הוצאה להורג ללא משפט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
הוצאה להורג ללא משפט היא הוצאה להורג שנעשית בעקבות החלטה של סמכות שלטונית, אך בלא שהתקיים הליך משפטי של העמדה לדין שבו גזר בית המשפט עונש מוות על המוצא להורג.
כיוון שעל פי המשפט המודרני הדרך החוקית היחידה להוצאתו של אדם להורג היא בהליך משפטי, בהתאם לחוק המאפשר זאת, הוצאה להורג ללא משפט נחשבת פעמים רבות לרצח. בעקבות חילופי השלטון קורה ששליט שהורה על הוצאה להורג ללא משפט עומד לדין על מעשה זה. הוצאה להורג ללא משפט בעת מלחמה, של שבויים או של אזרחים, נחשבת לפשע מלחמה.
למעשה, בעולם הקדום הייתה לעתים בידי המלכות הרשות להוציא להורג ללא משפט, על פי דין, במידה והמוצא להורג היווה סיכון ברור ומיידי למלוכה.
הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ'.
[עריכה] ברומא העתיקה
הקונסול מרקוס טוליוס קיקרו גילה קשר להפלת הרפובליקה ולהשתלטות על מוסדותיה, שקשרה חבורת אצילים בראשות לוקיוס סרגיוס קטילינה, אציל שהתאכזב מכך שלא הצליח בבחירות למשרת הקונסול. קיקרו הכריז על משטר צבאי, ולהביא להמלטותו של קטילינה אל מחוץ לרומא, תוך שהוא מותיר מאחוריו כמה מאנשיו, שהיה חשש כי יחברו לצבאות שגויסו על ידי ותיקי צבאותיו של הדיקטטור לשעבר סולה באטרוריה. קיקרו הצליח לחשוף אף מזימה זו, לאחר שנתפש שליח של הקושרים אל שבטי הגאלים, והעמיד את הקושרים בפני הסנאט, שם התוודו על קשרם.
בדיון שנערך בסנאט קרא קיקרו להוציא את הקושרים להורג ללא משפט. הסנאט לא היה גוף שיפוטי, כי אם גוף מחוקק, והחלטה להוציא את הקושרים להורג שתתקבל על ידי הסנאט, לא הייתה החלטה שיפוטית. קיקרו טען כי מעצר או הגלייה של הקושרים יחמירו את הסכנה, וכי הדרך היחידה למנוע את הקשר הינה להרוג את הקושרים. בתחילה רבים בסנאט תמכו ב"עונש המקסימלי", אך נאום מבריק של יוליוס קיסר שכנע אותם כי אין להוציא להורג אצילים ללא משפט, וכי ראוי לעצור את הקושרים עד לחלוף הסכנה. מרקוס פורקיוס קאטו, מיריביו הגדולים של קיסר, הצליח לבסוף לשכנע את הסנאט כי עונש המוות ראוי לקושרים, ולבסוף הוסכם להמיתם. קיקרו, הקונסול, הורה על תלייתם. על פעולותיו אלו קיבל את תואר "אבי המולדת", אך חי את שארית ימיו בפחד כי עוד יגיע יומו להישפט על כך שהוציא להורג אזרחים רומאים ללא משפט.
קליגולה, שליטה העריץ של רומא בשנים 37 עד 41 לספירה, כשמונים שנה לאחר קיקרו, נודע כמי שבאכזריותו הורה פעמים רבות על הוצאה להורג ללא משפט, ולא היה איש שהיה בטוח מפניו.
[עריכה] בישראל
בעקבות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן בספטמבר 1972, הטילה ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר על "המוסד" בראשות צבי זמיר את מלאכת חיסולם של חברי ארגון הטרור "ספטמבר השחור" שהיו מעורבים בטבח. ב"מבצע זעם האל", שנועד למימוש החלטה זו, הוצאו להורג שמונה מראשי הטרור הפלסטיני. ההחלטה על כל הוצאה להורג התקבלה על-ידי ועדת שרים שכללה את ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, שר החינוך יגאל אלון והשר בלי תיק ישראל גלילי. את ההמלצה על המועמד לחיסול הביא לוועדה ראש "המוסד", צבי זמיר.
בשנת 1984 אירעה פרשת קו 300: בעקבות השתלטות של ארבעה מחבלים שבאו מרצועת עזה על אוטובוס בקו 300 של "אגד", ולכידתם בחיים של שניים מהמחבלים בפעולת שיחרור נוסעי האוטובוס, הורה ראש השב"כ, אברהם שלום, לראש אגף המבצעים בשב"כ, אהוד יתום, להרוג את שני המחבלים. יתום ואנשיו הובילו את המחבלים למקום מבודד, היכו אותם בראשיהם באבנים ובמוט ברזל, עד למותם. לאחר חשיפת הפרשה עלתה דרישה להעמיד לדין את המעורבים בהוצאה להורג. בעקבות הסערה הציבורית שהתחוללה, נאלץ אברהם שלום להתפטר מתפקידו כראש השב"כ, אף שלהגנתו טען שכל מעשיו נעשו "בסמכות וברשות". ראש הממשלה בעת ההוצאה להורג, יצחק שמיר, מילא פיו מים. בעקבות התפטרותו של ראש השב"כ ניאות נשיא המדינה, חיים הרצוג, להעניק חנינה לאברהם שלום, לאהוד יתום ולשני אנשי שב"כ נוספים. חנינה זו ניתנה עוד קודם להגשתו של כתב אישום, והפכה לתקדים ראשון בתולדות המדינה שבו נשיא המדינה נתן חנינה לאדם טרם נשפט והורשע.
במסגרת מלחמתה בטרור הפלסטיני במהלך אינתיפאדת אל אקצה עוסקת ישראל בסיכול ממוקד - הריגתם של פעילים פלסטינים המעורבים בטרור. מתנגדיה של פעילות זו טוענים שהיא מהווה הוצאה להורג ללא משפט, משום שההחלטה על כך מתקבלת בידי צוות מצומצם של שרים ואנשי מערכת הביטחון, ואילו תומכיה רואים בכך פעילות לגיטימית של לחימה באויב והגנה עצמית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוצאה להורג ללא משפט - פשע מלחמה, באתר "בצלם"
