת אוורור יעילה מאוד. יחד עם זאת, עדיין נשארו מפעלי ההתכה של תקופת הנחושת סיני-ערבה שלב קדום ברמה של "תעשיית בית" ובהיקף של ייצור בקילוגרמים. את המים והעצים הרבים הדרושים לתהליך ההתכה הביאו כנראה מעין ר'דיאן (עין יוטבתה).
[עריכה] סוף המאה ה-14 עד אמצע המאה ה-12 לפנה"ס
רוב המכרות בתמנע שייכים למפעל ענק של הממלכה החדשה של מצרים, לימי הפרעונים הרעמססיים של השושלות 19-20.
תחילה ערכו המצרים "סקר גאולוגי" בכל רצועת המינרליזציה שלרגלי מצוקי תמנע. לשם כך נחצבו פירים אנכיים דרך שכבות הסחף העליונות אל תוך סלעי אבן החול כדי לאתר ריכוזי עפרות נחושת. הפירים ירדו לעומק רב בעקבות הנחושת ואחד הפירים שנחפרו הגיע לעומק 37 מטר. במקומות בהם נמצאו העפרות המבוקשות החלו לכרות מנהרות כרייה אופקיות.
לפי צילומי אוויר מצויים לרגלי המדרונות שלרגלי מצוקי תמנע כ-8,000 פירי כרייה (לפי גינת - 10,000), עובדה המעידה על ממדי ענק של המפעל המצרי במקום. לאור "הסקר הגאולוגי" ריכזו המצרים את מאמציהם בפיתוח מערכות כרייה תת-קרקעיות נרחבות באזורים מבטיחים במיוחד. הכניסה למכרות הייתה דרך פירים אנכיים בקוטר של 80 ס"מ בערך עם גומחות בדפנות ששמשו מעין מדרגות. כלי הכרייה היה אזמל ופטיש. מתחתית פיר הכרייה האנכי נחצבה מנהרה אופקית ראשית וממנה התפצלו מנהרות כרייה בהתאם לפיצול עורקי המינרליזציה.
בחלק מהמערכות נתגלו מפלסים אחדים, זה מעל זה, ופיר פנימי המחבר בין מפלסי המכרה השונים. מפעם לפעם חצבו פירי אוורור וגם פירים להעלאת העפרות אל פני הקרקע. התכת הנחושת מן העפרות התבצע באחת-עשר מחנות, שחלקם שמשו גם למגורי הפועלים ולאחסון. בתקופת זו השתכללו תנורי ההפקה: התנורים נבנו כגומה חפורה בקרקע, רובם מדופנים באבנים ובחומר. קוטרם ועומקם כ-45 ס"מ, שניים או שלושה זוגות מפוחים עשויים צינורות של עור וחרס הוחדרו לתוך התנור בנטייה כלפי מטה ולצד הפנימי חוברו מגני מפוח.
גוף המפוח היה עשוי מקערת אבן גדולה, שהייתה מכוסה ביריעות עור ובה פתח עם שסתום. כל פועל הפעיל ברגליו זוג מפוחים. תהליך ההתכה היה מורכב למדי: תחילה הבעירו בתנור במשך שעתיים פחמי עץ, תוך הפעלת המפוחים. כאשר הושגה הטמפרטורה הדרושה (כ-1,200 מעלות), הוכנסו לתנור בהדרגה עפרת נחושת כתושה, תחמוצת ברזל ופחמים. תפקידה של תחמוצת ברזל היה "לחזר" את הנחושת מתוך העפרה, להנמיך את טמפרטורת ההתכה ולהפחית את צמיגות הסיגים.
כעבור חמש שעות נוספות של הפעלת התנור והמפוחים הצטברה הנחושת המותכת, הכבדה יותר בתחתית התנור. מעליה היו הסיגים המותכים. בשלב זה פתחו בחזית התנור פתח, שדרכו זרמו החוצה מרבית הסיגים. כיכר הנחושת הוצאה כנראה בעזרת מוט עם קצה מתכת. פעולה אחת של תנור דרשה כ-50 ק"ג עפרת נחושת, 100 ק"ג תחמוצת ברזל ו-150 ק"ג פחמי עץ. התוצאה הייתה 1.5 ק"ג נחושת נקיה וכ-25 ק"ג סיגים.
[עריכה] פעילות רומית ומוסלמית קדומה בתמנע:
מכיוון שהמפעל המצרי הקדים את הרומאים והמוסלמים וניצל את רוב רובם של מרבצי הנחושת העיקרים בתצורת עברונה-עמיר, עיקר הפעילות של הרומאים והמוסלמים התרכזה בנחל עמרם ובאר אורה.
