הרקע למלחמה הפלופונסית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
את הרקע למלחמה הפלופנסית ניתן למצוא באמצע המאה השישית לפני הספירה. באותה תקופה, יוון הייתה מחולקת לפולייס (צורת רבים של פוליס) רבים, אחדים מהם מאוגדים תחת פוליס דומיננטי כמו הפולייס של ביוטיה ששרו למרותה של תבאי וחלקם עצמאיים דוגמת הפולייס בלוקריס. הפוליס החזק ביותר שכן בחצי האי הפלופונסי בחלקת ארץ שנקראת "לאקדמון". הלאקדמונים, הידועים יותר בשם ספרטנים הפילו את חתיתם על ערי יוון והיו מפורסמים במשמעת הברזל וצבאם החזק. ספרטה לא שלטה על יוונים, אך רובם ככולם, הכירו בעליונותה הצבאית. בין פולייס מן המדרגה השנייה אפשר למנות את אתונה ותבאי ואחריהם את כל היתר.
תוכן עניינים |
[עריכה] עד המרד האיוני
במהלך המאה השביעית לפנה"ס עלתה ספרטה ככוח המוביל ביוון מהבחינה הצבאית והמדינית. בשנת 555 לפנה"ס לערך הקימה ספרטה את הליגה הפלופונסית. כאשר פנה אריסטאגורס לעזרת הספרטנים במהלך המרד נגד פרס הוא טען כנגד מלכם של הספרטנים קלאומנס "שהרי אתם עומדים בראש יוון" (הרודוטוס ה' 49). ל"עמידה זאת בראש יוון" לא הייתה משמעות רבה: ספרטה תהיה הראשונה אליה יפנו היוונים לבקשת עזרה מעצם כוחה הצבאי, אך לא כדי לקבל גושפנקה רשמית. הספרטנים התרכזו בעניינהם בתוך פלופונס ולא הרבו להתערב בנעשה מחוצה לו. לפי תפישת עולמם, על ספרטה לשלוט שליטה הדוקה ביותר על השטח הקרוב אליה - שליטה באמצעות שיעבוד. על "המעגל השני" של הערים, אשר גבולותיו (בערך) הן הפלופונס מעדיפה ספרטה "לשלוט" באמצעות השפעה, ומכאן נובעת תפישתה "כמנהיגת יוון". בתקופה זו, ספרטה הייתה נתונה במאבקים נגד ארקדיה וארגוס שהיו שכנותיה הקרובות. מצב זה לא היה יחודי לספרטה - מאבקים מקומיים בין ערים היו מקובלים ביוון (אתונה נלחמה נגד מגארה באותה תקופה, מלחמה בה זכה פיסיסטראטוס לראשונה בתהילתו). גם ספרטה וגם שאר הערים היוניות לא חרגו בדרך כלל מטווח המעגל הקרוב להן.
גם תחום ההתענינות של אתונה היה מוגבל ביותר. עד סוף ימיו של פיסיסטראטוס אתונה גם היא לא התעניינה בנעשה מעבר למעגל הגאוגרפי הקרוב לה. מהדחתה של הטיראניה וקבלת הדמוקרטיה עלתה אתונה על דרך חדשה. מלבד עליית העוצמה הימית, הביאה התפתחות הדמוקרטיה גם לשוני מהותי בתפישת העולם של האתונאים. האתונאים, בניגוד לשאר היונים, הפסיקו להיות "מרוכזים בעצמם" והתחילו להסתכל לטווח יותר רחוק - לגורמים רחוקים המשפיעים על כלכלתם: התחרות עם הפיניקים, "הזחילה" של האימפריה הפרסית המאיימת על עצמאותם ועוד.
האתונאים, שלא כמו הספרטנים, הסכימו לעזור למרד האיוני מתוך ניסיון לבלום את האימפריה הפרסית וראו בהשתתפותם מעין מכה מקדימה לאימפריה הפרסית המתפשטת מערבה, כפי שנוכחו האתונאים מתפיסת תראקיה על ידי הפרסים בזמן מסעם נגד הסקיתים (512 לפנה"ס).
