ברנאר תבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברנאר תבנה (10 בינואר 1948) היה רוכב אופניים צרפתי אשר ניצח פעמיים בטור דה פראנס. במיוחד זכור נצחונו בשנת 1975 בו קטע את שרשרת נצחונותיו של אדי מרקס בטור דה פראנס. משמש כיום כפרשן מירוצי אופני כביש של רשת הטלוויזיה הצרפתית France 2 וכמנהל הזירה במירוץ הולודרום Six Days של גרנובל.

תוכן עניינים 1 תחילת הקריירה 2 הנצחונות בטור דה פראנס 3 סיום הקריירה 4 שימוש בחומרים אסורים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תחילת הקריירה

נולד בסן ז'וליין-דה-סיברי שבחבל בורגון למשפחת איכרים. בשנים 1966 - 1969 רכב כחובב. הוא זכה כחובב בקטע בטור ל'אווניר וב-1968 זכה בתואר אלוף צרפת לנוער במירוץ כביש. ב-1970 הצטרף לשורות הקבוצה המקצוענית "פיג'ו BP מישלין" ורכב בקבוצה זו במשך רוב שנותיו כמקצוען. רק ב-1980, שנתיים לפני פרישתו, עבר לקבוצה הספרדית "טקה".

כבר בשנתו הראשונה כמקצוען, ב-1970, השתתף בטור דה פראנס וזכה בקטע הררי יוקרתי אשר הסתיים באתר הסקי לה מונז'י.

ב-1971 זכה שוב בקטע הררי יוקרתי בטור דה פראנס שהסתיים בגרנובל. הפעם גם סיים במקום הרביעי בדירוג הכללי כשמקדימים אותו הרוכבים המפורסמים: אדי מרקס (זכה במירוץ), יופ זויטמלק ולוסיין ון-אימפה. כמו כן, סיים במקום השלישי בדירוג הכללי במירוץ הדופינה ליברה.

ב-1972, בקטע בטור דה פראנס שהסתיים בפסגת המון ונטו. הוא זכה בקטע זה לאחר שארבעה ימים לפני כן, נפל במהלך קטע במירוץ ואיבד את זכרונו למשך מספר דקות. כשהתאושש וזכרונו שב אליו, התעקש להמשיך במירוץ. בהמשך המירוץ זכה בקטע הררי נוסף ובדירוג הכללי סיים במקום התשיעי. כמו כן, זכה באותה שנה בדירוג הכללי בטור דה רומנדי (בו זכה גם באחד מקטעי המירוץ).

ב-1973 זכה בנצחון בקטע בטור דה פראנס וסיים במקום השני בדירוג הכללי אחרי המנצח – לואיס אוקניה. בוואלטה אספניה זכה בנצחון בקטע אחד ובמקום השלישי בדירוג הכללי אחרי מרקס ואוקניה. כמו כן, ניצח בקטע במירוץ ה"דופינה ליברה", בו סיים במקום השני בדירוג הכללי.

ב-1974 הוא זינק לטור דה פראנס אך פרש במהלך המירוץ עקב מחלה. הוא זכה בשלושה נצחונות חשובים. בדירוג הכללי במירוץ קריטריום אינטרנשיונל, בקטע במירוץ פריז-ניס ובמירוץ קטעים בספרד.

[עריכה] הנצחונות בטור דה פראנס

לאחר נצחונו המרשים במירוץ הדופינה ליברה, אשר מתקיים מספר שבועות לפני הטור דה פראנס, נחשב תבנה כאחד המועמדים לנצחון, אולם כמועמד העיקרי נחשב אדי מרקס שזכה במירוץ בשנים 1969-1972 וב-1974 (ב-1973 בחר מרקס שלא להשתתף במירוץ), ואכן, במירוץ של 1975, עד הקטע ה-14, הוביל מרקס. בקטע זה תקף אותו אוהד צרפתי והלם בו באגרופו באזור הכליות. למרות כאביו החזקים המשיך מרקס במירוץ ובסיום הקטע היה לו עדיין יתרון של 58 שניות על תבנה שהיה ממוקם במקום השני. בקטע ה-15 ההררי, ניצח תבנה ועבר להוליך את המירוץ. ביום שלמחרת, שהיה יום הבסטיליה, שוב תקף תבנה את מרקס בקטע הררי, הפעם במעלה ה-Col L'Izoard כשהוא נהנה מעידודם הנלהב של אלפי צרפתים שגדשו את המעלה המפורסם ביום חגם הלאומי. הוא ניצח בקטע ויצר פער נוסף, כך שבסיום הקטע, עמד יתרונו מול מרקס על 3:20 דקות. מרקס ששבר את לסתו במהלך המירוץ ולא היה מסוגל לצרוך מזון מוצק המשיך במירוץ ועוד הצליח לצמצם במעט את הפער ואף ניסה להשיג נצחון אפילו בקטע האחרון במירוץ, שהסתיים לראשונה בשאנז אליזה, אולם ללא הצלחה, ותבנה הוכתר כמנצח בפריז והיה גיבורה של צרפת לאחר שהצליח להחזיר את הנצחון לצרפת, שבר את רצף הנצחונות של מרקס הבלגי ומנע את שבירת שיא הנצחונות של ז'ק אנקטיל.