[עריכה] מטלורגיה ופולחן בבקעת תמנע
ההסתכלות הכוללת על אתרי בקעת תמנע וסביבתה הקרובה מגלה שילוב מרשים של אתרי פולחן במערך התעשייתי של הכרייה וההתכה של הנחושת. בתמנע נמצאו אתרי פולחן קדם-היסטוריים ואתרי פולחן של המדיינים מתקופת הברונזה. אתר הפולחן המרשים ביותר הוא מקדש לאלה חתחור.
מקדש לאלה חתחור האתר התגלה סמוך לאחד מעמודי שלמה. השרידים הקדומים ביותר תוארכו לפי הממצא הארכאולוגי לתקופה הכלכוליתית המאוחרת כנראה שאז לא היה זה אתר קדוש.
בימי סתי הראשון הוקם כאן מקדש קטן (9 מ') לאלה חתחור. המקדש הזה נהרס והוקם מחדש בימי רעמסס השני. הרצפה רוצפה באבנים לבנות, הוקמה חצר מוגדלת (10 9 X מטר) ובה היכל ומבוא הבנויים אף הם מאבנים לבנות. בחצר המקדש נמצאו אלפי מנחות. באמצע המאה ה-12 לפנה"ס נסוגו המצרים ממרחב מזרח התיכון וממפעלי הכרייה בתמנע. המדיינים הפכו לאחר עזיבתם את המקדש לאתר פולחן בעל אופי מקומי-שמי טיפוסי. הם הקימו שורה של מצבות והשתמשו בחלק מפרטים ארכיטקטוניים של המצרים בשימוש משני. נמצאו יריעות שלתוכן נארגו חרוזים. יריעות אלו היו חלק מאוהל שכיסה את המקדש בשלבו המדייני.
[עריכה] כריית הנחושת לאחר קום המדינה
פעילות כריית הנחושת התחדשה לאחר קום המדינה, וב-1951 הוקמו מכרות חדשים על בסיס כלכלי. בשנת 1954 הוקמה חברת מכרות נחושת תמנע כחברת בת של החברה הממשלתית מחצבי ישראל, ובשנת 1959 היא החלה בכרייה מסחרית של הנחושת, בעשרה מכרות פתוחים ותת-קרקעיים, באמצעות ציוד מכני כבד.
בבסיס המכרות הפתוחים נחשפו סלעים של תצורת תמנע. במכרות נחפרו יותר מ-50 ק"מ של מנהרות תת-קרקעיות, במספר מפלסים המסתעפים מאחד המכרות הפתוחים. הקצה הדרומי של המכרה חובר לפיר שירות אנכי דרכו הועלתה העפרה ממעבה האדמה. המנהרות היו רחבות דיין לתנועת כלי רכב. כיום, בעקבות סגירת המפעל והפסקת שאיבת המים, מוצף המכרה התת-קרקעי ברובו במי תהום.
המכרות ספקו בזמן הפעלתם 1.1 מיליון טון עפרה לשנה. בשנות השישים והשבעים עבדו במכרות תמנע כ-1000 איש. בתקופה זו שימש המפעל מקור פרנסה חשוב לתושבי אילת ומנוף לפיתוח העיר. ב-1976 נסגרו מכרות הנחושת לראשונה, עקב הפסדים תפעוליים שנבעו מירידת מחירי הנחושת בעולם. ב-1980 נעשה ניסיון לחדש את הפקת הנחושת, ולהוסיף לכך גם את הפקת המנגן. הניסיון לא עלה יפה ופעילות הכרייה נפסקה סופית ב-1984.
הפקת הנחושת נעשתה באמצעים כימיים וכללה כמה שלבים: כריית עפרת הנחושת והובלתה למתקני גריסה ותקינה, ערבוב העפרה והמסתה בחומצה גופרתית בתהליך זה נוצרה גופרת נחושת. השקעת יתרת שחק הסלע הסיליקטי בשבע בריכות שיקוע ולאחר מכן הובלתן כפסולת לערבה, העברת גופרת נחושת לשקתות שבהן שוקעו גרוטאות ברזל שקשרו אליהן את הגופרית. הנחושת שהופרדה שקעה והצטברה כצמנט, בריכוז של 77-83% לאחר ייבוש הבריכות בשמש נותרה בקרקעית הנחושת, שנאספה ונשלחה לחו"ל להפרדה באמצעות תהליך אלקטרוליטי. היקף היצוא הגיע ל-16,000 טון בשנה.
כיום מייצרים במפעל גופרת נחושת: ממרכז הארץ מביאים חוטי חשמל ישנים ומחו"ל - חומצה גופרתית. משרים אותם ביחד בדוודים גדולים שהטמפרטורה בהם מעל 100 מעלות ומתקבלת אבקה כחולה של גופרת הנחושת המשמשת בתעשיית הצילום, הדשנים, טיפול בבריכות וכד'.