[עריכה] מכישלון המרד האיוני ועד להקמת הליגה האטית דלית
המרד האיוני נכשל, ובו התכוון דריווש להשתמש כעילה להשתלטות על יוון - הוא שלח ליוון שליחים להציע תנאי כניעה. אתונה וספרטה לא התרגשו למראה השליחים ואף החליטו לרצוח אותם, מעשה שבעת העתיקה כמוהו כהכרזת מלחמה.
ספרטה, בשלב זה, עדיין מהוססת במידת מה. לבקשת הסיוע (הטבעית) של אתונה לבלימת מסעו של דריווש (490 לפנה"ס) נענית ספרטה בחיוב. הספרטנים שלחו כח משלוח גדול שכלל כ-2,000 הופליטים - כח גדול מאוד במונחי התקופה. לשם השוואה לקרב פלטאה החשוב בהרבה שלחה ספרטה רק 5,000 הופליטים. הספרטנים לא יצאו לדרך מיד, אלא התעכבו כ-10 ימים על מנת לציין אירוע דתי. היסטוריונים רבים טוענים שהאירוע הדתי שימש להם תירוץ נח לא לשלוח את כח המשלוח בזמן ובכך להתחמק מהבטחת העזרה לאתונה. למרות שהסיוע הספרטני לא הגיע בזמן, האתונאים הצליחו להדוף את הנחיתה הפרסית על אדמת יוון, במה שנודע כקרב מרתון. יחד עם זאת, כח המשלוח הספרטני נחשב מספיק חזק על מנת לשחרר את אתונה ממצור פרסי במקרה של תבוסה.
הספרטנים, שלא הספיקו להשתתף בקרב, סרקו את גופות המתים והתברר להם גודל הסכנה המרחפת עליהם. 10 שנים מאוחר יותר, לא יהיו תירוצים לספרטה והם ילחמו במלוא כוחם נגד הצל הבא מהמזרח. ביוזמתה של ספרטה מתכנסת הליגה ההלנית. בברית זו עמדו ספרטה ואתונה זו לצד זו: ספרטה כמנהיגת יוון, ואתונה כבעלת הכוח הימי המשמעותי שלה. מעשי הגבורה של כל אחד מהצדדים נתפסים בהערצה על ידי הצד השני - עמידת הגבורה הספרטאנית בתרמופילאי וניהול הקרב של אתונה בסלאמיס. שיתוף הפעולה מגיע לשיאו בקרבות פלטאה ומיקאלה, קרבות בהן שילוב העצמה של שתי הערים מביא לתבוסתה של פרס. לאחר הבסת הפלישה הפרסית, ממשיך שיתוף הפעולה האתונאי-ספרטני על מנת להדוף את הפרסים ולשחרר את אחיהם המשועבדים באסיה הקטנה, אולם לאחר שלמעשה הוסר האיום מעל יוון, הובילו ההבדלים בתפישת העולם של אתונה וספרטה לאט אך בבטחה לקראת פיזור הברית ביניהן.
הסימן הראשון לשינוי ביחסה של אתונה לספרטה הוא "הדחתה" מהפיקוד על כוחות יוון. הסיפור שמוסר פלוטארכוס על חמדנותו של המפקד הספרטני (אריסטידס, כ"ג) נשמע כרכילות היסטורית ותו לא. הסיבה שנראית יותר הגיונית, היא שהקו המסורתי של ספרטה שבו לא פסקה מלנקוט, קו שאומר שלאחר שהוסרה הסכנה העיקרית אין טעם להמשיך ולהעסיק צבא ספרטני הרחק מספרטה - פשוט לא התאים לאתונה שריסוק האחיזה הפרסית בים האגאי ובמזרח הים התיכון היה חיוני להתפתחותה. האתונאים לפי כך, המשיכו את המרדף אחרי הכוחות הפרסיים הנסוגים, ואילו הספרטנים שעניינם במלחמה תם למעשה פורשים יחד עם שאר ערי הפלפונסוס מהברית ההלנית.
