וידקון קוויזלינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וִידקוּן אברהם לוֹריץ יונסון קְווִיזלינג (בנורבגית: Vidkun Abraham Lauritz Jonssøn Quisling) (18 ביולי, 1887 - 24 באוקטובר, 1945), פוליטיקאי וקצין נורבגי. עקב קשריו עם הכובש הנאצי הפך שמו לשם נרדף לבוגד בשפות אירופיות רבות.
כיהן כראש ממשלת נורבגיה מפברואר 1942 ועד תום מלחמת העולם השנייה, בעוד הממשלה הדמוקרטית של יוהן ניגרדסבולד, שנבחרה כחוק, גולה בלונדון. קוויזלינג נשפט בעוון בגידה חמורה והוצא להורג בידי כיתת יורים עם תום המלחמה.
[עריכה] ביוגרפיה
וידקון קוויזלינג היה בנו של יון לוריץ קוויזלינג, כומר לותרני שנודע כחוקר אילנות יוחסין, והיה בן לאחת המשפחות הוותיקות והמיוחסות ביותר בטלמרק.
קוויזלינג הגיע לדרגת רב סרן בצבא הנורבגי, לאחר שהיה הצוער בעל הציונים הגבוהים ביותר אי פעם באקדמיה הצבאית. הוא עבד עם ננסן בברית המועצות בזמן הרעב הגדול של שנות העשרים ושימש כשר ההגנה בממשלה האגררית של 1931-1933.
ב-17 במאי 1933, יום החוקה הנורבגי, קוויזלינג ופרקליט המדינה יוהן ברנהרט היורט הקימו את ה"נסיונל סמלינג" (NS, Nasjonal Samling), המפלגה הנציונל-סוציאליסטית הנורבגית. מפלגה זו הייתה אנטי דמוקרטית ודגלה בדמות הפיהרר, הלא הוא קוויזלינג בנורבגיה, בדומה לאדולף היטלר בגרמניה. המפלגה זכתה להצלחה צנועה בבחירות 1933, שהתקיימו ארבעה חודשים לאחר הקמתה, וקבלה 27,850 קולות, וגם זאת רק לאחר תמיכת ארגוני החקלאים עמם היה קוויזלינג בקשרים טובים. מ1935, הופסקה תמיכת הכנסייה במפלגה, בעקבות שינוי הקו המפלגתי מקו דתי שורשי לקו פרו-גרמני ואנטישמי יותר. מספר חברי המפלגה היה 2,000 בלבד עם תחילת הפלישה הנאצית לנורבגיה.
כאשר פלשו הגרמנים לנורבגיה, ב-9 באפריל 1940, היה קוויזלינג לאדם הראשון בהיסטוריה שהכריז על הפיכה בשידור במהדורת החדשות, בעודו מקים ממשלה אד הוק ומנצל את בלבול הפלישה ובריחת המלך והממשלה צפונה, בתקווה שהגרמנים יכירו בו ובממשלתו.
קוויזלינג ביקר שנה קודם לכן בגרמניה ונפגש עם היטלר, שחיבבו, ועל כן אמונתו שיזכה לתמיכת הנאצים לא הייתה רחוקה מהמציאות. למרבה צערו, קוויזלינג לא נהנה מתמיכה ציבורית וממשלתו שרדה חמישה ימים בלבד עד שיוזף טרבובן התמנה לרייכסקומיסר (ממונה מטעם הרייך), בעל הסמכות הגבוהה ביותר בנורבגיה וכפוף ישירות להיטלר.
היחסים בין טרבובן וקוויזלינג היו מתוחים, אך כפי הנראה טרבובן ראה יתרון במינוי נורבגי לעמדת כוח, על מנת להקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הנורבגית הכבושה, ולכן מינה את קוויזלינג לתפקיד ראש ממשלה (Minister President ולא Prime Minister) ב-1942, תפקיד שקוויזלינג, "הפיהרר בעיני עצמו", קיבל עליו ב-1 בפברואר 1943.
וידקון קוויזלינג נשאר בעמדת כוח זו עד למעצרו ב-9 במאי 1945, במשכנו באוסלו אותו כינה "גימלה", על שם המקום במיתולוגיה הנורדית שבו חיו ניצולי הרגנארוק.
קוויזלינג ושני מנהיגים אחרים של הנסיונל סמלינג, אלברט ויליאם הגלין ורגנאר סקנקה, נשפטו לגזר דין מוות מול כיתת יורים. בזמנים מאוחרים יותר משפטים אלו היו שנויים במחלוקת, שכן עונש המוות הושב לחוק הנורבגי רק לקראת סוף המלחמה, על ידי הממשלה הגולה, לענישת פושעי המלחמה.
מריה וסילייבנה, אשתו של קוויזלינג (ממוצא רוסי), חיתה באוסלו עד מותה ב-1980, לזוג לא היו ילדים.
המונח "קוויזלינג" הפך לשם נרדף לבוגד בשפות אירופיות רבות (בדומה ליהודה איש קריות בנצרות הקתולית, ולבנדיקט ארנולד בארצות הברית).
שמו של קוויזלינג נודע לשימצה עד כדי כך, עד שלהקת הרוק השבדית Hives ציטטה את שמו בשירם "B is for Brutus" יחד עם יהודה איש קריות וברוטוס, רוצחו של יוליוס קיסר.