חומות ארוכות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החומות הארוכות (ביוונית: Μακρά Τείχη) היו החומות שגוננו ביוון העתיקה על הדרך מעיר אל נמלה, והבטיחו את הקשר שלה לים גם בעיתות מצור. חומות ארוכות נבנו אומנם במקומות אחדים ביוון – מגארה וקורינתוס הן שתיים מהדוגמאות הידועות ביותר – אך הביטוי "חומות ארוכות" מתייחס בדרך כלל לחומות שחיברו את אתונה עם נמליה בפיראוס ובפאלרון. הן נבנו במאה ה-5 לפנה"ס, נהרסו על ידי הספרטנים ב-404 לפנה"ס לאחר מפלת אתונה במלחמה הפלופונסית, ונבנו מחדש בסיוע הפרסים במהלך המלחמה הקורינתית. החומות הארוכות היו מרכיב חיוני באסטרטגיה האתונאית, מאחר שאפשרו העברת אספקה לעיר מן הים ועל כן מנעו את נפילתה במצור יבשתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] בניית החומות הארוכות
חומותיה המקוריות של אתונה נהרסו על ידי הפרסים לאחר כיבושם את אטיקה ב-480 וב-479 לפנה"ס במהלך מלחמת פרס-יוון. משסולק האויב מיוון בעקבות הניצחון בקרב פלטאיאה, שבו האתונאים לארצם ונפנו לשקם את עירם ההרוסה. מלאכת השיקום החלה בבניית חומות חדשות סביב העיר גופא. הספרטנים ובעלי בריתם בפלופונסוס, שצפו בדאגה בהתעצמותה הגוברת של אתונה, התנגדו לביצורה מחדש. שליחים ספרטנים ניסו לשכנע את האתונאים להפסיק את הבנייה, באמתלה כי אתונה בצורה תשמש בסיס יעיל בידי צבא פולש שישתלט עליה, כפי שהיה המקרה עם תבאי, וכי החומות והביצורים שבאיסתמוס הקורינתי מעניקים הגנה מספקת לארץ יוון. האתונאים לא קיבלו טיעונים אלה, כי ידעו היטב שאם תישאר עירם ללא חומות מגן, יהיו נתונים לחסדי הפלופונסים;[1] תוקידידס, הסוקר את האירועים, מתאר סדרת תחבולות מחוכמות שעשה תמיסטוקלס, כדי לעכב את הספרטנים עד שיגיעו החומות הנבנות לגובה המספיק להגנה.[2]
ב-458 לפנה"ס פרצה מלחמה בין אתונה לבין אחדות מחברות הליגה הפלופונסית בהנהגת ספרטה, ובמיוחד נגד קורינתוס ואיגינה. תוך כדי הלחימה החלה אתונה בבניית שתי חומות נוספות, אחת נמתחה מהעיר אל הנמל הישן בפאלרון (Phaleron), והשנייה אל הנמל החדש בפיראוס (Peiraias). ב-457 לפנה"ס ניצח צבא ספרטני את חילות אתונה בקרב טנגרה (Tanagra) תוך כדי ניסיון לעצור את הבנייה, אך המלאכה על החומות נמשכה והן הושלמו זמן קצר לאחר הקרב. חומות חדשות אלה, החומות הארוכות, הבטיחו כי אתונה לא תנותק לעולם ממקורות האספקה שלה כל עוד היא שולטת בים.[3]
[עריכה] מקומן באסטרטגיה ובמדיניות של אתונה
בניית החומות הארוכות שיקפה אסטרטגיה רחבה יותר שאתונה נקטה בה מאז ראשית המאה ה-5 לפנה"ס. שלא כמו רוב הפולייס היווניות האחרות, שהשתיתו את כוחן הצבאי על חיילים כבדי-חימוש (הופליטים), שמה אתונה את עיקר מבטחה בצי המלחמתי, שאותו הקימה לראשונה במהלך המלחמה עם איגינה בעשור השני של המאה ה-5 לפנה"ס. עם ייסוד הברית הדלית ב-477 לפנה"ס נטלה על עצמה אתונה את האחריות לניהול המלחמה הימית נגד הפרסים. במהלך עשרות השנים שחלפו מאז, נעשה הצי המלחמתי האתונאי עמוד התווך של אימפריה ימית הולכת וגדלה, ושליטת האתונאים בים הבטיחה את אספקת הדגן לעיר מההלספונטוס ומהים השחור. בין השנים 480 ו-462 לפנה"ס לא ערער איש על מדיניותה הימית של אתונה, לא מקרב הסיעה הדמוקרטית ולא מקרב האוליגרכיה. אך מאוחר יותר, לאחר שתוקידידס בן מלסיאס הפך את ההתנגדות למדיניות האימפריאליסטית לקריאת הקרב של הסיעה האוליגרכית, יזהה המחבר הידוע בשם האוליגרך הזקן קשר הדוק בין הצי המלחמתי והדמוקרטיה, השקפה ששותפים לה גם חוקרים מודרניים.[4] החומות הארוכות הן שאפשרו לצי האתונאי להיעשות לכוחה החשוב ביותר של העיר.