[עריכה] מהקמת הברית האטית דלית ועד לפרוץ המלחמה
תמיסטוקלס היה בין המדינאים הבכירים של אתונה. הוא צפה מראש את הסכנה הפרסית ואף את המאבק האפשרי מול ספרטה. הוא היה למעשה אבי הצי האתונאי, כאשר ביוזמתו מופנים 200 טאלאנטים שנוספו לקופתה של אתונה אחרי גילוי מרבצי כסף חדשים באטיקה לצי. 200 טאלנטים הם בערך מחצית מתקציבה של אתונה באותה תקופה. כמו כן, דאג תמיסטוקלס לביצור פיראוס ואתונה גופה.
מהליגה האטית-דלית שהוקמה כתוצאה מזהות האינטרסים שנשארה בין אתונה לבין הערים האיוניות והאיים הסמוכים התפתחה עד מהרה אתונה כאימפריה. תוך התפתחות האימפריה מתחילה אתונה לנצל באופן ברור את בעלות בריתה. הניצול הציני של בעלות הברית, איסור יציאה מהברית ואף זריעת התנחלויות (קלרוכויות) על אדמתן של בעלות ברית שוררות הוא אחד ההבדלים העיקרים בין אתונה לספרטה: כפי שכותב פרופ' באדיאן במאמרו "פריקלס המדינאי": "אבל בימי הנוהג העתיק היה השלטון רב תהילה ומטרה ראויה לכל אריסטוקרט. הניצול הכלכלי היה מעשה שפל, מעשה של בצע כסף". האוליגרכים והאריסטוקרטים, לדבריו, "ראו את האימפריה כמושג של כח וכיבוש, ולא כמושג של ניצול".
מכאן נבעה פעילותו של תמיסטוקלס כנגד ספרטה. הוא אמין שספרטה היא האיום הגדול על גידול כוחה של אתונה ולא פרס שכבר הובסה. לא ברור מאיפה נובעת עוינותו של תמיסטוקלס כלפי ספרטה, הרי האחרונה הקפידה להגביל את תחום השפעתה היישר לפלופונס ולא התערבה בנעשה מחוצה לו. ככל הנראה, לקה המדינאי הוותיק בכשל לוגי המכונה "פרספקטיבה אגוצנטרית". זו תופעה מאוד נפוצה המוכרת על ידי הפסיכולוגיה: מדובר בהנחה בסיסית של אנשים שהזולת חושב באותה צורה. תמיסתוקלס האמין שגם הספרטנים היו מעוניינים בשלטון ביוון לשם ניצולה הכלכלי - בדיוק כמו האתונאים (בשלב מאוחר יותר ההנחה הזו מקובלת ביותר בקרב האתונאים, אך בשלב זה היא הייתה נחלתם של מתי מעט). כתוצאה מכך עושה תמיסתוקלס רב הפעלים את הדבר המובן מאליו: נסיונות להחלשת כוחה של ספרטה. הוא פעל בפלפונסוס על מנת להגביר את הלחץ על ספרטה מצד אויבותיה הטבעיות - ארגוס, ארקאדיה, ואגיס (471?). ספרטה בתגובה הבטיחה סיוע לתאסוס במרידתה נגד אתונה (465), אולם גם בשל היותה עסוקה במלחמה באיתומי וכן בשל היות תאסוס מחוץ לטווח "המסורתי" של ספרטה נשארה הבטחה זו "על הנייר" בלבד.
מעשי האתונאים התחילו ליצור עוינות ספרטנית והם דוחים את עזרת אתונה המוצעת להם במלחמתם בהלוטים. אתונה כרתה ברית עם ארגוס (462/1), האויבת המרה ביותר של ספרטה, ומיד לאחר מכן כורתת אתונה בריתות עם יתרת היוונים העוינים לספרטה - תסאליה, ארקדיה ואליס. מהלכים אלה דוחקים את ספרטה לעמדה עוינות לאתונה, אך למרות כל זאת העוינות טרם גלשה למלחמה גלויה. אתונה המשיכה במדיניותה המתגרה כלפי ספרטה - כרתה ברית עם מגארה, ניהלה שורה של מלחמות נגד בעלות בריתה של ספרטה, בניהן קורינתוס ואיגיינה (459) ואף תיגברה את ארגוס בהתקפה על ספרטה עצמה.
