האלברד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ההאלברד (Halberd, נקרא גם "אלברדה") הוא נשק מוט ארוך שהומצא על ידי השוויצרים בימי הביניים ונהפך לאחד מנשקי המוט הנפוצים והפופולריים בימי הביניים והרנסאנס. השם האלברד בא מגרמנית, המילה Halm פירושה "מוט" ואילו המילה Barte פירושה "גרזן". וכשמו כן הוא, ההאלברד הוא מוט ארוך הכולל גרזן, חוד חנית או כידון וחודים נוספים בקצהו. ההאלברד התגלה כנשק יעיל ביותר, בייחוד כנגד פרשים כבדים העטויים בשריון כבד (ובפרט שריון לוחות) ונהפך לנשק פופולרי ונפוץ בכל רחבי אירופה. ההאלברד עדיין נמצא בשימוש טקסי אצל המשמר השווייצרי של הותיקן.

תוכן עניינים 1 מבנה 2 שימוש בקרב 3 היסטוריה 4 ראו גם

[עריכה] מבנה

ההאלברד מורכב מ-2 חלקים:

• מוט ארוך - מוט ארוך העשוי מעץ מחוזק, בדרך כלל באורך של 2 עד 3 מטרים.
• ראש קרבי - הכולל גרזן, חוד חנית וחודים נוספים (העשויים מפלדה).

הראש הקרבי של ההאלברד בא במגוון רב של תצורות ועיצובים שונים, המשותף לכולם הוא שהם כללו שלושה כלי הנשק שהותקנו על הראש:

• להב גרזן שנועד לבקע שריונות ומטרות. הסוג, הצורה והגודל של הלהב השתנו בצורה ניכרת מעיצוב לעיצוב.
• להב ישר או "מקור" (beak) שנועד לחדור שריון לוחות במכת הנפה. לעתים נוסף גם קרס מעוקל (וו) קטן מעל להב זה על מנת לאפשר הפלת פרש מסוסו.
• קצה מאורך ומחודד מפלדה או להב חנית (בצורת עלה) שנועד לאפשר להשתמש בהאלברד ככידון, כלומר: נשק לדקירה על ידי נעיצה.

לעתים קרובות המוט של ההאלברד חוזק בחישוקי מתכת, על מנת שלא יהיה אפשר לחתכו לחלקים באמצעות חרב. תוספת זו אפשרה להשתמש במוט ההאלברד על מנת לחסום התקפות אויב (למעט התקפה של גרזן כבד שיכלה לבקע גם מוט-מחוזק), דבר שהגדיל את יעילותו בשדה הקרב.

בעקבות יעילותו של ההאלברד התפתחו מגוון נשקי מוט, כל אחד מהם עם ראש קרב שונה לחלוטין, שכלל חוד דקירה ומגוון קרסים, להבים וחודים שנועדו לשמש כ"פותחני קופסאות" כנגד שריוני לוחות.

[עריכה] שימוש בקרב

ההאלברד היה זול יחסית לייצור ושימושיו בשדה הקרב היו מגוונים ביותר. במקור, ההאלברד התפתח ממוט-גרזן עם להב כבד, והמוט הארוך סיפק מנוף למכה - דבר שהגביר מאוד את עוצמת הביקוע שלה. בתוספת כוח המשקל של הלהב הכבד, יכל הגרזן של ההאלברד לבקע גם דרך שריון לוחות (ובקלות רבה דרך שריון שרשראות), אותם לבשו האבירים בשדה הקרב. בהמשך התכנון של ההאלברד התעדן, להב הגרזן קטן, וחלו התפתחויות בחודים הנוספים שהותקנו אליו. התפתחויות אלה נועדו לאפשר לנושא ההאלברד להילחם גם בנושאי חניתות וכידונים, וכן בחיילים רגליים.

חוד חנית מוארך איפשר לנושאי ההאלברד ליצור מערך פלנקס קטלני, כאשר ההאלברד שימש כנשק נעיצה ודקירה לכל דבר. הלהב האחורי אפשר חדירה של שריון עבה ובכך אפשר לבצע "וידוא הריגה" באבירים שנפלו מסוסם. בחלק מההאלברדים הותקן גם קרס קטן, שנתפס היטב בשריון של אביר, ואפשר לנושא ההאלברד להפילו מסוסו ולמשוך אותו על הקרקע.

שיפורים נוספים כללו כאמור את חידוד ראש החנית והארכתו, וכן הוספת חישוקי מתכת סביב מוט העץ, שאפשרו לו לחסום מכות של כלי נשק אחרים כגון חרבות. שיפורים אלה הגדילו את היעילות של ההאלברד בקרב ונושא האלברד מיומן נחשב ליריב קטלני וראוי לכל נושא נשק אחר.

[עריכה] היסטוריה

ההאלברד הומצא במאה ה-14 בידי השוויצרים. בגרסה הראשונה שלו ההאלברד היה פשוט מוט-גרזן מוארך עם להב כבד וחוד מקביל למוט. בהמשך באו השכלולים שהביאו אותו אל צורתו המוכרת. הראשונים להשתמש בו היו חיל הרגלים השווייצרי שהקימו יחידות של נושאי האלברד, שהיו חמושים בנוסף בחרבות קצרות, על מנת להדוף התקפות של פרשים כבדים ולהפלת אבירים מסוסם, בעיקר מצד בית המלוכה של האבסבורג.

נשק זה זכה להצלחה רבה בשדה הקרב וקנה לעצמו מוניטין מאיים. עדות מקרב מורגרטן, בו שימש הנשק בידי השוויצרים, מתארת:

השוויצרים (Schwtzois) היו חמושים בכלי נשק מעוררי בעתה, הידועים כאלברדות, ולמרות שאויביהם נשאו כלי נשק חדים כתער, הם חתכו אותם לחתיכות. (טאראסק ובלייר, 1979, ע"מ 248)

ההאלברד שומש בקרבות נוספים כנגד האוסטרים (כגון קרב Sempach) וזרע בהם שמות.

במאה ה-15 הוא קיבל את צורתו המוכרת והפופולרית ונהפך לנשק מוט נפוץ בכל רחבי אירופה. בעקבות יעילותו של ההאלברד התפתחו מגוון נשקי מוט, כל אחד מהם עם ראש קרב שונה לחלוטין, אך עדיין כולל חוד דקירה ומגוון קרסים, להבים וחודים שנועדו לשמש כ"פותחני קופסאות" כנגד שריוני לוחות.

לקראת סוף המאה ה-16 ותום הרנסאנס החל ההאלברד, כמו רוב כלי הנשק של ימי הביניים להידחק הצידה לטובת רובי אבק השריפה. השימוש בו הפך להיות בעיקר טקסי (מסדרי שמירה למיניהם ומצעדי ניצחון) ואילו נשק המוט העיקרי שנותר בשדה הקרב היה מוט-הכידון הפשוט.

בימינו, ההאלברד עדיין נמצא בשימוש טקסי אצל המשמר השווייצרי של הותיקן.

[עריכה] ראו גם

• נשקי מוט
• גרזן, מוט-גרזן
• חנית
• שריון לוחות
• ימי הביניים