[עריכה] הפיתוח התיירותי של פארק תמנע
מאז סגירת המכרות הוחל בניצול הפוטנציאל הטמון בפיתוח תיירותי של אזור תמנע. עד היום כבר בוצע פיתוח בתחומים רבים, ותוכניות רבות הוצגו על ידי גורמים שונים במטרה לפתח את הפארק. יתרונו של האתר נמצא בשילוב של אתרים ארכאולוגיים, יחידות נוף מדהימות, הקרבה לאילת אשר מאפשרת הגעה ושהות במקום כחלק מחופשה ללא נסיעה ארוכה, וכן אזורים "הרוסים" או מופרים (של אזור המכרות המודרניים) אשר מאפשרים פיתוח ללא פגיעה נוספת בטבע והתנגדות של גורמי שמירת הטבע.
הרעיונות אשר הועלו עד היום כוללים הצעות פיתוח רבות החל מפיתוח מתון של האזור להקלת הביקור באתרים הארכיאולוגיים וכלה בתוכניות להקמת אתר נופש בממדי ענק.
ככלל, הדילמה בפיתוח המקום נעה בין הרצון לשמור על אופיו המקורי של המקום תוך שיפור התנאים, אמצעי ההסברה ויצירת מקומות פעילות בהם יוכלו המבקרים לבלות נופש פעיל, לצד מרכז קניות בפתח הבקעה, לבין הרצון לנצל את האזור ליצירת אזור נופש פעיל שאינו קשור להיסטוריה של המקום ומנצל את הקיים ליצירת אטרקציות במתכונת פארק שעשועים, תוך הקמת בתי מלון, אכסניות וכד'.
[עריכה] פעולות אשר בוצעו עד היום
תכנון הפארק במצבו כיום בוצע עפ"י תוכנית של הקק"ל שהוצגה בשנת 1979 ומימושה החל בשנת 1980. פארק תמנע מוכרז כיום כשמורה ומנוהל על ידי רשות הטבע והגנים. הכניסה לפארק היא בתשלום.
בכניסה לפארק קיים מבנה קטן שבו ניתן לצפות בסרט וידאו על המקום. בתוך הפארק נסללו כבישי גישה אשר מובילים לאתרים העיקריים – עמודי שלמה, ציורי המרכבות, אתר הקשתות (פירי כריית נחושת), הפטרייה והאגם המלאכותי. הוספו שלטי הכוונה, הותקנו פחי אשפה בכל האתר, נבנו מדרגות אשר עולות לתחריט האלה חתחור בעמודי שלמה, ואתרים ארכיאולוגיים הוקפו בגדר. ליד עמודי שלמה נבנה דגם של "אהל מועד" גדול ומיצג "יציאת מצרים" – האוהל נבנה בעיקר עבור התיירות הבפטיסטית שהגיעה לפארק תמנע לרגל שנת אלפיים.
בחלקו הדרום מזרחי של הפארק התפתח מוקד בילוי ופעילות, ובמרכזו אגם מלאכותי. ראשיתו של אגם זה בסוללות עפר שהוקמו כדי להגן על מכרות תמנע החדשים הנמצאים בפתחה הדרומי של הבקעה מפני שטפונות בנחל נחושתן. בתוצאה מכך נקווים המים באגם עונתי קטן למרגלות הסוללה. שטח האגם כ–14 דונם, ולידו נבנו סככות צל, שולחנות וספסלים, מלתחות ושירותים, חניון לילה, מסעדה ומזנון ואוהל בדואי.
לקהל המבקרים מוצעות פעילויות שונות כגון רכיבה על גמלים, גן משחקים, פעילות מילוי בקבוקים צבעוניים ומתקן להטבעת "מטבעות שלמה המלך" מנחושת. הפיתוח באתר בוצע במשותף על ידי הקק"ל, המועצה האזורית חבל אילות והמנהלה לפיתוח התיירות בנגב.
מצפון לאגם ממוקם אתר ה"נחושתמנע". זהו אתר הסברה והדגמה של סיפור האדם והנחושת בתמנע. באתר דגמי חתכים של כריה ודגם של תנור התכה, וההסבר על כריית והפקת הנחושת בימי קדם מלווה בהדגמה תוך שתוף הקהל.
פעילויות נוספות המתבצעות בתמנע הן גלישה ואומגה מאתר הנמצא בצמוד לעמודי שלמה, רכיבה על אופנים, מטווחי חץ וקשת וטיולי לילה עם תאורה לילית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- גינת חנן והולצר אסף, אדם ונוף בבקעת תמנע ,אריאל 105-106, (1994), עמודים 51-35.
- גינת חנן, הולצר אסף, שלמון בני, תגר שמוליק, בקעת תמנע (1999),.
- אלי שילר, אילת: אדם ים ומדבר, הוצאת אריאל (1993), ירושלים.
- בנו רוטנברג, מחקרי תמנע 1959-1990, אילת והערבה, עמודים 44-1.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בקעת תמנע - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים בארץ