[עריכה] המלחמה הפלפונסית הראשונה
המלחמה נמשכת ללא הכרעה עד 451, אז משתנה מאזן הכוחות באופן דרסטי עקב הגעת ספרטה להסדר עם ארגוס. מחשש לתגובה ספרטנית רחבת היקף, מיהרה אתונה להסכים להפסקת מעשי האיבה. המלחמה הפלפונסית הראשונה הסתיימה ללא הכרעה, אולם היא שינתה לחלוטין את מערכת היחסים בין אתונה לספרטה: ספרטה איבדה את האמון שהיה לה באתונה, שהתחלף בשנאה ובחשד. האתונאים הבינו את ההתקפה הספרטנית עליהם כסימן לצדקת הנחתם המקורית בדבר שאיפות ההתפשטות של ספרטה - זו למעשה נבואה שהגשימה את עצמה. מכאן ואילך האמין הרוב המוחלט של אזרחי אתונה כי אכן ספרטה היא האיום העיקרי על אתונה.
במצב יחסים זה התמוטטות השלום הייתה רק עניין של זמן. בשנת 441 מפגינה אתונה שוב את מדיניות הניצול שלה וכובשת את סאמוס, שניסתה לצאת מהברית האטית דלית. האתונאים היו מודעים היטב לעובדה שהתקפה זו מהווה הפרה בוטה של ההסכם שחייב כיבוד של המצב המדיני הקיים. בלחצה של קורינתוס, בעלת ברית חשובה, נמנעה ספרטה מלהגיב על הפרת החוזה. גם העובדה שאתונה פגעה בפוליס מהברית האטית-דלית השפיעה על החלטת ספרטה. לאחר שכיבוש סאמוס עובר בשקט, המשיכה אתונה בהתגרויות ומתקיפה את קורינתוס, חברה חשובה בליגה הפלופונסית. התנגשות זו עראה באפידאמנוס (435-433) ובפוטידאה (432). זה היה, מבחינתה של ספרטה, קאזוס בלי.
[עריכה] המלחמה הפלפונסית השנייה
פריקלס היה בטוח לחלוטין ביכולתה של אתונה לנצח את ספרטה וכמוהו רוב האתונאים. כאשר ספרטה עשתה נסיון אחרון למנוע את המלחמה ושלחה לאתונה את מליספוס, כלל לא הרשו לו האתונאים לדבר בפני האספה.
בפרוץ המלחמה הפלפונסית השנייה (431) אינו משנה את מערכת היחסים הקיימת בין אתונה וספרטה. האתונאים המשיכו להאמין עד לכניעתם בכוונת ספרטה לשעבדם והמשיכו במלחמה גם כאשר סיכויהם לנצח בה היו קלושים. הספרטנים חששו מאיבוד השליטה בפלפונסוס (הם לא חששו שאתונה רוצה בהכנעתם) ולכן הם ניהלו מלחמת הגנה מוגבלת, ולכן גם הצעות השלום החוזרות ונשנות שלהם. מכאן גם נובעת הטקטיקה המוטעית של התקפות על אטיקה גופא והגנה על הפלפונסוס. רק כאשר התחילה ספרטה לפעול כנגד מוקדי כוחה האמיתיים של אתונה - הברית האטית-דלית והאינטרסים האתונאיים בתראקיה וכאלקיס, נאלצה אתונה לחתום על שלום ניקיאס (421). גם חוזה שלום זה היה וירטואלי למדי.
היחסים בין ספרטה ואתונה לא השתנו במשך כל התקופה הזו. מה שכן השתנה הוא שהספרטנים הבינו את טעותם: שאתונה אינה מתכוונת להרפות מהם, ומהי הדרך הנכונה להתגונן. הטעויות שביצעה אתונה משלב זה ואילך רק החישו את סופה. גם אחרי כל האסונות שהביאו על עצמם, ובמיוחד תוצאות המסע לסיציליה (413/4), וכאשר עמדה על עברי פי פחת, עדיין סירבה אתונה להצעות השלום הנדיבות של ספרטה (410 ו-406). אתונה נכנעה בשנת 404. אולם ספרטה, שמעולם לא היה לה דבר עקרוני נגד אתונה, מנעה את החרבתה על ידי שאר חברות הברית הפלפונסית, דרישה שבאה בעיקר מכיוונה של אויבתה הוותיקה של אתונה - תבאי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית עמ' 235-295, הוצאת מאגנס, 1984
