ולדימיר ויסוצקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקי (25 בינואר 1938 - 25 ביולי 1980) היה שחקן קולנוע, משורר וזמר רוסי, מהבולטים והמפורסמים ביותר בברית המועצות. בן לאב יהודי(שמעון).
שיריו הכילו לרוב סאטירה ואירוניה דקה על החיים בברית המועצות וקשייהם, למרות הצנזורה ההדוקה הוא הפך לדמות פופולרית ביותר, הנערצת גם כיום.
ויסוצקי נולד במוסקבה, הוריו התגרשו מעט לאחר לידתו והוא חי עם אמו, שעבדה כמתרגמת. למד שנה אחת (1955-1956) במכון להנדסה אזרחית ועזב על מנת להצטרף לבית הספר לתיאטרון נמירוביץ'-דנצ'נקו. שם הוא סיים את לימודיו ב 1960 כשחקן מקצועי, והחל להופיע בתיאטרון הדרמטי ע"ש פושקין. החל מ 1964 הוא החל לפעול במסגרת תיאטרון מוסקבה לדרמה וקומדיה, שם שיחק תפקידים כהמלט ודון ז'ואן וכיכב ב 26 סרטי קולנוע.
הפופולריות שלו כזמר ופזמונאי הייתה גדולה אף יותר. הוא החל את דרכו ככותב מוזיקה ושירים לסרטים ומחזות, אך השלטונות התירו רק למעט מהם לראות אור. פרסומו בא בעיקר מהופעות רבות בבתי קפה, מועדונים והפצה נרחבת של קלטות פיראטיות (מגנטיזדאט). הוא שר על חיי הכלא הסובייטי, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים הקטנים.
כ-17 שנה לפני מותו נשא לאשה את שחקנית הקולנוע הצרפתיה ממוצע רוסי- מרינה ולאדי, למרות שהיו נשואים, הם לא חיו יחד והקשר ביניהם התבסס על שיחות, התכתבויות ופגישות בלבד. זאת משום שאף אחד מהם לא הסכים לוותר על הקריירה המצליחה שלו בארץ מולדתו.שירים רבים של ויסוצקי מדברים על הקושי שבקשר כזה. לאחר מותו, כתבה עליו ולאדי ספר.
בגיל 42 הוא מת מהתקף לב,באותה שנה התקיימה האולימפיאדה במוסקבה, ומלבד תושבי מוסקבה ואורחים שהגיעו להתחרות באולימפיאדה איש לא הורשה להכנס לתחומיה, למרות זאת, השתתפו בהלוויתו מיליוני אנשים. בסוף שנות השמונים החלו השלטונות הסובייטיים להתיר את הפצת אלבומיו ומילות שיריו באופן חוקי.
ארקדי דוכין הקליט אלבום משירי ויסוצקי בתרגום עברי, שנקרא "רוצה ויהיה".