עם בנייתן של החומות הארוכות הפכה אתונה לכעין אי בתוך יבשת, כך שאף כוח יבשתי לא יכול היה לכובשה. (בשיטות הלוחמה היוונית העתיקה לא ניתן היה כלל ללכוד עיר בצורה אלא בהרעבה או בבגידה.) על כן יכלה אתונה לסמוך על צייה המלחמתי כי ישמור על ביטחונה בכל עימות עם פולייס אחרות בארץ יוון. החומות הושלמו לאחר תבוסת האתונאים בקרב טנגרה, שבו הנחיל הצבא הספרטני תבוסה לאתונאים בשדה הקרב, אך נבצר ממנו לכבוש את העיר בשל חומותיה הארוכות. האתונאים, שביקשו לגונן על עירם גם מפני מצור, השלימו את בניית החומות הארוכות. יתרה מכך, כדי למנוע פלישת אויבים לאטיקה, לכדו את בויאוטיה; וכך, כשמגארה כבר מצויה בשליטתם, הבטיחו כי כל דרכי הגישה לאטיקה תימצאנה בידיים ידידותיות. במהלך רוב המלחמה הפלופונסית הראשונה הייתה אתונה מוגנת מפני התקפה ביבשה, אך אובדן מגארה ובויאוטיה בסוף אותה מלחמה אילץ את האתונאים לשים שוב את מבטחם בחומות הארוכות.
[עריכה] המלחמה הפלופונסית
במהלך העימות הגדול של אתונה עם ספרטה, המלחמה הפלופונסית (432 - 404 לפנה"ס, נודעה לחומות חשיבות עליונה. פריקלס, מנהיג אתונה מראשית המלחמה ועד מותו ב-429 לפנה"ס, ביסס את האסטרטגיה שלו על חומות אלה. ביודעו כי הספרטנים ינסו לפתות את האתונאים לקרב יבשה על ידי השחתת יבוליהם, כפי שעשו עשור שנים קודם לכן, הורה לבני עירו להישאר מאחורי החומות ולבטוח בצי המלחמתי להשגת הניצחון. לפיכך נשאו המאבקים של השנים הראשונות למלחמה דפוס קבוע. הספרטנים היו שולחים צבא כדי לפשוט על אטיקה, כשהם מקווים לפתות את האתונאים, אך אלה נותרו מאחורי חומותיהם ואף שלחו את אוניותיהם סביב הפלופונסוס, כדי להשחית ולהבעיר את יבול אויביהם. האתונאים הצליחו אומנם להימנע מתבוסה ביבשה, אך פשיטות הספרטנים הסבו ליבוליהם נזקים כבדים ואוצרם נידלדל בשל הוצאותיהם הרבות על שיגור חילות משלוח ימיים ועל ייבוא דגן מעבר לים. זאת ועוד, משום שכל אוכלוסיית העיר התרכזה בתוך החומות, גדל מניין הנספים במגפת הדבר שהתחוללה בעיר ב-430 לפנה"ס וב-429 לפנה"ס.
