דסוקסין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

גלולת הדסוקסין® היא צורה תרופתית של הכימיקאל מתאמפטמין הידרוכלורי - מלח חומצי של המתאמפטמין (שידוע גם בשמו המדעי - אלפא-דימתילבנזניתנאמין ומכאן שמו של התרופה, דסוקסין). גלולת הדסוקסין משמשת לטיפול בהיפראקטיביות (ADD/ADHD), נרקולפסיה (נרדמות) והשמנה. הדסוקסין הוא חבר בסדרת האמפטמינים - סדרת סמים ממריצים. בגלל היותו מיוצר ממתאמפטמין, הדסוקסין נחשב לחוקי, אך רק כאשר ישנו אישור רופא להחזקת הגלולות.

[עריכה] היסטוריה

אחרי הפעם הראשונה שפותחה התרופה בארצות הברית של שנת 1942, הדסוקסין יוצר והוכנס לשוק על ידי חברת "מעבדות אבוט" כגלולה הפועלת על מנגנון שחרור מיידי. מאוחר יותר, הוכנסה לשימוש גלולה בעלת מנגנון שחרור מושהה.

בשנת 2002, חברת אבוט מכרה את זכויותיהם על גלולת הדסוקסין לחברת "אוביישין", אשר לקחה לעצמה לייצר ולשווק את הגלולה (למרות שבתחילה, אבוט המשיכה את הפקת הגלולה במפעלה). חברת "מעבדות אייבל" פיתחה תרופה גינרית של מתאפמפטמין הידרוכלורי במחירים נמוכים מגלולת הדסוקסין, עד אשר החברה פשטה רגל.

[עריכה] שימוש וסבילות

בגלל שהחומר מתאמפטמין הידרוכלורי, החומר הפעיל בגלולת הדסוקסין, מדווח להיות אפקטיבי במשך יותר זמן וביעילות גדולה יותר ב50% למנה מאשר החומר אמפטמין לדוגמה, מרשמים לתרופת הדסוקסין גדלים ככל שהטיפול בהיפראקטיביות מתמשך והמשתמשים מפתחים סבילות לתרופה וגם לסמים ממריצים אחרים המשמשים לטיפול בהיפראקטיביות.

המרשם ההתחלתי שהכי שכיח הינו מנה של 5 מיליגרם (המינון הכי קטן המוצע לגלולה יחידה), המינון עולה על בסיס שבועי ואחרי מספר שבועות נקבע המימון האפקטיבי ביותר למטופל.

[עריכה] השוואה עם תרופות ממריצות

באופן כללי, השימוש בדסוקסין לטיפול הוא דומה לשימוש בתרופות ממריצות מסדרת האמפטמינים, כגון אדרל (תערובת רצמית של אמפטמין ודקסאמפטמין), דקסדרין (דקסאמפטמין), או מתילפנידייט (ריטלין). בגלל הסכנה להופעה פוטנציאלית של תופעות לוואי קשות יותר בשימוש בדסוקסין לעומת תרופות דומות אחרות, הדסוקסין משמש כתרופת אין ברירה כאשר התרופות האחרות (רוב התרופות שבדר"כ נרשמות) אינן משפיעות או אינן משיגות את התוצאה הרצויה.

בנוסף, בגלל שתופעות הלוואי של מתפאמטמין הידרוכלורי הם פחותות בממריצים האחרים מסדרת האמפטמינים, ובגלל שההשפעה המרכזית של הדסוקסין היא גבוהה יותר (קרי, הדסוקסין הכי יעיל בהעלאת ריכוז התרופה עם יצירת הכמות הקטנה ביותר של תופעות לוואי), הדסוקסין יכול להיות שימושי למטופלים אשר מוצאים שתרופות אחרות אינן משפעיות עליהם יתר על המידה ובשביל אלו שכמות תופעות הלוואי של השימוש בממריצים אחרים היא גדולה.

מאמינים שההשפעה המרכזית הגדולה שנגרמת מהשימוש בדסוקסין נגרמת בגלל קבוצת המתיל הנוספת של המתאמפטמין הידרוכלורי אשר חסרה במולקולת האמפטמין, דבר הגורם להגברת מסיסותו של המתאמפטמין הידרוכלורי בליפידים (וכך, החומר נספג יותר עמוק וביסודיות על תוך הרקמות השומניות במוח).

בדומה לתרופות ממריצות אחרות, השימוש בדסוקסין איננו מומלץ למטופלים בעלי בעיות עם מחזור הדם, או מטופלים אשר צרכו תרופת MAOI (נוגדי דיכאון) בשבועיים האחרונים לפני בליעת הדסוקסין. בנוסף, השימוש בדסוקסין איננו מומלץ למטופלים אשר להם היסטוריה של חווית אפיסודות פסיכולוגיות, מכיוון שהממריצים עלולים להגביר את נטייתו של המטופל להתנהגות פסיכוזית נוספת.

[עריכה] פרמקולוגיה

דסוקסין (טבליות מתאמפטמין הידרוכלורי) שידוע בשמו המדעי n,אלפא-דימתילבנזניתנאמין הידרוכלורי, הוא חבר בקבוצת האמפטמינים של אמינים סימפטומימטים.

[עריכה] מערכת העצבים המרכזית

איזומר יד ימין של המתאמפטמין הידרוכלורי הינו סם אשר השפעתו העיקרית על הגוף היא המרצה של מערכת העצבים המרכזית בפוטנציאל, דבר זה משפיע על פעילותם של נוירוכימיקאלים כגון דופמין. הנוירוכימיקאלים אשר מושפעים מהמתאמפטמין הם אלו שאחראים על ויסות קצב הלב, טמפרטורת הגוף, לחץ הדם, תאבון, וקשב.

בשל כך, תרופת הדסוקסין משמשת לטיפול בהשמנה, משום שהמתאמפטמין גורם לאיבוד התיאבון והפחתת האכילה.

[עריכה] שימוש בעייתי

כגרסה תרופתית למתאמפטמין, חומר אשר רחש מוניטין של שימוש פלילי ובעייתי, הדסוקסין נהיה שנוי במחלוקת בקרב משתמשיו בגלל דאגות לבעיות העלולות להגרם כתוצאה מהשימוש בו. למרות רווחים פונטציאלים שיש לדסוקסין לעומת סמים ממריצים אחרים בטיפול בהיפראקטיביות או נרקולפסיה, נקשרה סטיגמה גדולה לדסוקסין. בגלל סיבה זו, הרבה רופאים אינם ממהרים לרשום את התרופה הזו במרשם וגם מספר רב של מטופלים לא מוכנים לצרוך את התרופה.