ג'ון מייג'ור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

**ג'ון מייגו'ר**

ראש ממשלת בריטניה
תקופת כהונה:	28 בנובמבר 1990 – 2 במאי 1997
ראש ממשלה קודם:	מרגרט תאצ'ר
יורש:	טוני בלייר
תאריך לידה:	29 במרץ 1943
תאריך מוות:
מקום לידה:	קארשאלטון, סורי
מקום פטירה:
מפלגה:	שמרנים

סר ג'ון מייג'ור (באנגלית: Sir John Major), אביר מסדר הבירית, מסדר אחוות הכבוד (נולד ב-29 במרץ 1943) היה שר האוצר ושר החוץ בממשלתה של מרגרט תאצ'ר, ולאחר מכן ראש ממשלת בריטניה בין השנים 1990 - 1997.

[עריכה] קורות חיים

[עריכה] חיו המוקדמים

ג'ון מייג'ור נולד ב-29 במרץ 1943 לתום מייג'ור בול - שהיה שחקן נודד. בעת הטבלתו לנצרות הוא נקרא "ג'ון רוי מייג'ור" אולם בתעודת הלידה נרשם רק השם "ג'ון". מייג'ור השתמש בשם האמצעי "רוי" עד אמצע שנות ה-80 של המאה ה- 20.

מייג'ור נולד בבית החולים סנט הלייר שבקרשאלטון, ברובע סאטון של העיר לונדון, למד בבית הספר היסודי שבצ'ים קומון, ומאוחר יותר חטיבת הביניים רטליש שברובע מרטון של לונדון.

בשנת 1955, בעקבות, פשיטת רגל של אביו, עברה המשפחה לבריקסטון.

בגיל 16 עזב מייג'ור את בית הספר, עם תעודת בגרות חלקית (באנגלית, היסטוריה וספרות), וניסה להתקבל לעבודה ככרטיסן בחברת אוטובוסים, אולם לא התקבל בשל גובהו הנמוך. בשנת 1959 החל לעבוד כפקיד בחברת ביטוח.

לאחר שהתפטר מעבודתו (מסיבות של שיעמום), סייע לאביו בעסקיו, ובשנת 1963 החל לעבוד ברשות החשמל של לונדון, ואף לקח קורסים בהתכתבות בבנקאות. בשנת 1965 התקבל לעבודה בבנק סטנדרד צ'רטרד. בשנת 1967 נשלח מייג'ור לניגריה לעבוד מטעם הבנק, ושם נפגע בתאונת דרכים וכמעט נהרג.

ב-3 באוקטובר 1970 נשא לאישה את נורמה ג'ונסון, ולהם בן בשם ג'יימס ובת בשם אליזבת.

[עריכה] קריירה פוליטית

כבר מגיל צעיר התעניין מייג'ור בפוליטיקה, ונהג לנאום בשוק בריקסטון לעוברי אורך בשוק בהיותו ילד.

בגיל 21 (שנת 1964) הציב מועמדותו למועצת רובע לבמת', ובבחירות לאחר מכן, בגיל 24, נבחר למועצה, בה שימש סגן יו"ר ועדת הדיור, האחראי על בניית בנייני המגורים בשטחי הרובע. בבחירות שבשנת 1971 איבד את מושבו במועצה.

בבחירות 1974 הציג מייג'ור את מועמדותו מטעם המפלגה השמרנית לפרלמנט מטעם מחוז צפון סנט פנקריאס אולם לא נבחר, מאחר ורובע זה ידוע כרובע המזוהה עם מפלגת הלייבור. במאי 1976 החליטה המפליגה כי ייצג אותה כמועמד במחוז הנטינגדונשייר - מחוז בו הובטחה זכייתו בשל מספר התומכים הרב במפלגה, והוא נבחר כחבר בית הנבחרים בשנת 1979 ובשוב בשנים 1983, 1987, 1882 ו- 1997 (בבריטניה כל חבר בית נבחרים, מבלי הקשר למעמדו במפלגה, חייב להיבחר מטעם מחוז). בשנת 2001 החליט שלא לרוץ לבחירות מטעם המחוז בשנית.

בשנת 1981 היה מזכיר המפלגה בפרלמנט, ובשנת 1983 הפך למצליף המפלגתי. בשנת 1985 מונה כתת שר הפנים (Under-Secretary of State) הממונה אל הביטוח הלאומי ובשנת 1986 מונה לשר הפנים, ב- 1987 כמזכיר ראשי של האוצר, וב-31 ביולי 1989 מונה לשר החוץ בהחליפו את ג'פרי הואו. בתפקיד שר החוץ כיהן שלושה חודשים בלבד, ובעקבות התפטרותו של מיגל לואסון מונה לתפקיד שר האוצר.

בעקבות מאבק לרשות המפלגה בין מיקל הייזלטין ומרגרט תאצ'ר פרשה תאצ'ר ומייג'ור הצטרף כמועמד, אולם לא נבחר ברוב מספק (נדרש רוב מסוים) אולם חסרו לו רק 187 קולות לקבל רוב זה מיוחס זה (אף שתמכו בו יותר מאשר במועמדים האחרים), ועל כן הורידו המועמדים האחרים מועמדותם, וב-27 בנובמבר 1990 נבחר לראש המפלגה השמרנית, וב-28 בנובמבר 1990 זומן לארמון בקינגהאם לקבל מהמלכה אליזבת השנייה את מינוייו כראש הממשלה.

