הרסטורציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של צרפת |
| המהפכה הצרפתית
הרסטורציה |
| צרפת |
הרסטורציה (Restauration) היא תקופה שלטונית בצרפת, בין נפילתו של נפוליאון בשנת 1814 לבין מהפכת יולי 1830 אשר בישרה את התקופה המכונה המונרכיה של יולי.
[עריכה] נפילתו של נפוליאון ועלייתו מחדש של בית בורבון
ב-7 באפריל 1814 נאלץ נפוליאון לחתום על כתב ויתור על סמכויותיו כקיסר הצרפתים, וזאת עקב הפסדיו הצבאיים, והצבאות הזרים אשר שהו על אדמת צרפת. הכובשים החזירו את בית בורבון אל כס המלוכה ממנו הודח בצורה אלימה במהפכה הצרפתית בשנת 1789. המלך החדש, היה לואי השמונה עשר, אחיו של המלך לואי השישה עשר שהוצא להורג (לואי השבעה עשר היה הדופין, יורש העצר, שנעלם במהומת המהפכה הצרפתית וגורלו לא נודע מעולם). לואי השמונה-עשר הסכים לחתום על צ'רטר, שהיווה את הבסיס החוקי לשלטון, והבטיח לעם חירויות מסוימות שריככו במקצת את המונרכיה האבסולוטית המסורתית של בית בורבון.
כבר בימיו הראשונים של שלטונו של לואי השמונה-עשר, התברר עד כמה רעוע הבסיס לשלטונו, כאשר במארס 1815 נחת נפוליאון בדרום צרפת, ועד מהרה עלה עד פריז, והחל בתקופה הקרויה "מאה הימים" במהלכה ניסה להחזיר את השלטון לידיו. תבוסת נפוליאון בקרב ווטרלו סיימה באופן סופי את שלטונו, ולואי השמונה-עשר שב ועלה על כס המלוכה, בכוח כידוני בעלות הברית המנצחות, אך הגחלים הבונפרטיסטיות והרפובליקניות המשיכו לרחוש מתחת לפני השטח של המונרכיה הבורבונית במשך כל תקופת שלטונה.
[עריכה] אופייה של מלוכת בורבון
המלוכה החדשה נשענה על אישים ששירתו את הממשל המלוכני הישן, אך הצליחה גם לכבוש את לבם של כוחות חדשים - אנשי עסקים שחפצו ב"שקט תעשייתי" על מנת להצליח ולשקם את המדינה שחרבה ממהפכות וממלחמות בלתי פוסקות. הממשל החדש השאיר על כנו את המערכת האדמיניסטרטיבית שיצר נפוליאון, והצליח להשיג יציבות מסוימת.
לואי השמונה-עשר היה אדם מתון, הצליח לשמור על האיזון העדין בין הפלגים הרבים בממלכה, לאורך תקופת מלכותו, לא מעט בשל תבונתו ואורך רוחו של ראש הממשלה המרקיז וייל, אשר קידם מדיניות מלוכנית קיצונית, אך הצליח לעשות זאת באופן מאוזן, מבלי ליצור עימות עם הפרלמנט ועם חוגי המעמד הבינוני. אחיו של לואי, שארל העשירי, שעלה לכס המלוכה עם מותו של לואי ב-18 באוגוסט 1824, לא הצליח לשמור על האיפוק והריסון הראויים. "בורבון זה, השמן", כפי שקרא ויקטור הוגו בספר "עלובי החיים" למלך שארל העשירי, "לא למד דבר ולא שכח דבר". שארל העשירי החל במדיניות קיצונית - החזיר את השליטה במערכת החינוך אל הכנסייה, והחל במתן פיצוי לגולים מקרב האריסטוקרטיה שאיבדו את אחוזותיהם התורשתיות באירועי השנים האחרונות. בכך הרחיק מעצמו שארל העשירי את עמוד התווך של התמיכה בו - המעמד הבינוני, שהצעדים פגעו בכיסו ובאורח החיים שרצה לנהל.
בית בורבון, והריאקציה השמרנית הקיצונית שייצג, לא היו מסוגלים להנהיג את העם הצרפתי בתקופת הקדמה וההתפתחות (הטכנולוגית והקולוניאלית) שייצגה המאה ה-19. הופעת הרכבת, ספינת הקיטור ומכונת האריגה, בישרו על נתיב חדש שהבורבונים לא היו מוכנים, ולא היו יכולים, ללכת בו.
[עריכה] מהפכת יולי 1830
שארל העשירי לא היה אדם העשוי לקבלת ביקורת פרלמנטרית. כאשר במרץ 1830 הגדילו הבחירות את כוחה של האופוזיציה, פיזר את בית הנבחרים, והקטין ב-75% את רשימת הבוחרים. צעדים אלו (בנוסף לצעדים אחרים שהיו למורת רוחה של הבורגנות, בשנים שקדמו לכך), הביאו המונים לרחובות פריס, ולתחילתה של מהפכת יולי 1830. תחת דגל הטריקולור, שייצג את המהפכה, שלטו המורדים בעיר, לאחר התקוממות שארכה שלושה ימים, המכונים בהיסטוריה הצרפתית "שלושת ימי התהילה" "Les Trois glorieuses" (בין ה-27 ביולי וה-29 ביולי 1830). משראה כי אינו מסוגל להתמודד עם ההתקוממות, הודיע שארל העשירי על פרישה לטובת נכדו, אנרי, הרוזן משמבור, שהיה אז כבן עשר, אך ההמונים לא הסכימו לקבל את הילד כמלכם. שארל ונכדו נמלטו לאנגליה. על אף שלאחר המהפכה שלט בצרפת במשך שמונה עשרה שנים המלך לואי פיליפ שהיה שאר בשרה של שושלת בורבון, היה משטרו של לואי פיליפ (המכונה "המלך האזרח") שונה לחלוטין ממשטר בורבון המסורתי, ולפיכך, עם הימלטותו של שארל העשירי, הסתיים שלטון בית בורבון בצרפת.
