השחר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השחר, ירחון עברי שהוציא לאור פרץ סמולנסקין בשנים 1868 - 1885 בווינה.
סמולנסקין יסד את הירחון כדי להפיץ את רעיונות ההשכלה בין היהודים, בעיקר אצל יהודי מזרח אירופה. סמולנסקין, שהיה גם העורך, פרסם בו מאמרים שקראו להפצת העברית, ללאומיות ולשיבת ציון, ואף נתן במה לרעיונות רדיקליים וסוציאליים. הוא ביקר את הרבנים ואת היהדות הדתית שהתאפיינה לתפיסתו בקיפאון ובבערות; מן העבר השני, ביקר גם את המשכילים שקראו להשתלבות באימפריה הרוסית. סמולנסקין פרסם בכתב העת את מאמרי הביקורת שלו על משה מנדלסון ותלמידיו, שחסרו לפי דעתו את הרוח הלאומית היהודית והביאו להתבוללות ולשמד.
הירחון הושפע מכתבי עת אירופיים - בעיקר גרמניים - בני התקופה, והכיל מלבד מאמרים גם חומר ספרותי, מאמרים מדעיים, ביוגרפיות וסקירות חדשותיות מן העולם היהודי. הוא הופץ בכל אירופה והיה פופולרי במיוחד ברוסיה, חרף קשיי הצנזורה, וקראו בו בסתר גם חלק מתלמידי הישיבות הליטאיות. העיתון סבל מקשיים כספיים ניכרים ולעתים אף נפסקה יציאתו הסדירה לאור. אברהם בר גוטלובר, שהתנגד לרעיונותיו של סמולנסקין, הקים את כתב העת "הבוקר אור" כמתחרה לעיתונו של סמולנסקין.
בין הכותבים בכתב העת היו מרדכי דוד ברנדשטטר, יהודה ליב גורדון, משה ליב ליליינבלום, דוד כהנא, שלמה רובין (שאף סייע לסמולנסקין בהקמת הירחון ובעריכתו) ושלמה מנדלקרן. בכתב העת פורסם ב-1879 גם מאמרו הראשון של אליעזר בן-יהודה, "שאלה נכבדה" (במקור "שאלה לוהטה", אך בעקבות הסתייגות של סמולנסקין שונתה הכותרת), שעסק בהתעוררות הלאומיות היהודית והזכיר בדרך אגב גם את תחיית הלשון העברית. בסך הכול יצאו 12 כרכים של "השחר", והוא הפסיק לצאת לאחר מותו של סמולנסקין ב-1885.