האתונאים הוסיפו להשתמש בחומות להגנתם כל חלקה הראשון של המלחמה, עד תפיסת בני הערובה הספרטנים במהלך ניצחון האתונאים בקרב פילוס (425 לפנה"ס). לאחר קרב זה נאלצו הספרטנים להפסיק את פלישותיהם השנתיות, משום שהאתונאים איימו כי יהרגו את בני הערובה אם יעשו זאת.
בשלב השני של המלחמה שוב תפסו החומות מקום מרכזי באסטרטגיה של שני הצדדים. הספרטנים כבשו את מבצר דקלאיה (Dekleia) באטיקה ב-413 לפנה"ס, והציבו במקום חיל שאיים על אתונה משך השנה כולה ולא רק בעונת הקציר. בשל נוכחות צבא זה יכלו האתונאים לקבל את אספקתם רק בדרך הים. החומות הארוכות, והגישה שהבטיחו אל הנמל, היו כעת הדבר היחיד שגונן על אתונה מפני תבוסה. ביודעם כי לא יוכלו לנצח את האתונאים ביבשה בלבד, הפנו הספרטנים את מרצם לבניית צי מלחמתי, ומשך כל חלקה האחרון של המלחמה עשו מאמצים לנצח את האתונאים בים. ניצחונם בסופו של דבר בקרב הימי באיגוספוטאמוי ניתק את אתונה מנתיבי האספקה הימיים שלה והיא נאלצה להיכנע. אחד מן התנאים היותר חשובים של הסכם הכניעה היה הריסת החומות הארוכות, שפורקו ב-404 לפנה"ס.
[עריכה] הבנייה מחדש של החומות
לאחר תבוסתם ב-404 לפנה"ס השיבו האתונאים לעצמם חיש מהר את כוחם והאוטונומיה שלהם, וב-403 לפנה"ס הצליחו להסיר מעליהם את עול הספרטנים. ב-395 לפנה"ס היו האתונאים חזקים דיים כדי להצטרף למלחמה הקורינתית לצדן של ארגוס, קורינתוס ותבאי. האירוע המשמעותי ביותר של מלחמה זו מבחינת האתונאים הייתה בנייתן מחדש של החומות הארוכות. ב-394 לפנה"ס הנחיל צי פרסי בפיקוד האדמירל האתונאי קונון תבוסה ניצחת לספרטנים בקרב קנידוס; לאחר הניצחון הביא קונון את אוניותיו אל אתונה, שם סייע והגן על מלאכת הבנייה המחודשת של החומות. כך הצליחו האתונאים, לקראת סופה של המלחמה, להשיג מחדש את החסינות מפני התקפה יבשתית, חסינות שניטלה מהם על ידי הספרטנים בסוף המלחמה הפלופונסית.
[עריכה] החומות הארוכות במאה ה-4 לפנה"ס
מאז המלחמה הקורינתית ועד התבוסה הסופית שנחלה העיר מידי פיליפוס מלך מוקדון, הוסיפו החומות הארוכות למלא תפקיד מרכזי באסטרטגיה האתונאית. בהתאם להכרזת אריסטוטלס ב-377 לפנה"ס נכונה מחדש ליגה אתונאית, שכללה רבות מהחברות לשעבר בברית הדלית. באמצע המאה ה-4 שבה אתונה להיות מעצמה ימית חשובה בעולם היווני, וחידשה את השיט בנתיבי האספקה שאפשרו לה לעמוד במצור מן היבשה.
[עריכה] מקורות
- G.E.M. de Ste. Croix, The Origins of the Peloponnesian War. Duckworth and Co., 1972.
- John V.A. Fine, The Ancient Greeks: A critical history. Harvard University Press, 1983.
- Simon Hornblower and Anthony Spawforth ed., The Oxford Classical Dictionary. Oxford University Press, 2003.
- Donald Kagan. The Peloponnesian War. Penguin Books, 2003.
- Donald Kagan. The Outbreak of the Peloponnesian War. Cornell.