[עריכה] ראש ממשלה

בתקופת כהונתו הראשונה של מייג'ור אירעה מלחמת המפרץ. המיתון שבא בעקבותיה הביא לירידה בפופולריות שלו והוא היה צפוי להפסיד בבחירות 1992. מייג'ור החל "לחרוש את המדינה" ולעבור מעיר לעיר כשהוא נואם באסיפות רבות, ואף ברחובות, בדומה לנאומים שנשא בצעירותו בשוק בלמבת', ובעקבות זה עלתה הפופולריות שלו והוא גבר על ניל קינוק בבחירות וזכה בכהונה שנייה, אולם ברוב מועט שהקשה עליו להעביר החלטות בפרלמנט. אל אף יציאתה של בריטניה ממנגנון שערי החליפין ביום רביעי השחור (16 בספטמבר 1992) לא פיטר מייג'ור את שר האוצר שלו במשך מספר חודשים, ובשל כך קיבל תדמית ציבורית של הססן.

הירידה בפופולריות שלו ושל המפליגה השמרנית הביאה למאבקים פנימיים במפלגה, ואף להצבעה של חברי המפלגה נגד הממשלה במסגרת ההצבעה לאישרור חוזה מאסטריכט. לאחר כישלונו בהצבעה, הכריז מייג'ור על הצבעה נוספת יום למחרת (ב23 ביולי 1993) תוך שהוא קובע שהצבעה זו תהא הצבעת אימון בממשלה, והצליח בכך להכריח את חברי מפלגתו להצביע בעד האישרור, אולם מאבק זה החליש עוד יותר את תדמיתו הציבורית.

בשנת 1995 התפטר מייג'ור ממנהיגות המפלגה וקרא לערוך בחירות חדשות, בהם זכה אל מול המועמד ג'ון רדווד ברוב של 218 קולות לעומת 89, אולם בחירתו מחדש לא שיפרה את תדמיתו הציבורית, ובבחירות 1997 איבדה מפלגתו את הרוב בפרלמנט.

[עריכה] משא ומתן מול ה- IRA

מייג'ור ניהל מספר שיחות בלתי רשמיות עם ה-IRA בתחילת כהונתו, אף שאלה הוכחשו מאוחר יותר בנאום שנשא בפרלמנט הבריטי. מייג'ור סירב לחתום על הטיוטה הראשונה של "הבנות מיטשל", ובעקבות סירובו הסתיימה הפסקת האש בין ה-IRA לבריטניה (שהחלה ב- 1994 ונמשכה שנה). בעקבות החלטתו של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון לארח את איש ה-IRA גרי אדמס בבית הלבן בארוחה חגיגית לכבוד יום פטריק הקדוש, סירב מייג'ור לענות לשיחות טלפון של נשיא ארצות הברית במשך מספר ימים [1].

[עריכה] ההפסד בשנת 1997

ב-1 במאי 1997 ספגה המפלגה השמרנית את התבוסה הגדולה ביותר שלה מאז חוק הרפורמה הגדול של שנת 1832. בשל הפופולריות הנמוכה של מייג'ור תבוסתו הייתה צפוייה, אולם איש לא צפה את עומקה. בפרלמנט הנבחר קיבלה מפלגת הלייבור 418 מושבים, והשמרנים רק 165 מושבים. ג'ון מייג'ור עצמו נבחר במחוז הבחירה שלו ברוב של שמונה עשרה אלף קולות, אולם נצחונו במחוז בחירה זה היה מובטח. לעומתו, 179 חברי פרלמנט שמרנים שכיהנו בפרלמנט הקודם איבדו את מקומם. ב-2 במאי 1997 השיב ג'ון מייג'ר את חותמו הרשמי של ראש הממשלה למלכה אליזבת השנייה, ונשא את נאום התבוסה שלו. מייג'ור נשאר בתפקיד ראש האופוזציה עד בחירתו של ויליאם הייג ביוני 1997.

[עריכה] שנת 1997 ואילך

לאחר הפסדו שמר מייגו'ר על פרופיל נמוך ונמנע מלהתערב בפוליטיקה (בניגוד לקודמתו - מרגרט תאצ'ר). הופעותיו הפומביות הייחידות היו בתוקף תפקידו כראש מועדון הקריקט של סארי.

מייג'ור במועדון קריקט 2000

בעקבות מותה של הנסיכה דיאנה בשנת 1997 מונה מייג'ור כאפוטרופוס מיוחד של הנסיך ויליאם והנסיך הארי.

בשנת 2005 קיבל תואר אבירות מהמלכה.

בספטמבר 2002 פרצה לתקשורת התגלית כי בטרם מונה לשר, היה למייג'ור רומן מחוץ לנישואים עם חברת פרלמנט אחרת - אדווינה קארי, וטענו נגדו שהנאומים שלו בדבר חזרה לערכי המוסר בהיותו ראש ממשלה היו צביעות לשמה.