חבל ימית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חבל ימית הוא אזור בצפון חצי האי סיני, סביב העיר ימית ולחוף הים התיכון, שהכיל יישובים ישראליים בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, שבמסגרתה נכבש חצי האי סיני על-ידי צה"ל. חבל ימית (שכונה גם פתחת רפיח), הקרוב לתחומי הקו הירוק, היה האזור העיקרי של התיישבות אזרחית ישראלית בסיני. בנוסף לו היו שלושה יישובים ישראלים לאורך מפרץ אילת, ובסיסי צבא היו פזורים ברחבי חצי האי. חבל ימית הוקם כדי ליצור חיץ ישראלי בין רצועת עזה לסיני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההתיישבות בחבל ימית
תחילת יישובו של האזור על-ידי ישראלים בהקמתן של היאחזויות נח"ל. היישוב הראשון, מושב שדות, קם ב-1971. חמש שנים לפני הקמת העיר ימית עצמה, האזור נקרא אז פִּתחת רפיח.
בחבל ימית הוקמו ברבות השנים היישובים: ימית, עצמונה, נתיב העשרה, שדות, דקלה, פריאל, פריגן, תלמי יוסף, אוגדה, ניר אברהם, נאות סיני, חרובית, חצר אדר, סופה, חולית. כן הוקם בחבל ימית שדה התעופה הצבאי איתם.
[עריכה] פינוי חבל ימית
בהסכם השלום בין ישראל ומצרים הסכימה מדינת ישראל להחזיר את השליטה בחצי האי סיני לידי מצרים. ממשלת ישראל החליטה לפנות מבתיהם את כל תושבי חבל ימית, ולהרוס את בתיהם עד היסוד.
חלק מתושבי החבל, וכן פעילי ימין ובהם חברי כנסת, סרבו להשלים עם החלטת הפינוי והתבצרו במקום בניסיון למנוע את ה"גזירה" - כדבריהם. עם הבולטים שבמתנגדים נמנה צחי הנגבי שהתבצר על אנדרטת ימית.
במאמצים קשים ביותר (באמצעות כלובים, שרשראות, זרנוקי מים וקצף וכדו') הצליחו חיילי צה"ל ושוטרי משטרת ישראל לפנות את המתבצרים. מרבית התושבים החקלאיים של האזור עברו לפתחת שלום. כל המבנים נהרסו (למעט בתי הכנסת). האזור נמסר למצרים ב 25 לאפריל 1982. המצרים לא ישבו מחדש את האזור, והדיונות כיסו עם השנים את החורבות.
לקראת מימושה של תוכנית ההתנתקות בשנת 2005 שימש פינוי ימית מודל אזהרה והכנה לפינוי גוש קטיף וצפון השומרון הן עבור המתנחלים והן עבור מערכת הביטחון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- עליזה וייסמן, הפינוי- סיפור עקירת היישובים בחבל ימית.
