שבוי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בשבי של חיילים בידי האויב. לערך העוסק במשמעויות אחרות של המלה "שבי", ראו שבי (פירושונים).
שבוי (באנגלית: Prisoner of war או בראשי-תיבות: POW) הוא חייל או "לוחם חוקי", המוחזק על-ידי האויב לאחר שנתפס במהלך מעשי איבה בין מדינות.
אמנות בינלאומיות קובעות כי אין לפגוע בחייל בצבא אויב שנכנע וחדל להוות איום, וכן אין להעמידו למשפט. חייל כזה נחשב שבוי, ועל-פי החוק הבינלאומי יש להחזיקו בתנאים סבירים עד תום המלחמה או עד להסדר כלשהו בין המדינות. הגוף הבינלאומי המפקח על תנאי החזקתם של שבויים ועל יצירת קשר בינם לבין קרוביהם הוא הצלב האדום הבינלאומי.
בתום מלחמות ולעתים גם במהלכן, נערכות "עסקאות" של חילופי שבויים, שבמסגרתן משחררת כל מדינה את השבויים שנתפסו על ידה בתמורה לשחרור חייליה שנשבו במדינות אחרות.
תוכן עניינים |
[עריכה] יחס לשבויים
זכויותיהם ומעמדם של שבויים נקבעו באמנות ז'נבה השלישית 1929 והרביעית (1949). האמנות מגינה על השבוי מרגע נפילתו בשבי ועד לשחרורו, ומחייבת צבאות לנקוט באמצעים שיקלו על זיהוי השבויים. האמנה אוסרת על עינוי שבויים, וקובעת שהמידע שמותר לדרוש משבוי כולל רק את שמו, תאריך לידתו, דרגתו ומספרו האישי. עוד קובעות האמנות כי כל חייל חייב לשאת עמו "פנקס שבי" שבו כלולים פרטיו האישיים והערות לגבי מצבו הרפואי, וכן דסקית מתכת שעליה מוטבעים שמו ומספרו האישי. הצלב האדום הבינלאומי מפקח על יישום האמנות, אך כוחו מוגבל, כיוון שהוא זקוק לשיתוף הפעולה של המדינות הלוחמות. חלק ניכר מהמדינות, גם בין אלה החתומות על אמנות ז'נבה, אינן משתפות פעולה באופן מלא, ואינן מקפידות על קיום האמנות. מקרים שבהם שבויים נחקרים, לעתים בעינויים קשים, כדי לחלץ מהם מידע אינם נדירים.
למרות שבמקרים רבים השבויים עוברים עינויים בשבי, כדי לקבל מהם מידע צבאי סודי, או אפילו לשם נקמה בצבא האויב, יש מקרים שבהם זוכים השבויים ליחס טוב יחסית. כך לדוגמה השבויים הרוסים ביפן במלחמת רוסיה יפן. יוסף טרומפלדור שהיה במלחמה חייל בצבא רוסיה ונפל בשבי, מספר שיחס יפן אל השבויים היה טוב, ולשבויים היהודים ניתן לקיים עיתון ושירותי דת.
בעיה קשה שהפכה נפוצה בסוף המאה ה-20 היא שבי בידי ארגונים חמושים שאינם כפופים למדינה כלשהי. הצלב האדום הבינלאומי וארגוני סיוע אחרים, מתקשים לפקח על מצבם של חיילים שנשבו בידי ארגונים כאלה, ומתקשים לתווך במשא ומתן בין הארגונים החמושים לבין המדינות שחייליהן נשבו. בעיה אחרת היא מעמדם של אנשי הארגונים החמושים כשהם נתפסים בידי מדינה הלוחמת בהם. לא ברור אם על המדינה להעמידם למשפט או להחזיקם כשבויים, ולא ברור מול מי היא צריכה לשאת ולתת על שחרורם.
[עריכה] יחס המדינה לחייליה השבויים
במלחמת העולם השנייה התייחס שליט ברית המועצות, סטלין, לנפילה בשבי או לכניעה כאל בגידה, כיוון שהחיילים לא נלחמו עד המוות, ולכן רובם של שני מיליון השבויים הסובייטיים שנשלחו בחזרה לברית המועצות אחרי סוף המלחמה הוצאו להורג עם הגיעם.
[עריכה] טרוריסטים: שבויים או אסירים?
מדינת ישראל אינה מכירה באנשי ארגונים חמושים פלסטיניים או לבנוניים (חמאס, חיזבאללה וכדומה) כחיילים, ולפיכך אינה מכירה בהם כשבויים כשהם נתפסים בידי חיילי צה"ל. לפעמים מועמדים אנשים אלה למשפט ונכלאים בגין עברה על חוקי מדינת ישראל, ולעתים הם מוחזקים לפי צו מעצר מנהלי. בעיתונות הישראלית מקובל לכנות אנשים אלה "אסירים" או "עצורים", בעוד התקשורת הערבית מכנה אותם "שבויים" (أسرى).
