הפילהרמונית של ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

התזמורת הפילהרמונית של ברלין (ברלינר פילהרמוניקר, בגרמנית), היא בין התזמורות הראשונות במעלה בעולם. המנצח הראשי הנוכחי שלה הוא סימון ראטל, הנודע בעידוד מוזיקה קלאסית מודרנית. התזמורת תומכת גם בכמה הרכבי מוזיקה קאמרית.

[עריכה] היסטוריה

התזמורת נוסדה בברלין בשנת 1862 על ידי בנימין בילזה, בשם "התזמורת של בילזה". בשנת 1882 ניתן לה שמה הנוכחי והיא התארגנה מחדש בניהולו הפיננסי של הרמן וולף. מנצחה הראשון בניהול החדש היה לודוויג פון ברנר; בשנת 1887 הצטרף לתזמורת הנס פון בילוב , מחשובי המנצחים בעולם, ושמה של התזמורת התבסס יותר ויותר, עם הנס ריכטר, פליקס ויינגרטנר, ריכרד שטראוס, גוסטב מהלר, יוהנס ברהמס ואדוארד גריג כמנצחים אורחים במהלך השנים הבאות.

בשנת 1895 התמנה ארתור ניקיש למנצח ראשי. החליף אותו בשנת 1923 וילהלם פורטוונגלר. התזמורת המשיכה לנגן כל שנות מלחמת העולם השניה ועברה, כמעט ללא פער זמנים, לנגן תחת שרביטו של לאו בורכארד. עם מותו, התמנה סרג'יו צ'ליבידאקה תחתיו. פורטוונגלר חזר בשנת 1952 ונשאר עד מותו בשנת 1954.

מחליפו היה הרברט פון קאראיין האגדי, שנשאר עם התזמורת עד 1989 ופרש חודשים ספורים לפני מותו. בניצוחו הפיקה התזמורת מספר רב ועצום של הקלטות וסיירה ברחבי העולם. קלאודיו אבאדו היה למנצח ראשי אחריו. הוא הרחיב את רפרטואר התזמורת מעבר ליצירות הליבה הקלאסיות והרומנטיות, אל המוזיקה המודרנית יותר של המאה ה-20.

סיימון ראטל הציב כתנאי לחתימתו על החוזה עם הפילהרמונית של ברלין, שזו תהיה למוסד ציבורי בשליטה עצמית, שבידו הכוח לקבל החלטות אמנותיות ופיננסיות משלו. לשם כך נדרש שינוי בחוק המדינה, שאושר בשנת 2001 ואיפשר לו להצטרף לארגון בשנת 2002.

אולם הקונצרטים של התזמורת נהרס בזמן המלחמה, בשנת 1944, ונבנה מחדש בשנת 1963, על ידי האדריכל הנס שארון.

התזמורת הקליטה גם אלבום שם "רגע של תהילה" עם להקת הרוק הכבד הגרמנית "עקרבים", בשנת 2000.