הישג נוסף של תבנה ב-1975, הראוי לציון, הוא המקום השני אותו השיג (אחרי המנצח אדי מרקס) במירוץ הקלאסי ליאז'-בסטון-ליאז'. זהו אחד ההישגים הבודדים בקריירה של תבנה בתחום המירוצים החד יומיים הקלאסיים.

ב-1976 שוב ניצח במירוץ הדופינה ליברה והגיע למירוץ כאחד המועמדים המובילים. עד מחצית המירוץ דורג תבנה בין המובילים בדירוג הכללי, אך נפילה שלו בקטע שנערך בחלקו הראשון של המירוץ, בנורמנדיה, כנראה נתנה את אותותיה בקטעים ההרריים הקשים וכשהגיע המירוץ לפירנאים הוא כשל, צבר פיגור גדול ולבסוף אף פרש במהלך הקטע ה-19. במירוץ ניצח לוסיין ון-אימפה. תבנה הצליח להתאושש לקראת סיום העונה והגיע במקום השני המכובד במירוץ הקלאסי ג'ירו די לומברדיה וניצח במירוץ הזירה מסוג Six Days שנערך בחורף בגרנובל.

גם לטור דה פראנס של 1977 הגיע תבנה כמועמד לנצחון. במירוצי ההכנה של המידי ליברה והדופינה ליברה הוא סיים במקום השני, בפער קטן מהמנצחים. בפרולוג, הקטע הראשון במירוץ, ניצח הגרמני הצעיר בן ה-22, דיטריך תוראו. קבוצתו, "ראלי", החליטה לתמוך בו בהמשך המירוץ, למרות שמוביל הקבוצה לפני תחילת המירוץ היה הרוכב ההולנדי הני קויפר. תוראו הצדיק תחילה את ההימור שנטלו מנהלי קבוצתו. הוא החזיק משך 15 קטעים בחולצה הצהובה ואף ניצח, בסיכום המירוץ, בחמישה קטעים. באחד מהם, קטע של מירוץ אישי נגד השעון בן 30 קילומטר, הוא אף הקדים את אדי מרקס ב-50 שניות. אולם, כשהתקרב המירוץ לסיומו ולקטעים המכריעים שנערכו באלפים, איבד תוראו את ההובלה לתבנה ובני קבוצתו כבר היו עייפים מנטל התמיכה בתוראו לאורך כל המירוץ והתקשו לתמוך בהני קויפר. קויפר הצליח לנצח בקטע היוקרתי שהסתיים באלפ ד'ואז והצליח לצמצם את הפער אל תבנה המוביל לשמונה שניות בלבד. בקטע זה ספג מרקס פיגור של קרוב ל-14 דקות ולמעשה, יצא מתמונת המירוץ. תבנה הצליח להגדיל את יתרונו בעוד כחצי דקה, לאחר שניצח במירוץ אישי נגד השעון שנערך בדיז'ון ובסיום בפריז, הקדים את קויפר ב-48 שניות בלבד.

[עריכה] סיום הקריירה

ב-1978 נטש תבנה את הטור דה פראנס בקטע ה-11 ולא זכה להישגים גדולים גם במירוצים אחרים. גם ב-1979 הוא לא זכה בהישגים הראויים לציון וב-1980, לאחר עשר שנים במדי קבוצת "פיג'ו", עבר לקבוצה הספרדית "טקה". הישגיו העיקריים, באותה שנה, היו נצחון במירוץ פולי-נורמנד וב-Six Days של גרנובל ומקום 14 בדירוג הכללי בוואלטה אספניה. לאחר עונת 1981, בה זכה בארבעה נצחונות במירוצים מדרג נמוך, פרש תבנה מרכיבה מקצוענית.

[עריכה] שימוש בחומרים אסורים

כבר בעונת 1977, נפסל תבנה לאחר שנתגלה בבדיקה כי הוא נטל חומרים האסורים בשימוש. בחורף אותה שנה הוא אושפז כתוצאה ממחלה בכבד שיוחסה לשימוש מתמשך בסטרואידים. לאחר פרישתו הודה בשימוש בחומרים אסורים וקרא לפעולה כנגד שימוש בחומרים משפרי ביצועים בספורט.

בראיון איתו נשאל תבנה האם היה זה קשה להיות רוכב אופניים, וענה בתשובה, כי להיות איכר בצרפת היה קשה יותר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ראיון עם תבנה (אנגלית)
• רשימת התארים של ברנאר תבנה (צרפתית)