דניפרופטרובסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דניפרופטרובסק (אוקראינית: Дніпропетровськ; רוסית: Днепропетровск) היא עיר באוקראינה ובירת חבל דניפרופטרובסק. העיר שוכנת על הנהר דנייפר, וממנו שמה. אוכלוסיית העיר מונה 1,061 מיליון תושבים. היא נחשבת כמרכז תעשייתי של אוקראינה. עד 1926 נקראה העיר יקטרינוסלב (רוסית: Екатериносла́в; אוקראינית: Катеринослав).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 כלכלה 3 יהודים 4 ילידי העיר המפורסמים 5 מקורות

[עריכה] היסטוריה

העיר נוסדה בשנת 1773 ונקראה על שם המלכה יקטרינה הגדולה. מיקומה הראשון של העיר נבחר במקום שבו ניצבת היום העיר נובומוסקובסק, והיא תוכננה להיות בירתה הדרומית של רוסיה, בדומה לסנקט פטרבורג, הבירה הצפונית. את הרעיון לייסד את העיר הגה הרוזן גריגורי פוטיומקין, ידידה של המלכה. מקומה של העיר נבחר להיות בשטחים ששם שכן חיל זפורוז'יה של הקוזקים, שזה עתה בוטל, וכן אדמות שנלקחו מהטורקים במלחמה האחרונה. לאחר שבחודשי האביב הוצפה העיר החדשה, הוחלט על הקמת העיר יקטרינוסלב ליד הענף הדרומי יותר של הדניפר בשנת 1884. העיר החלה להתפתח בצעדי ענק כמרכז תעשייתי, וסמוך לתחילת המאה ה-20 הפכה לעיר השלישית בגודלה באוקראינה. במלחמת האזרחים היא עברה מיד ליד עד שב-1922 צורפה סופית לאוקראינה הקומוניסטית. ב-25 באוגוסט 1941 כבש הצבא הגרמני את העיר. ב-27 בספטמבר שוחררה הגדה השמאלית של העיר וב-25 באוקטובר שאר העיר.

[עריכה] כלכלה

העיר היא אחת המוקדים כלכליים של אוקראינה. תעשיות מרכזיות בעיר הינם תעשיות מתכת למיניהם, מפעלי כלי תחבורה, מפעלים כימיים ותעשיית חלל [1] . בגלל הימצאותה במרכז גאוגרפי של מדינה חלק מכבישים ומסילות רכבת החשובות עוברות דרכה. תחבורה בעיר מורכבת משילוב של רכבת קלה ( מאז 1896-אחד הראשונים באירופה) אוטובוסים ו Trolleybus [2] אחד מכלי תחבורה הנפוצים במדינה. תחנת רכבת מרכזית מאפשרת לתושבי עיר והסביבה לנסוע לרוב ערים גדולות במדינה ולמספר יעדים בחו"ל. נמל תעופה מקומי הינו בינלאומי ,אך תנועה בו יחסית מועטה ( סביב 300 אלף נוסעים) , בין תל אביב לדניפרופטרובסק קיים קו תעופה סדיר מופעל על ידי אל-על [3].

• Description: Skyline of Dnipropetrovsk, Ukraine with modern and old buildings in view.
• Source: Зображення:Dnipropetrovsk skyline.jpg from Ukrainian Wikipedia.
• Author: Nik Korchewski

[עריכה] יהודים

היהודים התחילו להתיישב בעיר עם היווסדה. בשנת 1800 נפתח בית הכנסת הראשון. ב-1804 נכללה העיר בתחום המושב. בשנת 1864 בעיר היו חמישה בתי כנסת, חמישה-עשר "חדרים", תלמוד תורה וכן מכללה להכשרה מקצועית. ב-20-21 ביולי 1883 נערך פוגרום ביהודי העיר, אך הוא הופסק עד מהרה. בהמשך ידעה העיר מספר ארועים דומים: באוקטובר 1905 נהרגו 67 ו-100 נפצעו, ובמאי 1919, על-ידי גדודיו של האטמן גריגורייב, אז נהרגו 150.

מהעשור השני של המאה העשרים כיהן כרב העיר הרב לוי יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאביץ' עד לגלותו בסוף שנות ה-30. למרות מאסר הרב בעיר נשאר בית כנסת אחד שפעילותו לא הופסקה אפילו עד לשנות ה-90. בשנת 1939 היו בעיר 85,529 יהודים. רוב יהודי העיר הספיקו להימלט לסיביר. לאחר כיבוש העיר על ידי הגרמנים ב26 באוגוסט 1941 התחילו רדיפות היהודים, בתחילתם כל יהודי העיר רוכזו בגטו. ב2 באוקטובר אותה שנה היהודים אולצו לשלם קנס בגובה 3 מיליון מרק. לאחר מכן התחילו רציחות המוניות, ב13 באוקטובר אותה שנה 10-12 אלף יהודים נורו בגבעה ליד המכון לתחבורה. בין דצמבר 1941 לינואר 1942 כ5 אלפי איש, הנותרים בגטו נרצחו. בשנת 1959 ישבו בעיר 53,400 יהודים. ב1970 היו 50,422 יהודים. לאחר נפילת ברית המועצות חודשה פעילות הקהילה. נציג חב"ד הרב שמואל קמנצקי (נולד 1965) משמש כרב העיר. הוא פתח את בית הספר היהודי "אור אבנר לוי יצחק", ומכללה לבנות "בית חנה", לשם באות בנות יהודיות מכל רחבי אוקראינה. כמו כן יסד את ישיבת נחלת לוי בשנת 1991. ב-1997 הוחזר לקהילה היהודית בית הכנסת המרכזי.

[עריכה] ילידי העיר המפורסמים

• אלכסנדר גליץ'-גדול הבארדים הרוסיים, ז'אנר מוזיקלי מחתרתי בברית המועצות

[עריכה] מקורות

• הקהילה היהודית של דנפרופטרובסק
• האנציקלופדיה היהודית האלקטרונית ברוסית